מסובך, כבר אמרנו?

השינויים שחלו בריבית המשכנתא בשנה האחרונה, עם עלייה של אחוז לפחות בכל המסלולים, מספקים דוגמא מאלפת למורכבות של ענף הנדל"ן ולקושי להצביע בוודאות על סיבה ותוצאה בתוך הענף. לכל אורך השנים האחרונות יצאו מתוסכלי הדיור פעם אחר פעם כנגד בנק ישראל ונגד מדיניות הריבית הנמוכה - שתדלקה את השוק משני הכיוונים: גם הציעה משכנתאות זולות, וגם לא ידעה להציע אפיקי השקעה משתלמים אחרים למי שהחזיק כסף בבנק.

הריבית הנמוכה הזרימה יותר מדי ביקושים לשוק, ותרמה משמעותית להכפלת מחירי הדיור בתוך שמונה שנים. שוב ושוב נאלצו בבנק ישראל (בעיקר נגיד הבנק הקודם, סטנלי פישר) להגן על ריבית השפל ששררה בשוק. "למרות הפגיעה בשוק הדיור והחשש מניפוח בועת מחירים", שב ואמר פישר, "אנו חייבים להגן על כלכלת ישראל ולהתאים את ריבית בנק ישראל לריביות בעולם המערבי".

והנה, כשסוף סוף ריבית המשכנתא מתייקרת, והביקושים לדיור יורדים בעקבותיה (רק 1,600 משקיעים בנובמבר ורק 800 משקיעים באוקטובר, לעומת 2,000 בממוצע חודשי לאורך השנים האחרונות), הזעקה שוב עולה השמימה. הנציג הבולט ביותר לאותו אבסורד הוא חבר הכנסת רועי פולקמן, ידו הארוכה של שר האוצר כחלון, המוחה מעל כל במה נגד הריביות המתייקרות בשוק המשכנתאות (ותניחו לרגע בצד את החשד לעליות מתואמות בין הבנקים ואת החלטתה החשובה של הממונה על ההגבלים לבדוק את שוק המשכנתאות). עד כדי כך פולקמן מתוסכל, שהוא מתלונן שהריבית מטפסת "למרות שלא היו שינויים דרמטיים במצב המשק הישראלי בשנה וחצי האחרונות".

לא היו שינויים? הרי אתם שם ב"כולנו" טוענים כי הצפתם את השוק בקרקעות ודירות, הבטחתם דירה מוזלת לכל מחוסר דירה, השארתם את המשקיעים מחוץ למגרש וכו'. פולקמן מעדיף לזעוק - במקום לחגוג את עליית הריבית, המלמדת שהיו ועוד איך "שינויים דרמטיים במשק בשנה וחצי האחרונות". שאפילו הבנקים הבינו שהסיכון בשוק המגורים גדל ושירידת המחירים כנראה קרובה, והם מוכרחים להתאים את הריבית לסיכון.

זעקת מחוסרי הדירות - פעם בעקבות ירידת הריבית ופעם בעקבות עלייתה - מזכירה את התגובות למלחמה של האוצר במשקיעי הדירות. אחרי הזעקה שאותם משקיעים לוקחים לזוגות הצעירים את הדירות, כעת, כשהם הולכים ונעלמים (יותר מוכרים מקונים), מסתבר שהיצע הדירות בשוק השכירות יורד, ומחירי השכירות מרימים ראש. מסובך, כבר אמרנו?