כך הופכים ילדי פושטי הרגל לעשירים

1.

בחודשים האחרונים הרבינו לעסוק בתופעת פושטי הרגל שלכאורה עניים מאוד, כי הם הרי פושטי רגל על-פי הדין או פסיקות בתי המשפט ונמצאים תחת הסדר חוב כלשהו (שלא לומר שקר כלשהו), אבל קרובי משפחתם ממשיכים להיות עשירים מאוד.

בכמה טורים ("אבא עני, ילד עשיר", "גלובס", 1.12.2016; "פישמן, חשוף את נכסי ילדיך", "גלובס", 5.9.2016; ו"אנשי עסקים כמו פישמן יכולים להמשיך לחיות בסרט, לפושטי הרגל הקטנים יותר דווקא מרימים את המסך", "גלובס", 8.12.2016) קראנו לחשוף את נכסיהם של קרובי משפחתו של פושט הרגל ולבדוק כיצד הם צברו אותם, שהרי לא הגיוני ולא צודק שבני משפחה יצברו יש מאין נכסים בעשרות מיליוני שקלים.

הצגנו את הדוגמה של דודי זיסר, בנו של מוטי זיסר ז"ל, וגם את זו של בני משפחת אליעזר פישמן, שאחת מבנותיו מתגוררת בווילה רחבת מידות, בשטח של 5 דונם ובשווי 30 מיליון שקל. קראנו לבלום כל הסדר חוב של פישמן עד שהסוגיה הזאת תתברר עד תומה. והיא אכן מתבררת, לשמחתנו.

עו"ד יוסי בנקל, המנהל המיוחד לנכסי פישמן, עושה מאז הקריאות שלנו ועד עכשיו עבודה מצוינת בחשיפת הנכסים של בני משפחת פישמן. הוא אף אמר שהוא רואה בכל המשפחה חלק טבעי מ"קבוצת פישמן", ולכן נכסיהם בעצם שייכים לנושים (במקרה הזה, הבנקים). לעבודתו של בנקל יש חשיבות עצומה ומשמעות מרובה בנוגע למה שעתיד לקרות עם פושטי הרגל הבאים. לעו"ד בנקל יש הזדמנות לקבוע אמות-מידה אחרות ביחס לכל התופעה המוזרה הזאת שבה בית משפט מכשיר הסדרי חוב בלי שיירדו לנכסים האמיתיים של החייבים, ובהם הנכסים שנמצאים ברשות בני משפחתו.

הפירוט שמופיע בחלקם העליון של עמודים אלה מוכיח את זה שחור על גבי לבן: בידי ילדיו של פישמן ורעייתו נכסים בשווי שעשוי להגיע ל-200 מיליון שקל בהערכה זהירה, וכל הכסף הזה נקי משיעבודים! כלומר, הם, נכדיהם, ניניהם וניני-ניניהם ימשיכו לחיות בפאר בשעה שהאב חייב מיליארדים לבנקים. התופעה הזאת חייבת להיפסק, ועו"ד בנקל יכול להיזכר כמי שקבע תקדים היסטורי בעניין.

2.

וכדאי להזכיר לכולם את הברור מאליו, ואנחנו חוזרים על זה שוב ושוב: סדרת פשיטות הרגל של אנשי עסקים לאורך ההיסטוריה הפיננסית, בארץ ובעולם, מוכיחה שרוב פושטי הרגל, במיוחד אלה שעשו זאת באופן "מרהיב", עם חובות בהיקפים שהדעת לא תופסת, נשארו עשירים מאוד אחרי שירדו כביכול מנכסיהם. ילדיהם ה"מוכשרים", ראו זה פלא, הצליחו לצבור לעצמם שורה של נכסים שתספיק בחלק מהמקרים לדורי דורות.

עד היום, הנושים, כלומר הבנקים או הגופים המוסדיים או כל מלווה אחר, לא העזו לגעת באותם ילדים "מוכשרים" ומעושרי נכסים, בשם הגביע הקדוש של ההפרדה בין חברה בע"מ לנכסיו האישיים של פושט הרגל וההפרדה בין נכסי פושט הרגל לנכסים של קרובי משפחתו. זה עוד "באג" בשיטה הקפיטליסטית. השיטה אמנם מקדשת בצדק יזמות וכישרון, ותגמול נאה בעדם, וכנראה אין טובה ממנה בנמצא, אבל היא בהחלט מייצרת עיוותים וחוסר צדק משווע, כמו כל שיטה כלכלית אחרת. שום דבר הרי אינו מושלם ואין שיטה אחת מושלמת.

3.

אליעזר פישמן, בעל השליטה לשעבר ב"גלובס", אמר בעבר שהוא חינך את הילדים שלו שאיפה שלוקחים מחזירים ובהסדרי חוב יש עניין של מצפון. אז בבקשה, אם ילדי פישמן ספגו את החינוך המצוין והערכי הזה, הם ודאי לא יכולים לשאת את המחשבה על כך שאנשים מגיעים לפשיטת רגל ובמקביל הם ובני משפחתם ממשיכים לחיות בפאר ובהדר נוצצים ומנקרי עיניים. שום חוק, שום עיקרון משפטי ושום מחסום משפטי בין החברה לבין בעליה וקרובי משפחתו לא יכולים להצדיק את האבסורד החברתי הזה.

אם פישמן דיבר על חינוך ועל מצפון, אז בדיוק החינוך והמצפון האלה צריכים להוביל את ילדיו לחשוף את כל נכסיהם האישיים ולהחזיר את כולם לקופת הנושים. אין שום מצב, ולו האופטימי ביותר, שהם הצליחו לצבור נכסים בעשרות מיליונים מעבודה קשה וכישרון יוצא דופן. ושוב, אם מדברים על מצפון ועל חינוך, אז לעזאזל עם כל להקת עורכי הדין ובתי המשפט והבנקים והמוסדיים שמסוככים על העיוות הזה שבו פושטי רגל ובני משפחתם יכולים להמשיך להתגורר בחווילות פאר השוות עשרות מיליוני שקלים ולהחזיק נכסים נוספים ורבים הנסתרים מהעין הציבורית.

כן, אמרנו זאת לא פעם: יש דבר כזה שנקרא "צדק חברתי", והוא חייב לגבור על המשפטיזציה האינסופית שמנסה לחסל אותו ולהיטיב אך ורק עם העשירים. בשם הצדק החברתי, בשם החינוך הערכי שהם קיבלו, ילדי פישמן אינם יכולים להמשיך ולהתגורר באחוזות היוקרתיות שלהם בסביון. גם אחרי שייצאו משם, אנחנו בטוחים שהם לא ייאלצו להשתתף בהגרלות של תוכנית "מחיר למשתכן".

הווילות בסביון של ילדי פישמן ורעייתו: 

לפי המנהל המיוחד לנכסי פישמן, עו"ד יוסי בנקל, מדובר באחוזות יוקרה, שכל אחת מתפרסת על פני 5 דונם בעיבורו של היישוב סביון. למרות חובותיהם העצומים של אליעזר פישמן וקבוצת פישמן, נותרו האחוזות האלה, באורח פלא, נקיות מכל שיעבוד, אף שבהערכה זהירה ערכן הכולל מסתכם בעשרות רבות של מיליוני שקלים ואף למעלה מכך.

עו"ד יוסי בנקל כתב עוד: "העברה סיבובית של נכסים בין בני המשפחה מעלה יותר מחשד כי הנכסים כולם שייכים לאליעזר פישמן עצמו ונוכח הקשיים הכלכליים שאליהם נקלע הוא מנסה 'להרחיק' נכסים אלה מעצמו ובדרך זו - גם מנושיו, על-מנת לדאוג לרווחתם של ילדיו הבגירים, אשר מזה שנים רבות מהווים חלק מ'קבוצת פישמן'"

הווילה ברחוב סמדר 5 בסביון: נרכשה במהלך נובמבר 2009 ונרשמה בחלקים שווים על-שם אליעזר פישמן ורעייתו. הווילה העוברה ללא תמורה בתחילת אפריל 2014 ונרשמה על-שם בתם רונית פישמן אופיר

הווילה ברחוב הר דפנה 32 בסביון: נרכשה במהלך יולי 1998 ונרשמה על-שם טובה פישמן, רעייתו של אליעזר פישמן. במהלך יולי 2002 הועברה הווילה ללא תמורה ונרשמה על שם בנו אייל פישמן.

הווילה ברחוב הר דפנה 28 בסביון: נרכשה במהלך פברואר 2003 ונרשמה על-שם בתו של אליעזר פישמן, רונית פישמן אופיר. במהלך דצמבר 2016, ממש במקביל להגשת הסדר הנושים של החייב לבית המשפט, ובעת שבקשת רשות המסים לכינוס נכסיו של פישמן כבר הייתה תלויה ועומדת בפני בית המשפט, העבירה רונית פישמן אופיר את זכויותיה בנכס, ללא תמורה, לאחותה - ענת מניפז, ובאותו היום ממש העבירה ענת מחצית מזכויותיה בכנס לבעלה - טל מניפז.

הווילה ברחוב הגדרות 57 בסביון: נרכשה במהלך ינואר 1993 על-שם רעייתו של אליעזר פישמן והועברה ללא תמורה במהלך יולי 2002 על-שם בתו - ענת מניפז - שבאותו היום העבירה מחצית מזכויותיה בנכס ללא תמורה לבעלה - טל מניפז.

הווילה ברחוב הר דפנה 36 בסביון: הווילה שבה מתגוררים אליעזר וטובה פישמן כיום. רשומה על שמה של טובה פישמן זה כמה שנים. 

הנכסים של טובה פישמן: 

לפי המנהל המיוחד לנכסי פישמן, טובה פישמן מחזיקה היום בנכסים שלמיטב ידיעתו אינם משועבדים לצדדים שלישיים ואשר ערכם מסתכם, בהערכה זהירה, בעשרות רבות של מיליוני שקלים, וכפי הנראה אף למעלה מכך. חלקם נזיל וניתן להשתמש בהם באופן מיידי

■ נכסי מקרקעין שונים בארץ ובעולם, שבהם היא מחזיקה בעצמה ויחד עם בעלה

■ חשבונות בנק בארץ ובחו"ל, לבד ועם אחרים, ובהם סכומי כסף וניירות ערך בהיקף של מיליוני שקלים.

■ 48.5% בחברת אוניל בנייה.

■ 50% בחברת א.ט אחזקות קרור (עוסקת "בכל עיסוק חוקי").

■ 50% בחברת כדאי יועצים (עוסקת בייעוץ כלכלי).

■ 50% בחברת נכסי משפחת פישמן ניהול (עוסקת באחזקה וניהול).

■ 100% בחברת נכסי א.ט. פישמן (עוסקת בניהול ואחזקת נכסים).

■ 50% בחברת השקעות כדאיות (עוסקת בהשקעות וניירות ערך).

4.

השכר שביקשו נאמני מגה, משהו כמו עד 150 מיליון שקל, לא צריך להפתיע איש. ובאמת, מה רוצים מרו"ח גבי טרבלסי, עו"ד אודי גינדס ועו"ד אמיר ברטוב? אם החוק מאפשר להם, אז למה שלא ייקחו? בסך-הכול מדובר בשכר שהוא חלק מהשיטה.

בשיטה הזאת יש מתווכים, שוב אותם מתווכים, שלא לומר מאכערים, לובשי חליפות מעונבים, בחסות בתי המשפט. הם אלה שנקראו "לנקות את הלכלוך", כפי שאנחנו מכנים זאת, על-ידי בתי המשפט. מדובר ב"נאמנים", ב"מנהלים מיוחדים" וב"כונסים" הממונים כדי לסגור את העסק או למכור אותו לכל המרבה במחיר, בהליכים של כינוסי נכסים, פירוקים, הסדרים, הקפאות הליכים ופשיטות רגל.

המטרה של כל המתווכים האלה היא לנקות את הלכלוך כמה שיותר מהר ולגזור קופונים כמה שיותר שמנים. וכמובן, המוטיבציה לחקור, לבדוק ולחשוף איך העסק או החייב הגיעו לפשיטת רגל נעלמת כלא הייתה. המטרה היא לעשות בוחטות בחסות בית המשפט. הם מגישים לו דוחות חמורים על התנהלות החברה, על נושאי המשרה בה ועל שומרי הסף, ורוב הסיכויים שזה ייגמר בלא כלום. הם שייכים לגילדה של עורכי הדין ורואי החשבון - ולא סביר שהם ייצאו נגדה בכל הכוח. שמור לי ואשמור לך. עורך דין לא תוקף עורך דין אחר. רואה חשבון לא תוקף רואה חשבון אחר. אם הם תוקפים, זה בשביל ההצגה התקשורתית. זה בדיוק העניין: זה אך ורק בשביל התקשורת.

הסיפור האמיתי הוא שכר-הטרחה של כל אותם מתווכים - שכר-הטרחה שמעיד יותר מכול על הג'וב החלומי הזה של פירוק, כינוס, נאמנות וניהול מיוחד. בשורה התחתונה החוק מאפשר שורה של מבחנים גמישים לשכר-הטרחה, גמישות שמאפשרת לעורכי הדין להטיס את שכר-הטרחה שלהם לשמים.

הם יכולים לקבל שכר ניהול המחושב מדי שלושה חודשים, כאחוזים מתוך המזומנים שקיבלו עבור מכירת שירותי החברה או מוצריה באותה תקופה. הם יכולים לקבל שכר מימוש באחוזים מתקבולי מימוש הנכסים. אם הם לא מבקשים שכר-טרחת ניהול או מימוש, הם רשאים לבקש שכר-טרחה מתוך סך הנשייה שחילקו בפועל לכל הנושים בכסף או בשווה כסף (מדובר בשיעור של 4%-5% מסך כל הנשייה לחלוקה שבנסיבות מיוחדות יכול לנוע בין 12% ל-15%! וזה בדיוק מה שמבקשים נאמני מגה).

והם יכולים גם, לחלופין, לבקש שכר שעתי, שהתקנות אמנם לא ממליצות עליו (אפשר לנפחו בקלי קלות עם תיאורים של עבודה מסביב לשעון של כמה אנשים), אבל אם בכל זאת נקבע, אז ההמלצה היא שלא יעלה על 100 דולר לשעת עבודה. בקיצור: אפשר לעגל פינות, אפשר לבקש כמה שיותר, אפשר לנפח את תרומתך לניהול-פירוק-כינוס העסק, וכך לזכות בשכר מפוצץ של מיליוני שקלים ועשרות מיליונים במקרה של חברה גדולה - והכול על-פי ה"חוק". אבוי לחוקים כאלה.

מי משלם את החשבון? כמובן, הנושים, שעל חשבונם משולם שכר-הטרחה הזה.

ושאלה חשובה יותר, שלא נשאלה אף פעם: רגע, מי בכלל צריך את אותם מאכערים מעונבים ומצוחצחי לשון? למה, בעצם, הבנקים או הגופים המוסדיים (הנושים העיקריים ברוב המקרים) לא עושים את זה בעצמם? מה, אין להם כוח-האדם הדרוש לכך? אין להם מחלקות משפטיות? יש ויש. אבל יש גם שיטה. שיטה של עשיית כסף מעסקי אוויר.

eli@globes.co.il