הדמעות של סטלה הנדלר

מאחורי החיוכים

"אני לא יודע כמה כסף שאול אלוביץ' משלם לך בשביל לתקוף את כחלון, אבל אני מקווה לפחות שהוא משלם לך מספיק" - כך בירך אותי השבוע, ולא בפעם הראשונה, אחד מאנשיו הקרובים של שר האוצר. זה קרה אחרי שהעזתי לבקר את נאומו של שר האוצר משה כחלון במרכז למורשת בגין, שם טען כי החלטת מועצת הביטחון ביחס להתנחלויות מוכיחה מדוע אין לתקוף את תקציב הביטחון, שכן היא מלמדת ש"צריך לסמוך רק על עצמנו" (אם מתעלמים מהעובדה הזניחה שהסיוע הביטחוני שמעניקים לנו האמריקאים עומד על 38 מיליארד דולר).

מה הקשר בין ביקורת על נאום שר האוצר לבין השוחד המדומיין שמשלם לי בעל השליטה בבזק? זה בדיוק העניין, היעדר הקשר. בשיח הישראלי, לא רק הפוליטי, כולם מושחתים, כולם בניגוד עניינים, וכולם מקבלים מעטפות מתחת לשולחן.

העובדה שהטון הבריוני והמשתלח מגיע דווקא מסביבתו של השר החייכן ביותר בתולדות ממשלת ישראל, עשויה להפתיע את האזרח הממוצע שעוד מוקסם מהביישנות הכחלונית, אבל לא את מי שראה מקרוב איך הדברים עובדים שם באמת.

בזמן שרוב אמצעי התקשורת קפצו על ה"מתנה" שהעניק לבזק ראש הממשלה בנימין נתניהו (ביטול ההפרדה המבנית שיאפשר לה למזג חברות-בנות לתוך החברה-האם), לא נמצא כמעט מי שיכתוב על מתנה לא פחות גדולה שכחלון חילק לחברת התקשורת הוט - סעיף בחוק ההסדרים שמחייב את בזק לאפשר גם למתחרה הגדולה להשתמש בתשתית הפיזית שלה.

"גלובס" חשף כי אנשיו של כחלון פעלו כדי לשפר עוד יותר את המתנה להוט, אף שכחלון עצמו מנוע מלעסוק בענייני החברה משום שאחותו משמשת בה סמנכ"לית משאבי אנוש. הנה, בלי להתכוון, גם עכשיו יצא לנו שכולם מושחתים.

טובלים בפוליטיקה

כשמנכ"לית בזק סטלה הנדלר מאשימה את התקשורת בפופוליזם, היא צודקת ומיתממת באותה נשימה.

היא צודקת - כי ההפרדה המבנית בבזק צריכה לעבור מן העולם, כי חברת תקשורת חייבת לדעת להציע לצרכן מגוון מוצרים (אינטרנט, טלוויזיה, טלפוניה וסלולר) בלי לתחזק מערכות כפולות של תשתיות, ניהול וכוח-אדם.

היא צודקת - כי יש גבול עד כמה אפשר להנשים בכוח רגולציה מגבילה בשוק שכבר מזמן נפתח לתחרות, והיא צודקת משום שכל אותם עיתונים וערוצים שתוקפים עכשיו את ה"מתנה" שקיבלה החברה אמרו בדיוק את כל הדברים האלה ומזמן.

אבל היא גם מיתממת - כי היא יודעת שאפילו החלטות ענייניות לעולם לא יכולות להיראות כאלה, כאשר מי שמקבל אותן ומי שנהנה מהן טובלים יחד בפוליטיקה של חברים, של שמור לי ואשמור לך.

היא מיתממת - כי היא יודעת שמנכ"ל משרד התקשורת לא זז מטר בלי שר התקשורת, שהוא במקרה ראש הממשלה שהצהיר על חברותו עם אלוביץ', שבמקרה גמור מעניק ליטופים תמוהים מדי פעם ופעם לרעייתו של ראש הממשלה, באמצעות האתר הפופולרי וואלה! שבבעלותו.

היא מיתממת - כי היא יודעת שבכל פעם שאנשיו של כחלון ניסו להקל על החיים של הוט, אנשיו של נתניהו, ובראשם יו"ר הקואליציה דוד ביטן, ניסו להקל על בזק.

היא מיתממת - כי היא יודעת שההצדקה לביטול ההפרדה המבנית מבוססת על שיקולים ארגוניים וצרכניים, אבל מאוד לא מופרך להניח שהמניע בעיתוי הנוכחי היה דווקא שיקולים של מיסוי כתוצאה מהפסדי החברה-הבת yes.

אז נכון, מרוב עצים לא רואים לפעמים את היער. אבל תזכרו דבר נוסף: מרוב דמעות לא רואים שרוב הזמן סטלה הנדלר דווקא מחייכת.

השחיתות האמיתית

כמו בטקס שחוזר על עצמו מדי שנה, משרד הבריאות מודיע על עומסים כבדים בחדרי המיון ובמחלקות האשפוז כתוצאה מסיבוכים של מחלת השפעת, ומזמין את מצלמות הטלוויזיה לתפוס זווית טובה של הקטסטרופה.

הבעיה היא לא השפעת, ובטח לא מעדן החלב החדש של תנובה שמשום מה מעסיק כל כך את המשרד. הבעיה היא שהתפוסה בבתי החולים בישראל היא הגבוהה ביותר בעולם המערבי ועומדת על 98% בממוצע שנתי, לעומת 77% במדינות המפותחות. המשמעות היא שבחודשי החורף התפוסה נוסקת ומגיעה לעתים גם ל-200% בחלק מהמחלקות.

שלא יהיה לאיש ספק: זוהי השחיתות האמיתית של ממשלות ישראל ב-20 השנים האחרונות.