צאו מהכיור של שרה

1.

"אדוני ראש הממשלה, יש פרשה חדשה - נתניהו והשבלולים בגינה", בישר יועץ התקשורת באחד הסרטונים המוצלחים של הליכוד בקמפיין הבחירות של 2015. "ראש הממשלה", הוא רץ שוב למשרד, "פרשת הכוסות המלוכלכות בכיור". ככה זה נמשך מפרשה דמיונית לפרשה קיקיונית, היועץ נלחץ, נתניהו מרגיע ומסיים בהלצה: "אתה יודע מה? דווקא בא לי גלידה - אבל לא פיסטוק!".

כמעט שנתיים אחרי, הסרטון הזה שוב הפך ויראלי ברשתות החברתיות ובקבוצות הוואטסאפ. אנשיו של נתניהו, באמצעות גדודי אוהדיו, מפיצים אותו כאילו אין מחר. המטרה היא להכין את דעת הקהל לכך ששוב מדובר בפרשה קטנה בתוך ים של פרשות, שום דבר חדש שיכל לסדוק את הדיכוטומיה האוטומטית בחברה הישראלית - מי שבשמאל יחמיץ פנים, מי שבימין ידפדף לעמוד הבא.

הציבור הישראלי, גם הציבור של נתניהו, תופס את ראש הממשלה ומשפחתו כמי שמשלבים בין שתי תכונות לא אלגנטיות במיוחד: נהנתנות וקמצנות. זה לא נסתר ממצביעיו. נתניהו, בתבונתו הפוליטית, לא ניסה לברוח מזה - אלא לגחך על זה. מפת המזרח התיכון שנפרסה מעל ראשו באותו סרטון, נועדה לאותת: אל תתעסקו בפגמים הקטנים שלי אלא בבעיות הגדולות באמת - ערבים, למשל. 

2.

בעונה האחרונה של סדרת הדרמה "האישה הטובה", מפנים המועמד לנשיאות ארה"ב, פיטר פלוריק, שלמאמר התקיף והבוטה נגדו בעיתון אין באמת חשיבות. "התחלתי לדבר ישירות אל העם, וזה עובד", הוא מספר למקורביו, לאחר עוד סקר מחמיא שלא התיישב עם הסיקור התקשורתי. "אני לא מדבר יותר במונחים של רפובליקני או דמוקרטי - אני אמריקאי שמדבר אל האמריקאים", הוא הסביר.

את מה שפלוריק הבין רק בעונה השביעית, יישם לאחרונה הנשיא הנבחר, דונלד טראמפ, אבל הראשון לזהות - סליחה על הקלישאה - היה נתניהו. עידן הניו-מדיה הוא במידה רבה עידן נתניהו, שידע לעקוף את התקשורת המסורתית, לתקוף אותה ולהחלישה, תוך פנייה ישירה לבוחרים בערוצים הישירים שסיפקה מהפכת האינטרנט.

מי שהפנים את העידן הזה הוא גם יאיר לפיד. הוא כמעט לא נמצא בכנסת, הוא בורח ממונחים של שמאל וימין (בעיקר שמאל) ומדבר אל הישראלים כפרזנטור של הישראלי החדש. לפיד, ככל שחושבים על זה יותר, נראה כאילו כל חייו ניהל קמפיין אחד גדול ("מה ישראלי בעיניך").

כשנתניהו אמר אתמול (א') בישיבת סיעת הליכוד: "אני מציע לאופוזיציה להירגע ולשלוח צפירת הרגעה לחייטים", הוא כיוון את דבריו בעיקר ללפיד. אין אף אחד אחר שמצליח לאתגר אותו, בטח לא מהמרכז-שמאל. השר לשעבר, אבי גבאי, אמנם הצליח לגייס כבר מעל 1,000 מתפקדים חדשים לעבודה בתוך ימים ספורים מאז שהצטרף למפלגה, אבל ספק אם הבית הפוליטי שבחר יצליח להרעיד את הכיסא של נתניהו.

3.

הדבר העצוב ביותר באופוזיציה שמציג "המחנה הציוני" הוא התקווה שחקירת המשטרה תוביל לסיום כהונת נתניהו. אופוזיציה הזקוקה לחקירת משטרה כדי להציג סיכוי לאלטרנטיבה, לא ראויה להיות אופוזיציה. גם הבלטת נתניהו בקמפיין החוצות החדש של המפלגה מחדדת דווקא את חוסר היכולת להוביל סדר יום אחר מזה שמכתיב ראש הממשלה.

החקירות, חמורות ככל שיהיו, הן עדיין סדר יום שנתניהו מכתיב. מי ששולט בסדר היום, שלילי ככל שייראה, ימשיך לשלוט גם על ענייני המדינה. למרות התיקים, המתנות, הטיסות וכל מה שיצוף בימים הקרובים. כבר לפני 20 שנה שרו החרצופים על "הכיור של שרה". זה יימשך עוד 20 שנה, אם לא נצא להם מהכיור הזה.