פלח המיני-מכוניות בישראל הוא בבת העין של משרד האוצר. הפלח הזה צמח כמעט יש מאין בגלל הטבת המיסוי הירוק של ישראל והוא משלב שני יתרונות, שתמיד זוכים לאהדת הציבור: "ירוק" ו"חברתי". את האפקט ה"ירוק" יוצרים חיסכון יחסי בדלק, פליטה נמוכה ושטח חניה מזערי בעיר. את התואר "חברתי" מקבלות מכוניות המיני בזכות מחירים נמוכים יחסית - עד כמחצית מהמחיר של משפחתית - שבשילוב עם מימון זמין הופכים את הפלח לכרטיס כניסה נוח לשוק הרכב החדש ללקוחות רדודי כיס, שעד כה הסתפקו ברכב משומש. בקיצור, חלומו של כל יועץ פוליטי.
אלא שכאשר מחדדים את הרזולוציה, מופיעים פגמים נסתרים. מכוניות המיני אמנם "ירוקות" אך בפועל הן הפכו לרכב שני, שלישי ולעיתים גם רביעי במשפחות ("אוטו לכל בוגר תיכון") - מה שתורם להגדלת כלל מכירות הרכב, הזיהום והגודש בכבישים.
גם המחיר האבסולוטי ה"נמוך" הוא אשליה. רק חלק קטן מהטבת המס הירוק מגיע ללקוחות הקצה, מה שהופך את מכוניות המיני הפכו לאחד הפלחים הרווחיים ביותר ליבואנים וסוחרים. כתוצאה, שוק המיני הוא "בזאר טורקי", שבו קשה מאוד לדעת את המחיר האמיתי של הרכב והגבולות התחרותיים שלו מטושטשים.
הוסיפו לכך את העובדה, שבערך 80% מהפלח מוחזקים כיום על ידי שניים-שלושה דגמים מתוצרת קוריאה (שברולט "ספארק" הצטרפה לאחרונה), ועל ה-20% הנותרים מתחרים לא פחות משמונה דגמים שונים, וקיבלתם תנאי שוק מאתגרים, בלשון המעטה.
לתוך הקלחת הרותחת הזו צונחת כעת גם הטווינגו הקטנה של רנו. הדור הראשון של הטווינגו נחל הצלחה מסחררת באירופה, אך זו לא חזרה על עצמה בדורות ההמשך. לפיכך, בדור החדש, שהושק לפני כשנתיים, הצטרפה רנו אל המומחית הגדולה ביותר בתחום רכבי המיני האופנתיים - חטיבת סמארט של דיימלר-מרצדס. התוצאה היא מכונית חמש דלתות עם מבנה יוצא דופן של מנוע אחורי, שמשמש במקביל גם את טווינגו ואת סמראט "פור4".
הטווינגו אמנם אינה מתהדרת במשטחים בגוונים שונים כמו אלה, שגורמים לסמארט לבלוט למרחוק, וקווי המתאר של המרכב שלה די סטנדרטיים. אבל הדגם המאובזר מצליח לטשטש זאת היטב בסיוע חישוקים ראויים, צבע מטאלי נאה ופסי קישוט מקוריים, שמפזרים הילה של רכב שעשועים אופנתי.
כמו בסמארט, תא הנוסעים מרוויח הרבה מהסטת המנוע לאחור. המרחב הפנימי נדיב מאוד יחסית למכונית שאורכה 3.6 מטר בלבד, והיושבים מלפנים ומאחור נהנים ממרווח מכובד לברכיים ולכתפיים. למושב האחורי ניתן לדחוק שני מבוגרים פלוס ילד (או מושב תינוק), אך מרחב הראש די מוגבל לנוסעים שקומתם ממוצעת.
תא המטען מסתפק בנפח של 219 ליטר, אך מנגד, תנוחת הישיבה גבוהה מהמקובל בפלח ומשטחי השמשות הגדולים מכניסים לתא הרבה אור. רנו בחרה בפתרון האירופי הנפוץ של התקנות שמשות אחוריות שנפתחות החוצה בזווית מוגבלת, והמשמעות היא שבקיץ הישראלי הלוהט - שנמשך כתשעה חודשים - המזגן יעבוד בתפוקה מלאה. מנגד, מי שיזמין את הדגם המפואר יקבל פיצוי בדמות גג בד מתקפל, שנפתח לכל אורך הרכב ומעניק תחושה קלילה ועליזה של קבריו.
מערך הפיקוד די תקני למכוניות מיני, בדגש על תצוגה דיגיטלית, הגה נעים לאחיזה ועיצוב צעיר ותוסס של סביבת הנהג, שכולל ריפוד צבעוני ומשטחי דיפון עם טקסטורות מעניינות.
המידע המוצג לנהג בסיסי למדי וקטן בממדיו, אולם מי שיחבר את הסמארטפון שלו למנשא הייעודי ויוריד אפליקציה מתאימה, יגלה שהטלפון הופך לשלוחה צבעונית ויעילה של מחשב המנוע, כולל הצגת מגוון נתוני ביצועים בזמן אמת. זו בהחלט שיטה מעניינת של יצרני הרכב לחסוך כסף: במקום להתקין מערכת מולטימדיה ראויה, נותנים ללקוח להביא אותה מהבית. קצת כמו המאווררים שהיו מותקנים פעם על הדשבורד, כתחליף למזגן.
התצורה של מנוע טורבו שמותקן מאחור, הנעה אחורית ותיבה כפולת מצמדים מזכירה את פורשה 911 טורבו. ובכן, לא בדיוק. מדובר במנוע שלושה-צילינדרים טורבו בנפח 0.9 ליטר, שמייצר 90 כ"ס ו-13.5 קג"מ ב-2,500 סל"ד. מערכת ההנעה הזו מתמודדת היטב עם דגמים הרבה יותר גדולים וכבדים של רנו, וכשהיא מותקנת במכונית מיני, ששוקלת פחות מטון, ההרגשה זריזה להפתיע. התאוצה מאפס ל-100 קמ"ש אורכת 10.8 שניות בלבד ואמיצי הלב יוכלו לשייט ב-160 קמ"ש וצפונה.
למכונית הקטנה אין בעיה להשאיר מאחור ברמזור מכוניות גדולות יותר והיא מפגינה דחף מכובד בעליות ארוכות ושיוט נטול מאמץ במהירויות אוטוסטרדה. כמקובל במנועים קטנים ומוגדשים, צריכת הדלק תלויה בנהג. רגל רגועה על המצערת תניב קרוב ל-20 קילומטרים לליטר. שימוש תכוף בטורבו והאצות בסל"ד גבוה יורידו את הנתון ל-15 קילומטר לליטר ומטה.
את השלדה הייחודית כבר פגשנו בסמארט וגם הטווינגו שומרת על התנהגות מרשימה בסביבה עירונית טיפוסית. מיקום המנוע מאחור מאפשר זוויות הטייה מרשימות של הגלגלים הקדמיים וכתוצאה מכך - רדיוס סיבוב מזערי ויכולת תמרון שמאפשרת למכונית להשתחל כמעט לכל חניה ולהימלט ממצבים אבודים (כמו סיבוב פרסה ונסיגה ברחוב עירוני צר ופקוק). ההיגוי זריז ומספק היזון חוזר סביר והמתלים מנטרלים במיומנות מרשימה מפגעי כביש עירוניים טיפוסיים.
מחוץ לעיר העסק הופך קצת פחות רהוט, כשבשיוט במהירויות גבוהות - שאליהן, כאמור, הטווינגו מגיעה ללא קושי - ניכרות נטיות גוף ומגבלות אחיזה די ברורות בפניות. מנגד, בהתחשב בגודש של הכבישים "הפתוחים" שלנו, אפילו נסיעות בין עירוניות הופכות כיום לשיוט עירוני מתון.
המחיר של טווינגו אוטומטית מתחיל בכ-75 אלף שקל ומגיע עד 87 אלף שקל לרכב ברמת האבזור הגבוהה ביותר, עם גג נפתח ועוד. המחיר הזה מציב אותה ישירות מול המתחרות הפופולריות בקבוצה ומזמן לה קרב לא קל. היא אולי פחות רב-תכליתית בכל הקשור לנסיעות ארוכות ומהירות, אבל היא בהחלט רכב אורבני שימושי ונמרץ, שיכול להפיח חיים וצבע בכרכים הפקוקים של ישראל. וחוץ מזה, לא בכל יום יש הזדמנות לקבל הנדסה עילית מבית דיימלר במחיר של רנו.
רנו טווינגו
חלק מהמתחרות
סמארט ForFour
ב-110 אלף שקלים מציעה סמארט את הגרסה שלה לאותו פרויקט. ה-ForFourניצבת על אותה פלטפורמה של הטווינגו ומצוידת באותה מערכת הנעה. הייחוד שלה בעיצוב מסוגנן, תוסס ומודולרי של הפנים והחוץ, עם מגוון רחב מאוד של אפשרויות התאמת צבעים לפי הטעם האישי
קיה פיקנטו/יונדאי I10
האחיות פיקנטו ו-I10 חולקות פלטפורמה ורכיבי הנעה ונבדלות זו מזו בעיקר בעיצוב ובאבזור התקני. ב-80 אלף שקל, פלוס מינוס, מציעות הגרסאות המאובזרות שלהן מנוע 1.2 ליטר בהספק 87 כ"ס, שמשודך לתיבה אוטומטית בת 4 מהירויות. הביצועים איטיים יותר מהטווינגו, אך תא המטען גדול יותר
שברולט ספארק
המצטרפת החדשה לפלח כבר כובשת לה נתח שוק לא מבוטל בזכות עיצוב חוץ ופנים מודרני, ממדים נדיבים יחסית לקבוצה ואבזור תקני עשיר. הגרסה הבכירה, באזור ה-80 אלף, מצוידת במנוע 1.4 ליטר עם 98 כ"ס, שמשודך לתיבה אוטומטית רציפה. הביצועים אינם זריזים כמו בטווינגו ותא המטען מסתפק ב-185 ליטר
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
