הבנקים בישראל חזרו לאופנה

מדד מניות הבנקים של תל-אביב מציג מתחילת 2016 עלייה מצטברת של כ-14%, בעוד שמדד תל-אביב 100 מציג ירידה מצטברת של כ-3% בפרק זמן זה. אשתקד עלה מדד מניות הבנקים של ב-7.2%, בשעה שתל-אביב 100 הוסיף 2%, כך שהתנופה במניות הבנקים נמשכת זה כשנתיים, וזכתה לאחרונה לתאוצה. המגמה החיובית במניות הבנקים משותפת לכלל הבנקים הישראליים.

בארה"ב ובאירופה, הראלי במניות הבנקים נובע ברובו מנסיבות פנימיות במדינות אלה ולא מאירוע כלכלי חוצה כלכלות, התומך במניות בנקים באשר הן, והוא תרם בתורו לראלי הנוכחי במניות הבנקים המקומיים, לנוכח התפיסה הפשטנית של חלק מהמשקיעים, לפיה אם זהו זמן נכון להשקיע במניות בנקים בארה"ב ובאירופה, הרי זה עשוי להיות זמן נכון לעשות כן גם בשוק המניות הישראלי. לא תמיד היו המשקיעים במניות הבנקים הישראליים אופטימיים באשר לאופק הרווחיות של המערכת. בשנת 2014 התמונה הייתה שונה בתכלית, ומדד הבנקים המקומי ירד ב-5.6% בעוד מדד תל-אביב 100 עלה ב-6.7%, כאשר נבואות אפוקליפטיות באשר לעתיד הרווחיות של המערכת הבנקאית הפכו למנטרה השגורה בפי רבים.

החששות מההשלכות הכלכליות של הכבדת הרגולציה על הבנקים, שהובילו את המגמה השלילית ב-2014, התפוגגו כלא היו, לאחר שאחרוני המשקיעים הפנימו כי סיסמאות מיליטנטיות של פוליטיקאים פופוליסטיים לחוד, ורגולציה משנה-פני-ענף לחוד. מסקנות ועדת שטרום, שהניפה בגאון את דגל הגברת התחרותיות במערכת הבנקאית, נתפסות על ידי המשקיעים במניות הבנקים, בצדק, כמכה קלה בכנף של מערכת הבנקאות המקומית.

האישור שניתן למוסדיים בישראל להגדיל החזקה במניות הבנקים המקומיים ל-7.5% מההון, ביחס להגבלה קודמת של 5% מההון, יצר פוטנציאל ביקושים מקומי גדול וחדש בתל-אביב.

הגידול בהון העצמי של הבנקים בשנים האחרונות הביא את המערכת כולה להתקרב מרחק נגיעה לעמידה ביעדי ההון המחמירים שנגזרים מהתקינה הבנקאית העדכנית. וכך, לאחר שנים של יובש בדיבידנדים במערכת הבנקאית, גדל דרמטית פוטנציאל החלוקה, והמשקיעים רואים בכך סוכרייה גדולה.

ההשלכות הכלכליות של החקירות מעבר לים כנגד מספר בנקים בולטים, עדיין מרחפות מעל ראשם, ואולם נראה כי בנקים אלה מקדימים תרופה למכה בצורה של הגדלת הפרשות, כך שברגע שיתבהרו הנזקים - ההשפעה על הבנקים תהיה כואבת אך ניתנת לעיכול. רמת ההפרשות של הבנקים לחובות מסופקים אפסית ומלמדת על הטיוב שעבר תיק ההלוואות של המערכת הבנקאית בשנים האחרונות, בחסות מיחזורי החוב הזולים בשוק ההון וניהול אשראי שמרני מבעבר.

רווחים צנועים והתייעלות ניכרת

הריבית האפסית במשק מהווה משקולת על רווחי הבנקים, הפורחים בסביבת ריביות גבוהה, ואולם הגידול בתיק האשראי הבנקאי, בצוותא עם תמחור מחדש של סיכונים בענפים כגון המשכנתאות, מקטינים את הפגיעה ברווחי הבנקים הנובעת מעולם הריביות הנמוך הצפוי ללוות אותנו גם בקרוב. רווחי הבנקים ממסחר צנועים מבעבר, לנוכח סביבת הריבית הנמוכה בשוק האג"ח, ומציאות זו צפויה להמשיך ללוות מקור רווח זה.

סוגיה מרכזית ההופכת את הבנקים המקומיים לאטרקטיביים להשקעה לטווח ארוך גם לאחר הראלי הנוכחי, היא ההתייעלות במערכת. לאחר שנים של סיסמאות באשר לכוונת הבנקים להתייעל, ניכר שינוי מגמה מהותי אצל חלקים גדולים במערכת הבנקאית. סוד גלוי הוא כי היחס בין עלויות הבנקים המקומיים להכנסותיהם גבוה מהותית מהממוצע בר ההשוואה במדינות המפותחות. היכולת של הבנקים להפחית שומנים, להקטין עודף כוח אדם ולבצע התאמות במערך הסניפים, קריטית עבור המשקיעים במניות הבנקים, וניתן לומר שניכרת התקדמות גדולה בתחום בשנה האחרונה. התפתחויות טכנולוגיות בענף הבנקאות יסייעו להמשיך במגמה זו בעתיד.

בהינתן שגרעיני השליטה במערכת הבנקאית הם 'עולם הולך ונעלם', הרי שהציבור הישראלי כולו הוא הנהנה מהשיפור ברווחיות המערכת הבנקאית, באמצעות ההחזקות המעובות שיש לו במניות הבנקים במסגרת החיסכון ארוך הטווח. בראייה קדימה, מחירי מניות הבנקים הישראליים היו ונותרו להערכתנו הצנועה אטרקטיביים להשקעה לטווח ארוך, הן ביחס לאלטרנטיבה הקיימת בשוק איגרות החוב המקומי, הן ביחס להשקעה באג"ח הבנקים והן ביחס לתמחור השוק הכללי בבורסת תל-אביב.

■ הכותב הוא האסטרטג הראשי של קבוצת איילון.