נתניהו מגיש: הוונדטה

בתחילת השבוע, ישראל השליכה את שיירי התאפקותה לכל רוח. היא הכריזה מלחמה פוליטית על הנשיא היוצא של ארצות-הברית. היה קשה להאמין למשמע אוזניים, כאשר שגריר ישראל בוושינגטון האשים את ממשל אובמה בגלוי בהונאה דיפלומטית. באקט של כמעט-חתרנות, רון דרמר הודיע כי ימסור את הראיות לידי הממשל הבא. אם הנשיא טראמפ יאבה, הוא יוכל לשתף את העם האמריקאי.

מר דרמר הוא אמנם חתרן בלתי נלאה. הוא האיש שיזם את נאום בנימין נתניהו בקונגרס ב-2015 מאחורי גבו של הנשיא. פרויקט דרמר נועד לסכל את ההסכם הרב-צדדי על הגרעין האיראני.

דיפלומטים בערי בירה זרות נועדו לרכוש אמון ורצון טוב. השגריר דרמר מעורר את הרושם שהמנדט שלו הוא לעורר סלידה. קודמיו של דרמר יצאו מגדרם להעמיד את התמיכה בישראל על המכנה המשותף הרחב ביותר, ולהרחיק את ישראל מקו האש הבין-מפלגתי.

התנהגותו הנפסדת של שגריר ישראל השבוע מחייבת שאלה פשוטה: האם הופעתו ב-CNN, כדי להאשים את ממשל אובמה בהונאה, הייתה על דעת שולחיו? אם לא הייתה, זה הזמן להחזיר אותו הביתה לצמיתות. מה אני אומר לצמיתות, להחזיר אותו רטרואקטיבית.

נזיפות השרפרף

לרוע המזל, הרבה יותר סביר להניח שהטכססנות הזו לא נולדה בבית ברחוב ואן-נס בצפון מערב וושינגטון, שבו מתבצרת שגרירות ישראל. את מקורות ההשראה שלה היה אפשר לזהות בקלות ברטוריקה המתלהמת של מר נתניהו בירושלים.

ראש הממשלה השווה את אובמה עם ג'ימי קרטר, שהיה "עוין לישראל". הוא נזף בג'ון קרי, בשיחת טלפון, "חברים אינם גוררים חברים אל מועצת הביטחון". הוא איים להפוך את האו"ם לשמו"ם. הוא הפסיק סיוע לסנגל הבוגדת, והזמין לנזיפות-שרפרף את שגריריהן של המדינות שהצביעו נגד התיישבות מעבר לקוי 1967.

הטינה רבת השנים כלפי אובמה חרגה סוף-סוף מהדלפות ומרמזים, ויצאה לרשות הרבים. בתוך שעות אחדות היא התפתחה לוונדטה. מה זה היה לו, לראש הממשלה. האם הוא זקוק להסברים על זרעי הפורענות שהוא זורע?

ברק אובמה עוזב את הבית הלבן עם שיעורי פופולריות אישית שלא נראו דוגמתם זה עשרים שנה. הוא עומד למלא תפקיד גבוה-פרופיל בפוליטיקה האמריקאית גם לאחר פרישתו, אולי גבוה מזה שמילא נשיא לשעבר כלשהו במאה השנה האחרונות (מאז טדי רוזוולט). אל הנשיא הזה עומדים לערוג חצי האמריקאים בשנים הבאות, כולל שני שלישים של היהודים.

ונדטה נגד הנשיא הזה, ערב יציאתו? התייצבות של שגריר ישראל בטלוויזיה, כדי להסית את האמריקאים נגד נשיאם? האם ירושלים יצאה מדעתה לחלוטין?

חירשות הצלילים

בנימין נתניהו גדל באמריקה, התחנך בטובים שבמוסדותיה, סיגל את הליכותיה, למד את לשונה על בוריה, התהלך בין אמריקאים במשך שנים, כיהן כדיפלומט בוושינגטון ובניו-יורק, חזר אליה פעם אחר פעם - והצליח לפתח חירשות-צלילים יוצאת מגדר הרגיל.

לפני 25 שנה, החירשות ההיא הנחילה לו איסור חסר תקדים על עצם הכניסה אל בניין מחלקת המדינה בוושינגטון, בהיותו סגן שר החוץ בממשלת יצחק שמיר. בהיותו ראש הממשלה, נשיאים התמלאו סלידה מן המגע איתו. עוזריהם תיארו בזיכרונותיהם את המידה שבה שחצנותו קוממה עליו את רוב שומעיו.

הוא לא למד שום לקח משום ניסיון. מצב הצבירה שלו מוסיף להיות זה של שתדלן על בריקדות בתחילת שנות ה-80. אז, אייפא"ק, השדולה הפרו-ישראלית רבת-האנפין בוושינגטון, החליטה שהיא לא תפסיד עוד בשום קרב. זה היה לאחר שנכשלו מאמציה לסכל עסקת נשק בין ארצות-הברית לערב הסעודית. אייפא"ק החליטה להפגין שרירים. תרומות מסיביות של יהודים נותבו באופן דיסקרטי אל מערכות בחירות, כדי להעניש אויבים ולעזור לאוהבים.

הצלחת הוונדטה של אייפא"ק הייתה עצומת-ממדים. כמעט שום פוליטיקאי בוושינגטון לא החמיץ את מסקנותיה, בייחוד בקונגרס, אבל גם בבית הלבן. אז, אייפא"ק הטילה את יהבה על הדמוקרטים בקונגרס נגד ממשלים רפובליקאיים. מאז, משוואת הכוחות בוושינגטון השתנתה. הקונגרס עבר לידי הרפובליקאים ב-1994, ונשאר שם, עם הפסקות מסוימות עד עצם היום הזה. לעומת זאת, הדמוקרטים החזיקו בבית הלבן 16 מתוך 22 השנים שעברו.

מעולם לא היה ספק שממשלת נתניהו קרובה יותר אל הרפובליקאים. מר נתניהו הפר כמעט את כל הכללים, ובוודאי חרג מן הציפיות, כאשר העדיף בגלוי את מיט רומני על פני הנשיא אובמה בבחירות של 2012. שגרירו בוושינגטון עשה יד אחת עם היושב ראש הרפובליקאי של בית הנבחרים, כדי להזמין את מר נתניהו לנאום חתרני נגד הנשיא בקונגרס.

עכשיו, נתניהו הולך בעקבות ולדימיר פוטין. כמעט כמו נשיא רוסיה הוא מתייצב בגלוי נגד מפלגת השלטון היוצאת של ארצות-הברית. מוטב לקוות שהאקרים ישראלים לא השתתפו בפריצות אינטרנט, ו"הראיות" של השגריר דרמר נגד ממשל אובמה לא נשדדו משרתי ממשלה או מפלגה בוושינגטון.

מערכות נטרפות בירושלים. התמכרות מסוכנת לטווח הקצר מחליפה מחשבה אסטרטגית. אופורטוניזם דוחף את עניינה של ישראל אל קו האש הפוליטי הפנימי באמריקה. בהדרגה מונחים היסודות לזיהוי ישראל עם אגף אחד, קיצוני ואנטי-ליברלי בארצות-הברית. הרצון לנקום בממשל אובמה, כדרך שאייפא"ק טיפלה בסנאטורים הסוררים של תחילת שנות ה-80, משבש את סדרי החשיבות. הרושם המצער הוא שחמומי מוח מנהלים עכשיו את מדיניות ישראל באמריקה.