אושר ניהול ייצוגית נגד "תמיר פישמן קרן נדל"ן" בגין ניהול רשלני

בית המשפט אישר ניהול תביעה ייצוגית נגד קרן השקעה בעילה של רשלנות בניהול השקעות. שופטת המחלקה הכלכלית במחוזי בתל-אביב, דניה קרת-מאיר, אישרה בסוף השבוע ל-56 בעלי מניות בחברת "תמיר פישמן קרן נדל"ן" לנהל תביעה ייצוגית בהיקף של 120 מיליון שקל נגד החברה ומנהליה. זאת, בטענה כי התנהלותם הביאה לכך שבעלי המניות איבדו את מרבית ההון שהשקיעו ברכישת המניות.

עיקרה של התביעה מופנה נגד ארבעת המנהלים בחברה: אלדד תמיר, דניאל פישמן, מיכאל לנגר ואמיר לייבוב. באמצעות עורכי הדין יצחק אבירם וגיל דפני טוענים התובעים, ובראשם יחיאל וצביה שייביץ, כי מנהלי החברה ניצלו את החברה והפכו אותה לכלי לאיסוף כספי המשקיעים בה.

לפי הטענה, המנהלים, תוך הפרת התחייבויותיהם כלפי המשקיעים, איבדו בזמן קצר את מרבית כספי המשקיעים, בעשותם שתי עסקאות בלבד, ברומניה ובהונגריה, ושתיהן כושלות. לטענת התובעים, עסקאות אלה בוצעו ברשלנות ובניגוד להוראות ולהתחייבויות בתשקיף של החברה, ובניגוד למצגים שהוצגו למשקיעים טרם השקיעו אלה את כספם בחברה.

עוד טוענים התובעים כי המנהלים עסקו בעיקר בגביית דמי ניהול בשיעור של מיליוני שקלים בשנה מקופת החברה, כנגד אפס מעשה. "עסקינן במי שהותירו את המשקיעים בחברה מול שוקת שבורה", נטען.

הבטחה לפיזור

תחילתה של הפרשה במחצית שנת 2007, אז יצאה "תמיר פישמן קרן נדל"ן" בהנפקה של מניותיה, שלא באמצעות הבורסה. לפי הנטען, למשקיעים הפוטנציאליים נמסר כי החברה, באמצעות שיתוף-פעולה עם משקיע מקביל בקרן, תעסוק בהשקעות מפוזרות בנדל"ן במדינות היעד, באמצעות בעלי מקצוע, מומחים מן המעלה הראשונה בהשקעות נדל"ן במדינות היעד.

לפי התביעה, המצג שהוצג למשקיעים, בין היתר בחוברת תדמית, היה כי ההשקעות יבוצעו באופן שלא יותר מ-20% מסך ההון שיגויס על-ידי הקרן, יושקע בפרויקט אחד, כך שיובטח פיזור, וכן כי ההשקעות יבוצעו בעיקר במרכזי ערי הבירה של מדינות היעד.

בתביעה צוין כי השקעה של עד 20% מסך ההון בכל פרויקט מבטיחה פיזור סיכונים והקטנת החששות מנפילה בשווי ההשקעות ומושכת משקיעים פוטנציאליים שחפצים להקטין את הסיכון שבהשקעתם. לפי התביעה, המשקיעים שהסתמכו על פיזור זה, הניחו כי מדובר ב-7-10 השקעות שונות.

לפי התביעה, החברה ביצעה ברומניה ובהונגריה שתי השקעות כושלות, שחרגו כל אחת מהמגבלה להשקעה. לטענת התובעים, לא די בכך ששתי ההשקעות היו בסכומים גבוהים בהרבה מ-20% מסך ההון שגויס, הרי ששתי ההשקעות גם לא בוצעו במרכזי הבירות של הונגריה ושל רומניה. בהשקעות אלה, צוין בתביעה, אבד את מרבית הכסף של החברה.

עיכוב במסחר

עוד טוענים המשקיעים כי בחוברת התדמית ובתשקיף היה דגש לכך שהחברה תירשם למסחר בבורסה תוך 12 חודשים ממועד השלמת גיוס הכספים. זאת, כדי לאפשר לכל משקיע, תוך שנה ממועד הסגירה, למכור את המניות.

לטענת התובעים, בניגוד להתחייבות בתשקיף ובניגוד לאמור בחוברת התדמית, מנעו מנהלי הקרן את רישום מניותיה למסחר בבורסה בתוך 12 חודש ממועד הסגירה של התשקיף ודחו אותו בשנה וחצי. התוצאה הייתה, לפי הנטען, שהמשקיעים נגררו להשקעות מסוכנות וספקולטיביות בתקופה קשה, כאשר הם כלואים בחברה מבלי יכולת להיחלץ ממנה.

לפי התביעה, ערך מניות החברה קרס בתקופה שבה נמנע הסחר בהן, בפרט עקב ביצוע עסקאות הרכש הכושלות בהונגריה וברומניה. "תחילת המסחר במניות החברה, כשהתאפשרה, באיחור של שנה וחצי, הביאה מיידית לקיצוץ ערכן של המניות בלמעלה מ-70%. בתקופה זו, עד ליום 6.12.09, שבה נמנע המסחר במניות, איבדו המגרשים בהונגריה ורומניה אחוזים ניכרים מערכם... נוכח ההפסדים הכבדים שנבעו מהפרת התחייבויות שניתנו בתשקיף ומהעסקאות הכושלות שביצעו הנתבעים, הרי שבעת שהתאפשר לתובעים לסחור במניות כבר היה הדבר תיאורטי, וברור כי לא ניתן היה למצוא משקיע נבון שיסכים לרכוש מניות של חברה שכשלה לחלוטין במדיניות ההשקעה".

התובעים טוענים כי החברה ובעלי השליטה בה פעלו בחוסר תום-לב ומשיקולים זרים, כדי למנוע מהתובעים ומשאר בעלי המניות את האפשרות לסחור במניות אותן רכשו ולהקטין בכרך את נזקיהם. לדבריהם, הנתבעים היו חייבים לאפשר לכל מי שחפץ היה בכך למכור את המניות שקנה, לפחות במחיר הרכישה, בטרם שינו ודחו את מועד רישום המניות למסחר.

עוד נטען כי העסקאות שביצעה החברה היו בגדר עסקאות עם בעלי עניין, כאשר המנהלים הם בעלי העניין, הן בחברה והן במשקיע המקביל, והעסקאות בוצעו בלי שהתקבלו האישורים המחייבים לכך מהמוסדות המתחייבים בחברה.

תשתית ראייתית

הנתבעים טענו מנגד כי השקעה אינה נבחנת בחוכמה שלאחר מעשה, לאחר קריסת ההשקעה, אלא בזמן אמת. לדבריהם, החברה הצהירה מראש שבכוונתה להשקיע בהשקעות שהן מסוכנות ואף ספקולטיביות, אך למרבה הצער, עקב משבר הנדל"ן העולמי, ובפרט במזרח אירופה, הסיכון התממש.

"המבקשים לאשר ייצוגית מתעלמים מתוצאותיה הקשות של הקטסטרופה שפקדה את שווקי המניות והנדל"ן העולמיים בכלל, ובמזרח אירופה בפרט", טענו הנתבעים.

בעדותו בבית המשפט הדגיש אחד ממנהלי הקרן את המשבר העולמי ואמר: "זה מראה לך איזה קרקע טובה קנינו. מה לעשות שמה שקרה זה כשל שוק".

השופטת קרת-מאיר אישרה את ניהול הייצוגית, כשהיא מקבלת את מרבית טענות המשקיעים. לדבריה, "בתשקיף של החברה אין ולו סעיף אחד בו נאמר מפורשות כי השקעה בנדל"ן במדינות מזרח אירופה היא השקעה ספקולטיבית, וכי המשקיעים עלולים לאבד את כל כספם".

בנוסף היא דחתה את טענות מנהלי החברה כי המשבר העולמי הוא שגרם לנזק למשקיעים, כשהיא קובעת כי אין לטענה זו "בסיס ראייתי".

השופטת קבעה כי "קיימת תשתית ראייתית לטענה, לפיה מיקום הפרויקט של החברה בהונגריה היה בניגוד למדיניות ההשקעה שהותוותה בתשקיף, בדוחות הכספיים ובפרסומים נוספים". יתרה מזאת, לדבריה, "יש אף בסיס לכאורי למסקנה כי החברה ומנהליה הסתירו את המיקום המדויק של הפרויקט מבעלי המניות".

בית המשפט קבע גם כי "עולה לכאורה כי העסקאות בהונגריה וברומניה היו פעולות מהותיות, חריגות, עסקאות בעלי עניין הנגועות בניגוד עניינים. לכן, בהתאם להוראות חוק החברות, נדרש אישור מיוחד של 3 אורגנים שונים: ועדת ביקורת, דירקטוריון ואסיפת כללית. אולם, ההשקעות אושרו על-ידי הדירקטוריון והוועדה המייעצת בלבד. לפיכך, ניתן לומר כי קמה תשתית ראייתית מספקת בדבר ביצוע עסקאות מהותיות וחריגות בניגוד עניינים עם בעלי עניין".

בנוסף, השופטת פסקה כי בשלב זה של הדיון העמידו המשקיעים תשתית ראייתית ראשונית מספקת גם לטענותיהם בעניין התנהלות הנתבעים בקשר לרישום המניות למסחר.