ראש בראש: נתניהו מול כחלון

נשים רגע בצד את העובדה שלראש הממשלה יש כמובן בעיה אמיתית עם האפשרות לשינוי מומנטום בשוק הדיור - הישג שייזקף במלואו לזכות יריבו הפוליטי, שר האוצר (ויו"ר קבינט הדיור) משה כחלון. שר האוצר יקטוף את המחמאות, ונתניהו עלול להישאר רק עם ההאטה שזה יביא על המשק (בין השאר בשל הירידה בהכנסות ממסים ועוד), ועם זעמם של מאות אלפי ישראלים המתפרנסים מהענף ועוד מאות האלפים שקנו דירה רגע לפני שהשתנתה המגמה.

אבל מעבר לשיקולים הפוליטיים, כשנתניהו אמר בשבוע שעבר, "במיוחד לצעירים", לרוץ לקנות דירות בצפון, הוא נגע גם בנקודה אמיתית מאוד בנוגע להתנהגות שוק הדיור. נקודה שמזכירה לנו שגם אם מחירי הדירות יתחילו לקרוס מחר, גם אם חזונו של שר האוצר יתגשם מעבר לכל הציפיות (ונניח שנתניהו רוצה בכך), עדיין ניתן יהיה לספר לנו על מקומות שיתנהגו לגמרי הפוך מהמגמה הכללית בשוק. גם בשוק יורד, גם אם נדע בוודאות מוחלטת שמחירה הממוצע של דירה עומד לרדת שנה אחרי שנה (תזכורת: מ-1997 ועד 2007 מחירי הדירות בישראל ירדו בשיעור ממוצע ריאלי של 20%), ישראלים ימשיכו כמובן לקנות פה דירות - והם גם יהיו משוכנעים שהם עשו עסקה טובה. ירידות מחירים? למי אכפת. באותות ובמופתים הם יוכיחו שהדירה שלהם חסינת מיתון או האטה.

סיבות לא חסרות: כי האזור מצוין - ואין סיכוי שאנשים ימהרו להיפטר שם מנדל"ן; כי האזור מוזנח - ולכן דווקא שם יש פוטנציאל השבחה; כי דירות גדולות ומיוחדות הן מוצר נדיר ומבוקש; כי דירות קטנות לא נבנות כאן יותר, והביקוש להן גדל במהירות (גרושים, מבוגרים, רווקים, מחוסרי אמצעים); כי דירות בינוניות תמיד יהיו מבוקשות, במדינה שבה נולדו 181 אלף תינוקות רק בשנה האחרונה; כי אוטוטו מגיעה לאזור רכבת; כי פותחים ליד הבית תחנה של הרכבת הקלה; כי בקרוב מפנים את הבסיס/ את שדה התעופה/ את המפחמות/ את מיכל האמוניה וכל האזור קופץ מדרגה; כי כבר הבטיחו בעירייה שהבניינים בשכונה יקבלו בקרוב עוד 25 מ"ר לכל דירה במסגרת תמ"א 38 או פינוי בינוי. ועוד ועוד.

הגליל, יאמר נתניהו, כמו שיאמר כל מתווך מתחיל על כל בניין שהוא משווק באותו רגע, הוא כרגע השקעה אטרקטיבית בלי שום קשר למצב הנדל"ן. בגלל הכבישים, בגלל הרכבות, בגלל 15 מיליארד השקלים שמבטיחה הממשלה לשים שם. בפועל, אגב, לדאבונם של מרבית המשקיעים, הדירה שלהם תתנהג בדיוק כמו כל השאר.

נתניהו, שמתגאה בהגשמת חזונו בנוגע לנגב, לא מזכיר כמובן שהמחירים בבאר שבע עלו באותן שנים בשיעור דומה מאוד ליתר המדינה. שגם עיר הבה"דים ומרכז הסייבר לא היו עוזרים לבירת הנגב, אם בתל אביב הייתה ירידה.