מהפכת "התחבורה האוטונומית" מקטבת כיום את הדעות בנוגע לעתיד המכונית הפרטית. עבור חובבי החוק והסדר, שתמיד התייחסו למכונית כאל זרע הפורענות, החזון של מכוניות שיתופיות, שנשלטות על ידי מוח אלקטרוני ומצייתת אוטומטית לכל הכללים והחוקים, הוא לא פחות מאוטופיה. מהצד השני ניצבים חובבי הנהיגה החוששים מאובדן הריגוש וההנאה ובתווך - יצרני הרכב, שצריכים להמר על עתידם העסקי ולהחליט לאן מתקדם הענף.
אפילו ב.מ.וו, שבמשך שנים רבות נחשבה לאמת המידה בכל הנוגע לדינמיקה והנאה מנהיגה והסלוגן שלה, "מכונת הנהיגה המושלמת", הציב את הנהג במרכז, מצטרפת למרוץ וממטה המחקר והפיתוח של החברה בוקעים קולות העוסקים בהנעה אוטונומית, חשמלית וירוקה ובשיתופי פעולה אסטרטגיים עם גופים כמו אינטל ומובילאיי, במטרה להיות הראשונים עם רכב סדרתי נטול נהג.
אז עד שב.מ.וו ואינטל יודיעו לנו שאנחנו משוחררים מהתפקיד, לא נותר לנו אלא למהר ולצבור זכרונות ממיטב מכונות הנהיגה העדכניות שהחברה מיטיבה לייצר במקרה דנן מדובר בגרסת ה-440 קופה החדשה.
סדרה 4 של ב.מ.וו תמיד הייתה אחת המכוניות האלגנטיות ביותר בשוק הספורט-פרימיום בזכות עיצוב נקי וזורם, שמדבר בקול שקט אבל אסרטיבי. יש לה קווים שריריים, עם פרופורציות נמוכות-רחבות וזרימה רצופה מהחרטום המתוחכם עד הגג, שמשתפל לאחור בתלילות. אין בה שמץ של החצנה או הקצנה ובכל זאת היא מצליחה למשוך יותר תשומת לב ברחוב ממכוניות "שרירים" נפוצות.
גם תא הנוסעים ממשיך את הקו המאופק, אולי אפילו קצת יותר מדי. עמדת הפיקוד משוכפלת משאר דגמי החברה, ואף שהיא עדיין מופת לארגון מושלם של עזרי התפעול, היא לא מעניקה ריגוש או ייחוד. הרמזים היחידים לייעוד הספורטיבי הם תנוחת הנהיגה שקרובה לכביש ושמשה אחורית כמעט-אופקית.
התא מרווח דיו לארבעה מבוגרים, עם מרחב רגליים וכתפיים סביר מאחור ואפילו מרחב ראש מתקבל על הדעת למרות הגג הנמוך. תא המטען גדול ושימושי ואיכות הייצור והחומרים מוקפדת כראוי למותג יוקרה. רמת האבזור התקני של המכונית בישראל מקיפה למדי (עור, מושבים חשמליים), אבל אין גדג'טים וגימיקים שמקובלים כיום בבראנז'ה.
אם עד עכשיו עסקנו בגוונים שונים של מינימליזם, הרי שמה ששוכן מתחת למכסה המנוע הוא ההיפך המוחלט. שישה צילינדרים בנפח 3 ליטר, מגדש טורבו כפול, 326 כוחות סוס בגרסה העדכנית, 45 קג"מ כמעט מסיבובי סרק, ואפס ל-100 קמ"ש ב-5 שניות. מספרים רציניים בהחלט וכך גם התחושה על הכביש.
במצב ברירת המחדל המנוע מרגיש תרבותי, שקט ואפילו חסכוני - כזה שאפשר לשייט איתו כל היום בפקקים הישראלים. אבל העברת מחשב המנוע למצב הספורט והסטה של מוט ההילוכים למצב הקרבי גוררים את הנהג לעולם של ריגושי תאוצה מיוזעים, אפילו באמצע החורף: גב שנדבק למושב ופרקי אצבעות, שמלבינים מסביב להגה. בקיצור, לא היינו יוצאים לדרך עם המכונית הזו מבלי להצטייד ב-WAZE - שלמרבה הצער אינו מגיע ברשימת האבזור - או ללא מערכת התרעת מכמונות מקבילה.
כל הכוח הזה מרוסן בסיוע שלדה שאין לנו ברירה אלא לתאר אותה שוב באמצעות הקלישאה "מושלמת". חלוקת משקל מאוזנת להפליא, היגוי מדויק וחד, שינויי כיוון רהוטים ומהירים ואחיזת כביש אולטימטיבית עד שמנתקים את הבקרות ועוברים לעולם שכולו דריפטינג (בהנחה שתמצאו מסלול מתאים). וכל זה מבלי להקריב את נוחות הנסיעה.
470 אלף שקל לפני מיקוח עולה התענוג הזה בארץ. יקר? ללא ספק. אולם כפי שאמרו פעם הביטלס, "הדברים הטובים ביותר בחיים הם בחינם. זו הסיבה שאני משאיר אותם לציפורים ולדבורים". או ל-UBER.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
