תקציבי רווחה לאלפיון העליון

ערעור שנדון השבוע בבית המשפט המחוזי בירושלים אודות הכרזתו של נער בן 17 וחצי כ"קטין נזקק", העלה באמרת-אגב את הנושא המקומם של תשלומים מתקציב הרווחה לידי אנשים ומשפחות מהעשירון העליון, שכלל אינן זקוקות לכך.

במקרה זה מדובר בנער שהוריו לא נשאו זה לזו, ומאוחר יותר כל אחד מההורים נישא לאחר והביא ילדים נוספים לעולם. הנער גדל אצל אמו עד גיל 15, ולפני כשנתיים החליט לעבור להתגורר אצל סבו וסבתו כביתו העיקרי, בהסכמת שני הוריו. הנער שומר על קשר חם ורצוף הן עם אביו והן עם אמו ומבקר בביתם בהתאם לרצונו.

מדובר בהסדר משפחתי מעט יוצא דופן, אך בהחלט לא כזה שיוצר "משפחת מצוקה". שני ההורים בעלי יכולת תפקוד גבוהה הן במישורים האישיים והן במישורים הכלכליים, שניהם אקדמאים ובעלי משרות מצליחות בתחום ההיי-טק והתקשורת, וכמוהם, גם הסבים נמנים עם העשירון העליון מבחינה כלכלית.

אף הנער עצמו, אשר הוגדר על-ידי בית המשפט כ"אינטליגנטי באופן יוצא דופן", עושה חיל בכל דרכיו: הוא לומד בכיתה י"ב 5 יחידות במתמטיקה, 5 יחידות בפיזיקה ו-5 יחידות באנגלית, ובצבא ישובץ כנראה בתפקיד נחשק בחיל המודיעין.

למרות שהכול מוסדר בהסכמה, והנער מטופל לעילא ולעילא, רשויות הרווחה פנו לבית המשפט בבקשה להכריז על הנער "ילד נזקק" על-פי חוק הנוער, בטענה כי המדינה צריכה לפקח ולהתערב בכל מקרה שבו ילד אינו גדל בבית הוריו.

בית המשפט לא הסכים עם עמדת המדינה, וקבע כי לא זאת בלבד שהתערבות המדינה במקרים כגון אלה אינה נחוצה, אלא שהיא אף עלולה לגרום לנער נזק ממשי, שכן הכרזתו כ"ילד נזקק" תישאר רשומה בהיסטוריה המשפטית שלו ותוכל לשמש כנגדו בהמשך חייו כבגיר.

לתמיהתו של בית המשפט הכיצד אביו והסבים תומכים בהכרזת הנזקקות, התברר כי מאחורי המהלך עומד למעשה שיקול כלכלי, והמטרה המרכזית והאמיתית של כל ההליך הייתה ניסיון למצוא דרך חוקית לאפשר לסבים לקבל סיוע כספי מהמדינה, בתמורה לטיפול בנכד.

מטרה זאת קוממה מאד את השופט, שהעיר בציניות: "אני מכיר הרבה סבים וסבתות המטפלים בנכדים שלהם, מבלי לקבל כסף ממשרד העבודה והרווחה", והציע שההורים הם שישלמו מכיסם לסבים מזונות עבור הילד.

נראה כי המדינה לא הבינה את הרמז, מאחר שנציג המדינה הודיע לבית המשפט בדיון כי גם אם לא תתקבל הכרזתו של הקטין כ"נזקק", תימצא דרך להעביר תקציב לסבים ממשרד העבודה והרווחה בצורת "תשלומי אומנה".

על כך ענה השופט: "לכשעצמי, אינני בטוח שתקציבי המדינה המיועדים למשפחות אומנה נועדו דווקא למשפחות מסוג זה שהופיעו בפניי היום, הנמנות עם העשירון העליון, אולם, אם למדינה יש מספיק כסף, והיא רוצה להקדישו גם למקרה זה, לא אוכל להתערב, שכן עניין זה אינו בגדר סמכותי". 

ובכן לא, למדינה אין מספיק כסף בתקציב משרד העבודה והרווחה למימון משפחות מהעשירון העליון. בעוד שפקידי הסעד עצמם משתכרים משכורת מבזה ביחס לעבודה הנדרשת מהם וקורעים תחת העומס, בעוד שקיים מחסור במעונות ומסגרות למשפחות מעוטות יכולת, בעוד שמעכבים את השוואת קצבת הנכות לשכר המינימום - המדינה מחלקת כספים לפי קריטריונים שכלל אינם מתחשבים ביכולת כלכלית.

זה לא נעצר רק במקרה שהוצג בפסק הדין. בישראל קיים חוק ששמו "סיוע למשפחות שבראשן הורה עצמאי" (שכונה בעבר "חד-הורי"), ובמסגרתו ניתנות הקלות מסוימות לכל הורה שנפרד מבן זוגו. כך למשל, כל אם או אב רווקים, גרושים, או אלמנים, שהילד במשמורתם, מקבלים בתחילת כל שנה תקציב של מענק לימודים עבור כל ילד, בשיעור של 18% מהשכר הממוצע במשק, כיום מעל ל-1,000 שקל.

המשמעות היא שגם אנשים שנמנים עם האלפיון עליון מקבלים קצבה מיוחדת מהביטוח הלאומי לרכישת ספרי לימוד לילד מדי שנה, למרות שמדובר בכסף כיס עבורם. מצד שני, זוג הורים, כשהאב הוא שוטר או לוחם אש, והאם אחות בבית החולים, ומשתכרים ביחד שכר שבקושי מספיק למחברת לילד, לא מקבלים "מענק לימודים" - רק כי בעוונותיהם הם נשואים זה לזו כדת וכדין.

מדינת רווחה? שירווח למי שזקוק לכך. הקריטריון לא צריך להיות אם לילד יש הורה "עצמאי", יחידני, או שהוא גר בכלל מחוץ לבית הוריו אצל סביו או דודיו העשירים - אלא קושי אמיתי ביכולת המחיה ונזקקות לסיוע כלכלי בלבד. 

■ עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס", מומחית לדיני משפחה וירושה, בעלת אתר www.divorceinfo.co.il