לשרוד את ימי ההודעה המוקדמת

ימי ההודעה המוקדמת, המחייבים הישארות בעבודה לאחר ההתפטרות, הם ימים מאתגרים. האינסטינקט הטבעי הוא להוריד את הרגל מהגז, לקחת פחות ללב, להשקיע את המינימום ולהעביר את הזמן.

לעתים התקופה מוקדשת גם לחיפוש עבודה חדשה או לכניסה לתפקיד בחברה אחרת, ומתפטרים רבים חשים שחשוב יותר להשקיע מאמצים לעתיד מאשר לדאוג לעבודה שהם עוזבים.

אולם בניגוד למה שמתפטרים רבים חושבים, תקופה זו של סיום עבודה היא משמעותית ביותר. ראשית, מכיוון שזו הזדמנות אחרונה להותיר רושם על המעסיק - זה שירצו שיזכור אותם כשיתבקש להמליץ עליהם, זה שירצו שיפנה אליהם כשיזדקק לנותני שירות שכמותם, וזה שירצו, אולי, לשוב לעבוד אצלו, כשהמצב ישתנה אצלו או אצלם.

שנית, מפני שזו ההזדמנות האחרונה לפעול באופן שישפיע על סביבתם - דבר שיכול לבוא לידי ביטוי עוד זמן רב לאחר שילכו ("זה כאן עוד מהתקופה שאיציק ניהל את הצוות שלנו, בשנת 2010").

תקופת היציאה היא כמו תקופת הכניסה

בעוד שלכולם ברור שבתקופת ההתחלה בעבודה חדשה יש להתאמץ להרשים את הסובבים, בנוגע לתקופת היציאה מעבודה אין זה מובן כלל. אולם אפקט האחרוֹנוּת (אלמנטים מאוחרים של אדם או דבר מה, הנטמעים בזיכרון של מי שנחשף אליו) חזק כאפקט הראשוניות (אלמנטים מוקדמים של אדם או דבר מה, שנצרבים בזיכרון של מי שנחשף אליו).

"קיבלנו אותו לעבודה בידיעה שהוא פרפקציוניסט, אחראי ומלא סקרנות ותשוקה, ועכשיו, כשהוא עוזב, הוא משאיר קצוות פתוחים ועניינים לא מתועדים, ונעלם מהשטח. האם עבד עלינו בעיניים?" (ד', מנהלת).

כך, אדם שעבד קשה בשביל ליצור רושם ראשוני מעולה, ואז פורק כל עול בסיום, למעשה מוותר על מאמציו הראשוניים. הרושם השלילי בסיום מתעלה על הרושם החיובי מההתחלה, ומבטלו. לא חבל?

עת לחייך, לשמוח גם לדמוע

הדבר הופך קשה יותר כשהעובד מחליט להתפטר בנסיבות של אי-סיפוק, תחושת מיאוס ואף סבל בעבודה. ברגע הראשון שאחרי התפטרותו הוא יחוש הקלה, אך ברגע הבא ההקלה מתחלפת במועקה, שבגללה יסתובב בפנים חמוצות לאורך כל תקופת ההודעה המוקדמת.

יתכן שיימנע מתקשורת עם הסובבים, ויתכן שיעשה את ההיפך וירבה לרכל, ללכלך ואף לומר את כל מה שלא הרשה לעצמם לומר קודם לכן. אולי אף ינצל את ההזדמנות לנקום במעסיק ובארגון, שגרמו לסבלו, על-ידי יצירת תקלות מכוונת, סילוף נתונים או מחיקתם, הוצאת דיבה ברשת, גניבת מידע ולקוחות ועוד.

בכל אחד מהמקרים יורה המפוטר ברגלו. כאמור, אין לדעת אם ומתי יזדקק לעזרה ולשיתוף הפעולה של הקולגות או של מעסיקיו בהמשך, ולהתנהגותו יכולה להיות גם השפעה על הזמן הקרוב, למשל על ההחלטה אם לשלם לו את המגיע לו במסגרת עזיבתו ביד רחבה. יתרה מזו, כל אחת מההתנהגויות האלה פוגעת במוניטין שימשיך וילווה אותו.

נראה כי הדרך היעילה לשרוד תהיה לחזור ולזכור: עדיף להמשיך לעשות משהו שלא אוהבים במשך עוד זמן קצר, מאשר להיות "תקוע" בו.

כשהבוס לוקח את זה קשה

במצבים אחרים קורה שלא העוזב הוא זה שמתקשה להתמודד, כי אם המנהל. מנהלים רבים לא מצליחים לקבל את העובדה שלא הכול בשליטתם הבלעדית, ושמהלך העניינים נקבע על-ידי מי שתחתיהם. יש גם כאלה שנפגעים אישית ומגיבים בכעס, ויש מצבים שבהם באמת נגרם למנהל מפח-נפש, משום שסמך על עובדו וכעת ייתקע בלי מי שימלא את תפקידו.

במקרה שהמנהל כועס, על העובד לנסות להפגין בעקביות את העובדה שהחלטתו נובעת משיקולים ענייניים ומקצועיים, ולא אישיים - הן בעל פה, הן במכתב ההתפטרות ("אני ממשיך בדרכי במסגרת התפתחותי המקצועית... החברה הייתה לי בית חם... אני מקווה שקשרינו יישמרו").

במקרה שהמנהל באמת נותר אובד עצות בשל עזיבת הפונקציה שסמך עליה, כדאי להפחית את כעסו דרך סיוע מקסימלי בגיוס מחליף ובהכשרתו וכן בהכנת חומרי חפיפה למועמדים עתידיים.

ובמקרה שהמנהל לא מתרכך, והזמן במחיצתו קשה מנשוא, אפשר להציע לו כך: "אני מבין שנוצר מצב שמקשה עליך. האם אוכל להקל עליך בדרך כלשהי? והאם יקל עליך שאמשיך את ההכנות לעובד הבא בעבודה מהבית בימים אלה?

לבסוף, המנהל עשוי לפתות את העובד להישאר, למשל על-ידי הבטחה להעלאת שכר. על כך יש לחשוב ברצינות, אך לזכור שהסיבות לעזיבה לרוב לא נעלמות, וככלל, העלאה בשכר נחמד יותר לקבל בלי לאיים בעזיבה.

לעזוב עם רצון טוב

• השאירו הכול במסודר למחליפכם: עשו ככל שביכולתכם כדי לעזוב בצורה מאורגנת. תעדו סיסמאות, אנשי קשר, תהליכי עבודה וקבצים, ואם טרם נמצא מחליפכם, הכינו מסמך הנחיות לכל משימה המצריכה זאת.
• הישארו בתמונה: להבעת נאמנות למקום שבו ביליתם חלק נכבד מזמנכם, השאירו את פרטיכם לבא אחריכם, והפגינו נכונות להיות זמינים לשאלות.
• אמרו תודה: אל תשכחו להודות למנהלכם על ההזדמנות שנתן לכם כשגייס אתכם, ועל כל דבר טוב אחר שעשה למענכם. גם אם יש לכם זיכרונות פחות טובים מעבודתכם, חפשו את הדבר האחד שעליו אפשר להודות לו.

■ יעל מהודר היא יועצת ארגונית וכותבת הספר "המועמד הנבחר". מאמר מיועד להעשרה, אינו תחליף לייעוץ מקצועי ואישי המתאים למידותיו של כל אדם ואדם, ואין להתייחס אליו ככזה. לקשר עם יעל: בפייסבוק או באתר.