"מישהו צריך להיות קורבן של טיהור אתני, וזה לא יהיה אני"

מעולם, כך נדמה, לא הרעיף הקונגרס בוושינגטון גודש כזה של תמיכה בישראל במאבקה עם הפלסטינים כפי שמרעיפים הסנטורים והצירים של הקונגרס ה-115, שקיים אתמול (ג') את מושב הבכורה שלו.

בית-הנבחרים ידון בימים הקרובים בנוסחים של שתי הצהרות מתחרות בגנות החלטת 2334 של מועצת הביטחון, שהוקיעה את ההתנחלויות הישראליות בגדה המערבית. נוסח אחד, של הציר הרפובליקאי דניס רוס, כבר הונח על שולחן ועדת-החוץ של הבית. נוסח של הצהרה אחרת, ביוזמת קווין מקארתי, ראש סיעת הרוב הרפובליקאי בבית-הנבחרים, הציר הרפובליקאי אד רויס, יו"ר ועדת יחסי החוץ של הבית, והציר הדמוקרטי (היהודי) אליוט אנגל, יועלה לדיון מחר (ה').

הסנט, מצידו, צפוי לדון בקרוב בהצעת חוק של הסנטורים טד קרוז ומארקו רוביו שתשלול מימון תקציבי ממשרד-החוץ האמריקאי עד להעברת שגרירות ארה"ב בישראל מתל-אביב לירושלים. נוסח של הצהרה בגנות החלטת מועבי"ט ממתין לאישור גם בסנט.

ובעוד שההצהרות המוקיעות את החלטת מועבי"ט - בשני בתי הקונגרס - הן בעלות אופי סמלי ונעדרות שיני אכיפה (הן נותנות ביטוי ל"תחושה" של הסנט או בית-הנבחרים ותו לא), היזמה לשלול מימון מהסטייט דיפרטמנט היא הצעת חוק של ממש, שנועדה לדרבן את הממשל הנכנס לדחוף את העברת השגרירות לירושלים.

אבל חלק מצעדי החקיקה האלה חורגים מתמיכה טקטית בישראל בסכסוכה עם הפלסטינים. שתי ההצהרות בגנות מועבי"ט שבית-הנבחרים יצטרך להכריע ביניהן הן אמנם חסרות שיניים, אך הן מציבות לפני המחוקקים דילמה היסטורית: האם לתמוך בפתרון של שתי מדינות, העקרון שהנחה את מדיניות ממשל אובמה וממשלים קודמים כלפי ישראל, או להתעלם מהאופציה הזו ולתמוך בפתרון של מדינה אחת, פיתרון שצופן בחובו אפשרית ממשית לסיפוח של לפחות חלק מהגדה. גם קולות כאלה נשמעים עתה באגף של תומכי טראמפ במפלגה הרפובליקאית.

ההנהגה הרפובליקאית של בית-הנבחרים, ובראשה מקראתי ורויס, יוזמי אחת מההצהרות נגד מועבי"ט, תומכת בפתרון של שתי מדינות. הפסקה השניה בהצהרה שלהם קובעת: "... ארה"ב תומכת מזה זמן רב בהסדר (ישראלי - פלסטיני) שיושג במו"מ ושיוביל לפתרון בר-קיימא של שתי מדינות שיחיו זו בצד זו בשלום ובביטחון - ישראל, מדינה יהודית ודמוקרטית, ופלסטין, מדינה דמוקרטית ומפורזת".

בהצהרה האחרת שממתינה לדיון בבית-הנבחרים, ביזמת הציר רוס, אחד מהתומכים החזקים של הנשיא הנבחר, דונלד טראמפ, אין אזכור של פתרון שתי מדינות. דובר של המחוקק אמר, כי הוחלט להשמיט "שתי מדינות" מהטקסט מפני שההצהרה מתמקדת אך ורק בגינוי החלטתו של הנשיא היוצא, ברק אובמה, להימנע מהטלת וטו על החלטת מועבי"ט.

נוסח ההצהרה של מקראתי ושות' מביע תמיכה בשאיפתה של ישראל לשלום, בעוד שנוסח ההצהרה של רוס מדגיש את הברית בין ישראל לארה"ב: הקונגרס "מאשש את מחויבותו למדינת ישראל כידידתנו הנאמנה ובעלת הברית החזקה שלנו במזה"ת".

כפי שמציין רון קמפיאס, ראש משרד JTA בוושינגטון, העובדה ששתי ההצהרות האלה מתחרות עתה זו בזו מצביעה על מאבק שמתחולל בבירה: האם המדיניות האמריקאית של תמיכה בפתרון שתי מדינות תוסיף להתקיים, כפי שהתקיימה בממשלים קודמים, או תגווע בממשל טראמפ. בצד אחד של הזירה נמצא "הזרם המרכזי של הקהיליה הפרו-ישראלית בארה"ב, לרבות אנשי שמאל ומרכז, בהנהגת אייפ"ק, השדולה הפרו-ישראלית בוושינגטון", שמנסה לשמר את פיתרון שתי מדינות.

בצד האחר של המתרס נמצא המיעוט השמרני מאוד ובדרך כלל אורתודוכסי של הקהילה היהודית בארה"ב, לרבות אנשים שמקורבים לטראמפ. הם שואפים להכרזה שפיתרון שתי המדינות עבר מהעולם כדי שתיסלל הדרך לסיפוח חלקים מהגדה לישראל.

בשלב זה של המאבק, ידו של המחנה המתון, בהנהגת אייפ"ק, על העליונה, גורס קמפיאס, ולו רק בגלל העובדה שנוסח ההצהרה של מקארתי ושות', עם אזכור "שתי מדינות", יועלה להצבעה מחר (ה') , בעוד שנוסח ההצהרה המתחרה של רוס תקוע בוועדת יחסי החוץ. בכל זאת, חסידי פתרון מדינה אחת, רוס ושותפיו, נמנים עם הפלג הימני האנטי ממסדי של המפלגה הרפובליקאית, ונחשבים בעלי בריתו של טראמפ. הם רשמו הישגים גדולים במרוצת השנים, כשטראמפ הוא ההישג הגדול ביותר. אי אפשר למחוק אותם.

אחד מהפעילים במחנה הזה הוא ג'ף בלאבון, עו"ד ולוביסט ואחד מהמנהיגים הפוליטיים הבולטים בקהילה היהודית האורתודוכסית בארה"ב. מזה שנים הוא דוחף לפתרון של מדינה אחת ועתה הוא מוצא אוזן קשבת אצל תומכי טראמפ. במהלך הפריימריז של המפלגה הרפובליקאית ב-2016 הוא דחף למחיקת פתרון של שתי מדינות ממצע המפלגה - מאמץ שהוכתר בהצלחה.

בדוא"ל ל-JTA הוא מתח ביקורת על נוסח ההצהרה של רויס ושות' שתומכת בפתרון שתי מדינות: "במקום להתמקד בפשע האמיתי של החלטת מועבי"ט 2334 - זניחת ישראל ומתן לגיטימציה לטיהור האתני של יהודים ממולדתם - נוסח ההצהרה של רויס קובל על הנזק שנגרם ל'שתי מדינות', כשמדובר בסך הכל בפנטזיה פטישיסטית של מדינת אש"ף שוחרת שלום".

בראיון לאתר באז-פיד (Buzz-Feed) הוא נותן ביטוי להשקפת עולם שכנראה יש לה שורשים עמוקים בקרב היהודים האורתודוכסים בארה"ב. למשל: "התפיסה של מדינה פלסטינית ערבית נוצרה (אצל הפלסטינים) רק כגורם של התנגדות לישראל ומבחינתם זה תמיד משחק סכום אפס (כלומר מאבק שבו כדי לנצח, הצד האחר חייב להפסיד - ולא מצב שבו שני הצדדים יוצאים מנצחים, WIN WIN). מכיוון שמדובר במצב של משחק סכום אפס, על הפרק לא עומדות סוגיות של ניהול מו"מ, אלא מציאות שבה 'מישהו עומד להיות קורבן של טיהור אתני, וזה לא יהיה אני'".

לפי השקפתו, אין מקום למדינה פלסטינית בגדה המערבית. לדבריו, רפובליקאים על גבעת הקפיטול אמרו לו, בעקבות מחיקת "שתי מדינות" מהמצע: "ברוך השם. סוף סוף נפטרנו מהשטות הזו של דחיפת מדינה פלסטינית בכוח ליהודה ושומרון".

בבסיס השקפתו נמצאת נוסחה פשוטה, אומר בלאבון: "יש שני לוחמים ומה שטוב לאחד רע לאחר". על פי דרך החשיבה שלו, בין הים התיכון לירדן יש שני שבטים לוחמים. המפלגה הדמוקרטית תמכה בשבט הפלסטיני. המפלגה הרפובליקאית תמכה בשבט הישראלי. לכן, לבחירות האחרונות בארה"ב יש משמעות הרבה יותר גדולה לשני הצדדים במזה"ת מאשר אי פעם בעבר.

בעבר, אם התנגדת לעצם הרעיון של מדינה פלסטינית, היו מתייחסים אליך כאל פנטי או מטורף, הוא אומר. עתה, אחרי מחיקת "שתי מדינות" מהמצע הרפובליקאי, המצב השתנה מקצה אל קצה. "מרגע זה, כל הנראטיב השתנה. עכשיו אתה צריך להצדיק את רעיון של שתי המדינות".