נתניהו - תקשורת, 0:0. עוד שבוע של העמקת יחסי הטינה והשנאה. הקבוצה הקבועה של עיתונאים/ות נגדו - והוא נגד כולם. הוא ממשיך לקיים יחסים מעוותים עם כסף - וחברי הקבוצה מתחרים ביניהם על החשיפות. 20 שנה וזה רק מקצין ("בואו נודה על האמת, חלק מהתקשורת קשרה קשר נגד נתניהו ואינה סובלת אותו... חלק בגלל היעלבויות אישיות, חלק בגלל השקפת עולם. בנימין יכול בצדק להרגיש רדוף על ידי חלק מהתקשורת - זה בסדר שהוא הולך לחוץ לארץ ומקבל שם תקשורת אוהדת", רזי ברקאי, איש גל"צ, בתוכנית "תיק תקשורת", 14.6.2012).
התוצאה ברורה וחד-משמעית: התמוטטות אמון הציבור גם בפוליטיקאים וגם בתקשורת. המדד השנתי שפרסם השבוע המכון הישראלי לדמוקרטיה מצא שאמון הציבור בכנסת צנח השנה ל-26.5% לעומת 35% אשתקד; האמון בממשלה עומד על 27% לעומת 36% בשנה הקודמת. הירידה המשמעותית ביותר היא באמון בתקשורת: נפילה ל-24% לעומת 35.5% לפני שנה.
כחלון - נתניהו, 1: 0. הלילה, כנסת, תקציב בקריאה שלישית. משה כחלון נואם. מודה, משבח ומהלל את כל מי ומה שזז בכנסת, כולל כולם, סדרנים וציונה מגישת הקפה, וברוב כבוד והדר מגיע לכתר התודות: "אדוני ראש הממשלה! אני רוצה להודות לך! היה לנו תקציב קשה הפעם. יותר מהשנה שעברה... ללא הסיוע שלך עם כיפת ברזל וטילי חץ לא הייני יכולים לעמוד כאן היום ולהציג אותו למליאת הכנסת". כחלון, חביב וציני, נעים וממזרי, סגר באלגנטיות חשבון עם הראש, והמעגל הראשון, שרים וח"כים, צחקקו בעונג. נתניהו הרי לא מפרגן. נהפוך הוא. כשבראש השנה הוציא האוצר את רשימת הישגי הרפורמות של כחלון, לקח נתניהו את החומר, עשה "העתק הדבק" לעמוד הפייסבוק שלו, מחק את השם כחלון והאדיר את עצמו. לא מכבר, כשהלמ"ס פרסמה ששיעור האבטלה ממשיך לרדת, שוב הלל נתניהו רק את עצמו ושכח את שר האוצר. כתשובה לכך, העלה כחלון פוסט שבו הודה לו על הפרגון. מה שמזכיר ראיון עם שר האנרגיה יובל שטייניץ, שהתייחס למחמאות שנתניהו העריף על עצמו בעניין מתווה הגז ושכח את השר הממונה שניסח, הוציא והביא. שטייניץ, טיפוס מאופק ולגמרי שונה מכחלון, אמר אז: "לאט לאט ראש הממשלה ילמד שהוא צריך לפרגן לשרים" ("גלובס", 10.9.15).
העולם - קרן המטבע, 0:1. בית המשפט בפריז הרשיע השבוע את כריסטין לגארד ברשלנות כספית במילוי תפקיד ציבורי. ההרשעה מתייחסת לשבתה כראש צוות בוררים, מנסחי הפשרה בפרשה משנת 2007, עת הייתה לגארד שרת אוצר בממשלו של הנשיא ניקולא סרקוזי, ידידו של הטייקון המקומי ברנרד טאפי, שהיה מעורב בסכסוך כספי עם בנק קרדיט ליונס. מיד לאחר ההרשעה התכנס הדירקטוריון הבינלאומי המכובד של קרן המטבע הבינלאומית ובהצבעה החליט להתעלם מהמעשים ומההרשעה ולהותיר את חברתם לגארד בתפקידה כיושבת ראש הקרן. אחר כך הם ישאלו ביהירות: איך העזו הבריטים להצביע בעד הברקזיט, איך עלה בדעת האמריקאים להכריע בעד דונלד טראמפ ואיך העזו האיטלקים להצביע נגד הרפורמות של מתאו רנצי.
דונלד טראמפ - זהבה גלאון, 0:1. הנשיא שהאמריקאים בחרו, דונלד טראמפ, מינה את חברו, איש מפלגתו דיוויד פרידמן, עו"ד יהודי חובש כיפה, יו"ר ארגון ידידי בית-אל בארה"ב, לשגריר בישראל, מחליף לדן שפירו, איש הדמוקרטים שהפסידו בבחירות. מיד קפצה ח"כ מרצ זהבה גלאון וסיפקה כותרת: "זהו מינוי קטסטרופלי!". רק לחשוב אילו אבנים חדות הייתה גלאון, אלופת המילים, זורקת אילו מירי רגב, או ציפי חוטובלי למשל, היו מתייחסות בזלזול כזה לנשיא דמוקרט שהיה בוחר באיש שמאל לשגריר בישראל. "חצופה! חסרת הבנה! מי את שתעזי להתערב בשיקולי ממשל זר?" הייתה הגלאון מטיפה.
stella-k@globes.co.il
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
