איך זה יכול לא להיות שוחד?

היועץ המשפטי אביחי מנדלבליט מתלבט. בהחלט מובן, בתפקידו הוא לא אמור לשלוף החלטות ללא מחשבה תחילה. אלא שבפרשיות הקשורות בבנימין נתניהו, ההתלבטות של מנדלבליט קצת חורגת וצורמת. כמו עניין הבתים של ראש הממשלה וההוצאות עליהם, ששוכב בחיקו של היועץ כבר יותר משנה. זו כבר אינה התלבטות. לתקופה כה ארוכה קוראים סחבת.

כמי שכפאו השד

מנדלבליט מתפקד בפרשיות נתניהו כמי שכפאו השד, כמי שעדיין לא השתחרר מתפקיד מזכיר הממשלה ויד-ימינו של ביבי במשך שנים. עכשיו ההתלבטות מתמקדת בפרשת הסיגרים והשמפניה שנתניהו ורעייתו קיבלו בסיטונות ממפיק הקולנוע הישראלי-הוליוודי ארנון מילצ'ן, בשווי של מאות אלפי שקלים. בואו ננסה לעזור למנדלבליט להתגבר על לבטיו.

ההגדרה המדויקת

ראשית, אדוני היועץ, צריך לשנות את הכותרת. ההגדרה "מתנות" לא מדויקת ואפילו מטעה בעליל. כל כמה חודשים קיבלו בני הזוג נתניהו ארגזים של סיגרים ושמפניה ורודה בשווי מצטבר של מאות אלפי שקלים. כלומר, מה שהיה פה זה אספקה קבועה של סחורה יקרה. זו ההגדרה המדויקת. ואם מבינים את האמת העובדתית הזאת, אין מה להתלבט לגבי הגדרתה המשפטית: היא, בפשטות, נחזית לכאורה כשוחד כהגדרתו בחוק.

הקירבה כתמורה

כמובן שתמיד אפשר למצוא משהו להתלבט עליו. למשל, אפשר לשאול, ויש השואלים, איפה פה התמורה למילצ'ן. אז ראשית, תמורה כזאת אינה הכרחית על-פי החוק. אבל יש תמורה, ועוד איך. ואני לא מדבר על מה שפורסם על כך שנתניהו פנה אל קרי שיעזור למילצ'ן בעניין הוויזה האמריקאית שלו. גם בלי הסיפור הזה התמורה זועקת מכל נדבך ביחסי נתניהו-מילצ'ן.

קירבה אל ראש ממשלת ישראל שכרה בצדה. היא בעלת ערך מובנה. גם מבחינה עסקית זה לא מזיק שאנשים יודעים שהוא "חבר" של נתניהו, וגם מבחינת המעמד החברתי, שגם הוא קשור לעסקים.

חברים? - בולשיט

מחפשי ההתלבטויות מציינים שהשניים היו חברים. בולשיט. אני קצת מכיר את מילצ'ן. הוא מסתובב עם אנשים המעניקים לו ערך מוסף כלשהו. אני מקווה שנתניהו מבין, ואני בטוח שהוא יודע, שיום אחד אחרי שהוא כבר לא יהיה ראש הממשלה הוא כנראה לא ישמע ממילצ'ן, ובוודאי לא יקבל ממנו אספקה, אפילו לא של מסטיקים.

נזק לאמינות היועץ

די כבר עם גרירת הרגליים, מר מנדלבליט. יש לך מספיק ראיות, אפילו יותר ממספיק, כדי להעביר את שאלת האחריות הפלילית להכרעת בית המשפט. ההתלבטויות שלך, שאין להן על מה להתבסס, גורמות לנו, הציבור, חוסר נוחות, שלא לדבר על הנזק שהן גורמות לאמינות של מוסד היועץ המשפטי לממשלה.