מה שמו"ל "ידיעות אחרונות", נוני מוזס, היה צריך לעשות עכשיו זה להוציא את עצמו לחופשה עד שיתבררו לאשורם הדברים שקרו ונאמרו בינו לבין ראש הממשלה בנימין נתניהו. כי גם מה שידוע עכשיו מספיק כדי לקבוע שבמצב שנוצר הוא לא יכול לעמוד בראש עיתון, שאולי כבר אינו הנפוץ ביותר במדינה, אבל הוא בהחלט נפוץ מספיק. קוראיו של עיתון זה זכאים לדעת שהדברים המודפסים בו אינם מגמתיים ושקריים, וזה קשה עכשיו לאחר שמוזס הציע לראש הממשלה סיקור אוהד, כלומר מגמתי, תמורת יתרונות מסחריים.
תקדים עופר נמרודי
את הדברים האלה בדיוק כתבתי ואמרתי בשעתו בעניינו של עופר נמרודי, כשהיה הבעלים של "מעריב". טענתי גם אז שאדם כי הורשע בפלילים, כמו נמרודי, אינו יכול להיות הבעלים של עיתון האמור להיות נקי ככל האפשר.
אלא שאצלנו יש לקונה בחוק, וגם בנוהג. כאשר פוליטיקאי נתפס במעשה הנחשד כפלילי, הוא נדרש, גם על-ידי עיתונו של מוזס, להשעות את עצמו עד שייגזר דינו. כך צריך להיות גם לגבי בעל עיתון, שהשפעתו הציבורית גדולה בהרבה מזו של מרבית הפוליטיקאים.
אין הצדקה להצעת השוחד לכאורה של מוזס, ואין הצדקה לקבלתה על-ידי נתניהו. יש הצדקה לכן ששניהם יועמדו עליה לדין. אלא שהיועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט כל-כך לא רוצה להגיש כתב אישום נגד נתניהו, שבמקרה זה נוני עשוי ליהנות מכך - כי הרי אי-אפשר לתבוע את האחד ללא השני.
החטא הקדמון והנוכחי
ברקע של הדברים נמצא הביטאון "ישראל היום". ביבי רצה להחליש את "ידיעות אחרונות", וחברו איש ההימורים שלדון אדלסון הקים בשבילו עיתון חינמי. כלומר, הוא שבר את כללי התחרות החופשית בשוק. הממשלה והכנסת לא היו מרשים דבר כזה בתחומים אחרים.
היה צפוי לגמרי שעיתונים, ולא רק "ידיעות אחרונות", ייפגעו מהחינמון של ביבי-שלדון. והיה יותר מצפוי שהם ינסו למצוא דרכים להתגבר על כך. והיה צריך להיות צפוי כי אחת הדרכים עלולה להיות בניגוד לחוק, ובוודאי בניגוד לכללי עיתונות בסיסיים.
החטא הקדמון, אם כן, היה מתן האפשרות לנתניהו לשבור את כללי המשחק ההוגן והשוויוני. ולא אדם כביבי יוותר על הזדמנות כזאת.
מנדלבליט ממשיך להתלבט
החטא הקדמון אינו מצדיק את החטא הנוכחי, כמובן. לכן נוני צריך ללכת, זמנית או באופן קבוע. אבל גם ביבי. אלא שבשביל זה צריך שמנדלבליט יחדל כבר מהתלבטויותיו. גם הוא מתקרב למצב של ספק עבירה, כאשר הוא מתעקש בפרשיות ביבי להימנע מביצוע תפקידו כתובע הראשי של המדינה.