ענף המתכות והכרייה האמריקאי היה אחד מאבני הדרך בהיסטוריה הכלכלית של ארצות הברית, עוד מימי הבהלה לזהב, ועד גדולתו בימי המהפכה התעשייתית השנייה, בתחילת המאה ה-20, אז הייתה ארה"ב המפיקה הגדולה ביותר.
כך למשל, בין השנים 1900 ל-1910 הפיקה ארה"ב כ-117 מיליון טונות פלדה בשנה. מלאי בהיקף זה היה מספיק לייצור של 60 מיליון כלי רכב.
באותה התקופה, עלויות ההפקה בארה"ב היו זולות משמעותית לעומת שאר העולם, וארה"ב הייתה הצרכנית הגדולה ביותר, עקב השקעה מסיבית בתשתיות, כגון מפעלים, גשרים, מבני מגורים, פסי רכבת, רכבים, גורדי שחקים ועוד.
אולם, מאז סוף שנות ה-70, החלה דעיכה בתעשייה זו - שהתבטאה בירידה הדרגתית בתפוקות. זאת עקב ההתייקרות של עלויות ההפקה בארה"ב, וגידול היבוא עקב ייצור זול יותר בשווקים מתפתחים באסיה ובאפריקה. כיום ענף זה אחראי על תעסוקה של יותר ממיליון אמריקאים, והוא מגלגל הכנסות בהיקף של 500 מיליארד דולר, המהוות כ-3.5% מסך התמ"ג האמריקאי.
בעשור האחרון סבל הענף מביצועי חסר אל מול המדדים המובילים. מדד חברות המתכות והכרייה ירד באופן חד, מרמה של 200 נקודות בתחילת העשור, לרמה של 67 נק' בשנת 2015.
עם זאת, בשנת 2016 החלה תפנית, והמדד נסק והניב תשואה של כ-53% בהשוואה למדד S&P - שעלה ב-9.5%.
ל"בום המתכות" הנוכחי אחראים כמה גורמים מקומיים וגלובליים.
מ"קטר כבד" לחברות רזות
חברות הכרייה והמתכות היו בעבר הרחוק "הקטר הכבד", ואחד ממנועי הצמיחה המרכזיים באמריקה התעשייתית. הן העסיקו מספר רב של עובדים, אשר נהנו משכר גבוה ומתנאים סוציאליים טובים, עקב ועדי עובדים חזקים.
אך מאז שנות ה-70, ובשנים האחרונות בפרט, החלו החברות הנ"ל לסבול משחיקה מתמשכת בשורת ההכנסות והרווחיות, עקב תחרות ופתיחת שוק הסחורות ליבוא.
נוסף על כך, הסכמי סחר ותהליכי גלובליזציה בינלאומיים הגדילו מאוד את יבוא הסחורות, במיוחד מסין, והציפו את השוק המקומי בסחורה זולה, שהוזילה משמעותית את מחירי המתכות והפלדה בעולם.
כתוצאה מכך, החלו חברות רבות לפטר עובדים, לצמצם משמעותית את היקפי הפעילות ואף לסגור מפעלים ומכרות, דבר שבא לידי ביטוי בשווי החברות בשוק.
נוסף על כך, שיפורים טכנולוגיים ותהליכי אוטומציה הקטינו מאוד את מספר העובדים בתעשייה, דבר שהוביל לקיטון בהוצאות החברות בעשרות מיליארדי דולרים.
התמנון הסיני מפסיק להציף
במסגרת תוכנית החומש של הממשל הסיני, שפורסמה בתחילת שנת 2016, הוחלט על מספר צעדים, אשר אמורים לעצור, או לכל הפחות לצמצם משמעותית, את תעשיית הפלדה הסינית, זאת עקב "האטה בביקושים העולמיים" לפי הממשל הסיני. התוכנית כוללת גם הגבלת התפוקה ועידוד מיזוגים ורכישות בענף, דבר שצפוי להקטין את תפוקת הפלדה השנתית ב-18%, או בכ-150 מיליון טונות, במשך חמש שנים, לעומת תפוקה של 800 מיליון טונות בשנת 2016.
צעד זה מגיע לאחר כמעט שני עשורים שבהם החברות הסיניות מכרו פלדה ושאר מתכות במחירי היצף, תוך הרס יצרנים מקומיים - בעיקר בהודו, בארה"ב ובאירופה.
כמו כן, הביקוש המקומי בסין לחומרי הגלם הולך וגדל, נוכח התיעוש המסיבי שעוברת סין, ובא על חשבון יצוא למדינות מפותחות.
בגרף ניתן לראות את הירידה ביצוא פלדה מסין לארה"ב מרמת שיא של 300 אלף טונות פלדה ברבעון, לרמה של פחות מ-100 אלף טונות פלדה ברבעון האחרון של 2016 (שפל של שבע שנים), ואת חברות הכרייה והמתכות, שעולות על רקע הירידה ביצוא מסין.
כמו כן, בשנה האחרונה עלו מחירי חומרי הגלם בשרשרת הייצור ברוב המתכות, ביניהם בלטו בעלייה מחירי עופרת ברזל (22%) אלומיניום (17%) ונחושת (25%). העליות הללו מסמנות בעיקר עליית ביקושים משמעותית מצד חברות תעשייה, תשתיות ובנייה בארה"ב, והתאוששות בשווקים מתעוררים - בעיקר מכיוון סין והודו.
נשיא חדש, כלכלה ישנה
האיתנות של הכלכלה האמריקאית מהווה אף היא גורם המשפיע על העליות האחרונות. מדד מנהלי הרכש למגזר היצרני נשאר יציב ברמה של מעל 50 נק' במהלך השנה האחרונה, דבר שמעיד על מצב העסקים האיתן בארה"ב ועל חוזק בביקושים במגזר התעשייה האמריקאי.
לפי ההערכות, העלייה בביקושים צפויה להתגבר, עקב ההשקעה המסיבית בשיפור בתשתיות בשנים הקרובות, והתאוששות ענפי הבנייה.
נוסף על כך, הנשיא הנבחר ה-45 של ארה"ב, דונלד טראמפ, מעורר תקווה מחודשת בקרב אנשי התעשייה האמריקאית, במיוחד בענף הפלדה והמתכות. השקפותיו בנושאים כלכליים כגון: מדיניות סחר תוקפנית, מענקים והטבות מס לחברות תעשייה מקומית, והטלת מסי יבוא על סחורות, כבר גרמו לחברות בענף לעלות מעל 15% בחודשיים האחרונים.
בגרף המצורף ניתן לראות את מדד חברות הכרייה והמתכות ב-S&P 500 אל מול מדד מנהלי הרכש, בתקופת תחילת ממשל אובמה ובסיומו.
למרות כל האופטימיות הנוכחית, צריכים לזכור שענף זה רגיש וחשוף מאוד לשינויים מאקרו-כלכליים, כגון מחירי סחורות עולמיים, שערי מטבעות ומדדים כלכליים. נוסף על כך, ענף זה מושפע מאוד משינויים רגולטוריים ומהסכמי סחר בינלאומיים. יתרה מזאת, מדובר בחברות עתירות חוב (כ-30% חוב, עקב ההשקעה הגבוהה הנדרשת בתהליך הייצור וההפקה).
החשיפה המרכזית לסקטור זה יכולה להתבצע דרך ETF בשם SPDR S&P Metals and Mining (סימבול XME US), הנסחרת בבורסת ניו יורק. התעודה מכילה את 30 החברות הגדולות בתחום המתכות והכרייה בארה"ב, וכמעט 50% מהחברות ב-ETF חשופות לתחום הפלדה, ו-70% מהכנסות החברות מגיעות בעיקר מהשוק האמריקאי.
לסיכום, ניתן לומר שענף זה עובר שינויים משמעותיים, ומנשבת בו כעת רוח חדשה, לאחר עשרות שנים שבהן הצטייר כענף ההולך ונכחד מהכלכלה האמריקאית. תחזית הצמיחה לענף המתכות לשנת 2017 עומדת על 5.6% בארה"ב, לעומת ירידה של 2% בסין, לפי סקר שכלל 21 אנליסטים שפורסם חודש שעבר.
נוסף על כך, העלייה במחירי חומרי הגלם העולמיים, והרפורמות המתוכננות על-ידי הנשיא האמריקאי הנכנס דונלד טראמפ, צפויות גם הן להשפיע לטובה על הענף, ולבוא לידי ביטוי בעלייה בתוצאות החברות. ואולם, יש לזכור את הסיכונים שהוזכרו לעיל, ואת התנודתיות שקיימת בענף זה.
מדד חברות הכרייה
הכותב הוא אנליסט באינפיניטי. הגורמים בכתבה עשויים להשקיע בניירות ערך ו/או מכשירים, לרבות אלו שהוזכרו בה. האמור אינו מהווה ייעוץ או שיווק השקעות, המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
