בסיירת של משרד האוצר חוששים מאווירת סוף קורס

שנת 2017 רק החלה, אבל באגף התקציבים באוצר כבר סופרים את הימים לסיומה. שנה ללא תקציב, שנה שבמהלכה תתחלף צמרת האגף, שנה שצפויה להיות רוויה בעימותים על תביעות שכר ותוספות תקציב כשברקע מרחפת כל העת האפשרות של הקדמת הבחירות, בין אם בשל חקירות ראש הממשלה או בגלל משבר קואליציוני עתידי.

כהונתו של הממונה על התקציבים אמיר לוי נכנסת בימים אלה לשלב האחרון. לוי, שמונה לתפקיד על ידי שר האוצר הקודם יאיר לפיד, מסיים באוגוסט קדנציה של ארבע שנים.

נכון להיום אין כוונה להאריך את כהונתו של לוי מעבר לתאריך הזה. מצד שני, מעמדו של הממונה על התקציבים בלשכת השר איתן ולא מופעל עליו שום לחץ להקדים את פרישתו. בהנחה שלוי עצמו לא יבקש לקצר, ולא יוותר על הישורת האחרונה בתפקיד, צפויה ההתמודדות להיכנס לשלבים מעשיים רק אחרי פסח. אבל מטבע הדברים, בורסת השמות כבר עובדת במרץ.

לצד שמות שהועלו בעבר של יוצאי האגף, כמו ערן פולק, או מנכ"ל אקסלנס לשעבר דוד ברוך, מצפים באוצר להתמודדותם של לפחות חלק מחמשת יוצאי האגף המכהנים היום כמנכ"לי משרדים ממשלתיים.

ארבעה סגנים צפויים לפרוש

לא רק לוי צפוי לפרוש. ארבעה מבין ששת סגניו של לוי נחשבים ותיקים אחרי שהעבירו את תקציבי 2015-2018 - ההערכות הן שרובם, אם לא כולם, יפרשו זמן לא רב אחריו. סבב המינויים המתקרב מעורר לפיכך דריכות בשכבת הרכזים באגף, שהוותיקים ביניהם מבקשים לדעת האם יקודמו או שעליהם להתחיל לחפש לעצמם את התפקיד מחוץ לאוצר.

עד לפרישתו יתמודד לוי עם האתגר הלא פשוט של ניהול האגף בשנת מעבר בין תקציבים. תקציב 2017-2018 שאושר בחודש שעבר הוא למעשה התקציב האמיתי האחרון שהאגף צפוי להכין עד שנת 2020, כיון שכהונת הממשלה מסתיימת במאי 2019 לכל המאוחר ואין טעם בהכנת תקציב חלקי נוסף. זהו פרק הזמן הארוך ביותר ללא תקציב בתולדות אגף התקציבים.

אחת התוצאות של המצב האנומלי הזה היא פגיעה ביכולת של האגף להתמודד עם אילוצים תקציביים. בשנה רגילה שבה יש תקציב בהכנה יש לאוצר גמישות רבה ביכולת לווסת ולנתב לחצים לתוספות תקציביות - בין אם תוספות שכר או דרישות תקציביות אחרות.

יפה בתיאוריה, אך לא ממש מעשי

ההחלטה התקציב הדו-שנתי נועדה למלא מטרות פוליטיות, אבל הוגה הרעיון השר יובל שטייניץ מאמין שהוא מסוגל גם לשפר את תפקודו המקצועי של האגף. אגף התקציבים הסובל מהיעדר תכנון לטווח ארוך אמור להשקיע את זמנו בשנת התקציב השנייה בתהליכי תכנון אסטרטגיים, אליבא ד'שטייניץ.

אבל הרעיון התיאורטי היפה של שטייניץ אינו מעשי. באגף אכן רואים הזדמנות לנצל את פסק הזמן שנותן התקציב הדו שנתי להעמקת תהליכי התכנון, אך מודים כי מדובר באתגר לא פשוט, בין היתר לאור העובדה שבכל האגף ישנם כלכלנים בודדים בעלי ניסיון בתכנון אסטרטגי.

מעבר לכך, התקציב הדו-שנתי שובר את שגרת הפעילות השוטפת של אגף התקציבים המתנהלת לאורך כל השנה.

צוות המקרו, צוות הליבה של האגף שמרכז את תהליך הכנת התקציב מתחיל את העבודה על תקציב חדש מיד לאחר אישור התקציב הקודם, תוך שהוא מכנס לתוך תכנית העבודה שלו את שאר הצוותים המקצועיים.

אין חשש שאגף תקציבים יישאר ללא עבודה - על שולחן נמצאים שורה נושאים: יישום מהלכי חקיקה ושינויים מבניים, ואפילו יוזמה להעביר גרסה מצומצמת של חוק ההסדרים.

אבל ללא המצליף והמכוון הראשי עלולה עבודת האגף לאבד מומנטום. החשש בסיירת של משרד האוצר הוא מפני אווירת סוף קורס.