פגע בך רכב נגרר - ממי תקבל פיצוי כספי?

בענף ביטוחי הרכב נהוג לבטח רכב נגרר, הן בביטוח חובה הן בביטוח רכוש, בנפרד מהרכב הגורר. כידוע ולצערנו, תאונות דרכים רבות מתרחשות במחוזותינו. במקרים מסוימים מעורבים בתאונות כלי רכב גוררים, כאשר הרכב הנגרר מחובר באותה העת לרכב הגורר. במרבית המקרים מדובר באירועים שבהם נגרם נזק לצד שלישי בשל התנגשות עם הנגרר. כאמור, הגורר והנגרר מבוטחים בפוליסות נפרדות. לכן, בקרות אירוע מסוג זה עולה השאלה, מכוח איזו פוליסה תכוסה התאונה - האם האחריות לנזק תוטל על מבטחת הרכב הגורר או שמא האחריות תוטל על מבטחת הרכב הנגרר? לחלופין, האם ניתן להטיל את האחריות על שתי החברות המבטחות?

בחודש מאי 2015 נסעה ד' ("התובעת") ברכבה*. באותה עת ובאותו הכביש נהג נ' ("הנתבע") במשאית שאליה היה מחובר נגרר. התובעת טענה כי הנתבע עשה עקיפת פתע מימין אליה. בעת העקיפה נפגע הרכב של התובעת מהרכב הנגרר שהיה מחובר למשאית ("התאונה"). במועד התאונה, המשאית והנגרר היו מבוטחים בפוליסות ביטוח רכב באמצעות חברות ביטוח שונות. התובעת הגישה תביעה לבית המשפט, בין השאר, כנגד הנתבע, מבטחת הגורר ומבטחת הנגרר. בכתב התביעה ביקשה התובעת לקבל פיצוי בגין הנזקים שנגרמו לרכב שלה עקב התאונה.

מבטחת המשאית טענה להגנתה, כי התאונה התרחשה בין הנגרר לבין רכבה של התובעת - ולפיכך אין לתובעת עילת תביעה כנגדה. בהקשר זה נטען, כי המשאית לא הייתה מעורבת בתאונה אלא הנגרר. על כן, אם תימצא אחריות לתאונה, הרי שיש להטיל אותה על מבטחת הנגרר. מבטחת הנגרר טענה, שנסיבות התאונה היו שונות מהנסיבות שאותן פירטה התובעת. לשיטתה, התאונה התרחשה כאשר התובעת עשתה עקיפה על פס הפרדה לבן. במשך העקיפה פגעה התובעת עם רכבה בחלקו האחורי של הנגרר. כמו כן נטען כי בכל מקרה אין להטיל אחריות על מבטחת הנגרר, אשר היה מחובר למשאית שבה נהג הנתבע.

ניתן לראות כי שתי חברות הביטוח מתנערות, כל אחת מהן, מהאחריות לתאונה. מצד אחד טענה מבטחת המשאית, כי הנגרר היה מעורב בתאונה ולא המשאית - ולכן אין להטיל עליה אחריות. מצד שני טענה מבטחת הנגרר, כי הנגרר היה בסך הכול מחובר למשאית וכלל לא היה מאויש, ולכן היא אינה אחראית. כיצד פסק בית המשפט במקרה זה?

בית המשפט קבע תחילה שהנתבע הוא האחראי לתאונה, וציין כי האזור שבו נפגע הרכב של התובעת מחזק את גרסתה להתרחשות התאונה, שלפיה המשאית יצאה לעקיפה והתאונה התרחשה בסמוך לסיומה. משעבר בית המשפט את המשוכה הראשונה, נדרש לדון כעת בשאלת האחריות בין מבטחת המשאית לבין מבטחת הנגרר.

בית המשפט ציין כי לא קיימת הלכה בנושא חלוקת האחריות בין מבטחת רכב גורר לבין מבטחת רכב נגרר. לא זו בלבד, אלא שלא קיימת אפילו דעה אחת בפסיקה בנושא זה ובשל כך קיימות פסיקות לא עקביות. גישה אחת רואה את הנגרר כחסר "חיות" משל עצמו, ולכן כל פעולה של הנגרר בכביש, עת הוא מחובר לגורר, תיחשב כפעולה של נהג הרכב הגורר. הדוגל בגישה זו לא יטיל אחריות על מבטחת הנגרר, כל זמן שאירעה תאונה כאמור, ומבטחת הגורר תישא באחריות בלעדית.

מנגד קיימת גישה אחרת, שלפיה הגורר והנגרר הם יחידה אחת ולא ניתן לעשות הפרדה מלאכותית בין השניים. גישה זו רואה את הסיכון התעבורתי שנוצר בגין שימוש ברכב מחובר כסיכון אחד. לכן, כאשר יימצא הנהג ברכב הגורר אחראי לתאונה, חבותו תכוסה הן באמצעות מבטחת הגורר הן באמצעות מבטחת הנגרר.

המסקנה העולה מהגישות השונות הינה כי הגישה האחת לא תטיל בכלל חבות על מבטחת הנגרר, וזו תוטל במלואה על מבטחת הגורר. הגישה השנייה תטיל אחריות משותפת על המבטחות. במקרה זה נקבע כי הנגרר נשלט בעצם על ידי הנתבע ונע בכביש בהתאם לפעולותיו. בית המשפט אימץ את הגישה השנייה, וקבע כי המשאית והנגרר הינם יחידה אחת. לפיכך, לתובעת קיימת עילת תביעה כנגד שתי המבטחות. נדגיש כי ככל שרק מבטחת אחת תישא בנזקים של התובעת, תהא רשאית אותה מבטחת לפנות אל המבטחת השנייה ולדרוש החזר של חלקה היחסי. (בית משפט לתביעות קטנות (ירושלים) 12835-12-15).

מי פגע במי?

במקרה אחר ניזוק רכב בבעלותה של חברה מסוימת להשכרת כלי רכב ("התובעת"), לאחר שפגע בו נגרר אשר היה מחובר למשאית ("התאונה"). לטענת התובעת, התאונה אירעה כשהרכב עמד בעצירה מוחלטת בשל פקק תנועה באחד הצמתים בחיפה. התובעת תיארה את נסיבות התאונה, שלפיהן נהג המשאית פנה לנתיב של רכבה* וזאת מאחר שניסה להימנע מפגיעה ברכב אחר. במשך ניסיון זה פגע נהג המשאית עם הנגרר ברכב התובעת. התובעת הוסיפה, כי האחריות לתאונה רובצת גם על המשאית וגם על הנגרר - ולכן יש לפצות אותה בגין הנזקים שנגרמו לרכבה בתאונה. בהתאם לכך הוגש כתב התביעה כנגד נהג המשאית ("הנתבע"), כנגד מבטחת המשאית וכנגד הבעלים של הרכב הנגרר ("הנתבעת").

הנתבע ומבטחת המשאית טענו כי המשאית לא הייתה מעורבת בתאונה. לשיטתם, יש לייחס מעורבות לתאונה אך ורק לנגרר. בנוסף נטען כי התאונה התרחשה כאשר הנהג ברכב התובעת יצא מחניה - והוא זה שפגע בנגרר. הנתבעת טענה גם כן, כי נהג רכב התובעת יצא מחניה והוא זה שגרם לתאונה. עוד נטען, כי ככל שלא תימצא אחריות מצדו של נהג רכב התובעת, אזי יש להטיל את האחריות במלואה על הנתבע.

שוב נמצא לפנינו מצב שבו עולה מחלוקת בשאלת האחריות לנזקים שנגרמו לרכב בתאונה שבה היו מעורבים גורר ונגרר. כיצד פסק בית המשפט במקרה זה?

בפתח פסק הדין ציין בית המשפט כי הוא מעדיף את הגרסה של נהג רכב התובעת על פני הגרסה של הנתבע. בהקשר זה נקבע כי נהג רכב התובעת מסר עדות אמינה שלא נסתרה לכל אורך ההליך, בה בשעה שהנתבע לא ידע למסור פרטים רבים. לפיכך נקבע כי התאונה התרחשה בשל רשלנותו של הנתבע, עת היה רכב התובעת בעצירה מוחלטת.

לעניין חלוקת האחריות בין המשאית לבין הנגרר נקבע כי השליטה במשאית ובנגרר הייתה מצויה בידיו של הנתבע. כתוצאה מכך אין לייחס כל פעולה רשלנית עצמאית מצד הנגרר, אלא זו תיוחס רק לנתבע. בית המשפט ציין את הקושי שלו לייחס פעולות לנגרר, וכך נאמר בפסק הדין: "אני מתקשה לייחס לנגרר עצמו התנהלות רשלנית שיש בה כדי לגרום לקרות התאונה, במצב שבו הוא מחובר למשאית, ללא אדם בשר ודם שיכול להזיזו באופן המנוגד לפעולת נהג המשאית".

במקרה דנן ציין בית המשפט, כי הוא ער לגישה האחרת המתייחסת לנגרר ולגורר כיחידה אחת, אשר בקרות תאונה יישאו ביחד בחבות. למרות זאת הודגש, כי לאור הנסיבות הייחודיות של המקרה, שבו הוכח שהנתבע התעלם מתוואי הדרך, אין לייחס לנגרר כל אחריות. (בית משפט שלום (ראשון-לציון) 59266-03-14).

שני המקרים המתוארים במאמר זה הוכרעו בבתי המשפט בהפרש של פחות מחודשיים. הגישות השונות מייצרות אי-ודאות ביחס לעמדת הפסיקה בשאלת האחריות בתאונות שבהן מעורבים גורר ונגרר. למרות זאת נדמה כי ככל שתיוחס אחריות לנהג הגורר, אזי מבטחת הגורר תישא בכל מקרה באחריות מסוימת (מלאה או חלקית) לפיצוי הניזוק. כך או כך, במקרה של תאונה כאמור, רצוי להיוועץ באיש מקצוע מתאים שיפעל בצורה היעילה ביותר בעבורכם וידאג למיצוי הזכויות.

■ הכותב הוא מומחה בביטוח ונזיקין, הבעלים של משרד עורכי דין ג'ון גבע ומשמש, בין היתר, כיועץ המשפטי לחברי לשכת סוכני הביטוח.