אובמה עשה לנו טובה

נתניהו הבטיח לנו לפני כמה חודשים שכל העולם בכיסנו, ומי שעדיין לא - ייכנס לשם בקרוב. ביום שישי שחלף קיבלנו את הבומבה בפרצוף. מה שקרה לאחר מכן מלמד, אולי יותר מאי-פעם, על אופיו הפחדני והדמגוגי של ראש הממשלה. כל התותחים של נתניהו הופנו נגד ברק אובמה, כאילו הנשיא האמריקאי עובד אצלו; או לפחות משתייך אל אותם חברי ליכוד שבשבילם נתניהו הוא "מלך" - תמיד. ולכן דינו של אובמה אחד: להיות מוקע אל עמוד הקלון של נתניהו, "ישראל היום".

הרווח שלנו

למעשה, אובמה עשה לנו טובה גדולה. עניין הבנייה בהתנחלויות נהפך מופקר לא רק מבחינת הזירה הבינלאומית, אלא גם אצלנו. נוצרה אווירה, בהשראת נתניהו ובנט, שאנחנו יכולים לעשות הכול. אולי עכשיו כבר ברור שזה לא כך. אם וכאשר תיעצר הבנייה, הציבור הישראלי רק ירוויח מכך - כי יימצאו המשאבים לסייע לנזקקים שרבים מהם, כמה עצוב, נוהגים לתמוך במי שאינו סופר אותם.

התותח הכי אפקטיבי

כמובן שנתניהו לא שכח להפעיל את התותח הכי אפקטיבי שלו: הדמגוגיה חסרת הבושה, בליווי מוזיקלי של קול הבריטון הסמכותי והערב שלו. הוא יכול לצעוק עד מחר "אובמה", הוא יכול להורות לביטאונו המגוחך לעשות זאת, אבל יש עובדות. והעובדות הן, קודם כל, ש-14 מדינות, כולן ידידות, הצביעו בעד ההחלטה. עובדה נוספת היא שאובמה בפרט, וארה"ב בכלל, לא הסתירו אף פעם את התנגדותם לבנייה בהתנחלויות. ואם לנו "מותר" לבצע את מדיניות הממשלה שלנו, אז לארה"ב אסור? אלא שעובדות ודמגוגיה לא הולכות יחד.

לא צריך לחשוב

כיצד נוהגים מנהיגים רציניים בנסיבות כאלה? לוקחים אוויר, שותים קצת מים - ומפעילים חשיבה: מה עושים עכשיו? אבל נתניהו וחבורתו לא צריכים לחשוב. הם יודעים מיד מה לעשות. הורסים יחסים עם מדינות שהצביעו בעד ההחלטה נגד ההתנחלויות; שר הביטחון המצחיק ליברמן מנפץ ומנתץ את הקשרים עם הרשות הפלסטינית. כוח. אבל כמה עלוב הכוח הזה. כמה הוא מוכיח שהאנשים המפעילים אותו הם חלשים, נרפים, אובדי דרך.

אובמה לעזרת נתניהו

במצב כזה בא אובמה והציל אותנו מידיהם של אלה: מכיוון שממשלתכם לא מסוגלת להחליט, מכיוון שנתניהו לא מסוגל לגבש דעה ולעמוד עליה, מכיוון שבנט הוא למעשה המוציא והמביא שלכם - אז אני, אובמה, אעזור לך, נתניהו, לעמוד מול בנט ומתנחליו. כי אני, אובמה, ידיד אמת של ישראל, ועשיתי למענה אולי יותר מאלה המוליכים אותה אל שום מקום.