טרכטנברג, הרסת לנו את הקריירה

המחשבה הראשונה שעלתה בראשי כשנתקלתי בהצעת החוק החדשה של חבר הכנסת מנואל טרכטנברג הייתה "הוא לא עבד יום אחד בחייו בשוק הפרטי".

אחרת, לא ייתכן שהוא מציע להאריך את חופשת הלידה עד 48 שבועות. ואכן, על פי אתר מפלגת העבודה, כנראה שפרופ' טרכטנברג בילה ומבלה את כל חייו המקצועיים רק במגזר הציבורי. לכן הוא מאמין שהצעת החוק הזו מיטיבה עם נשים ועם ילדיהן.

בחיים אין ואקום

"המדינה צריכה שהורים ישקיעו בילדיהם, כדי שאלה יגדלו טוב יותר", כותב ח"כ טרכטנברג בדף הפייסבוק שלו. "המשק צריך שהעובדים יחזרו לעבוד בלב שקט, ולא כאשר כל דאגותיהם נתונות למה שקורה במשפחתון כזה או אחר... זו ההשקעה הטובה ביותר ביכולתנו לעשות!"

אכן, כשמדובר בעובדות המגזר הציבורי, טרכטנברג צודק. הן הולכות לחגוג על החוק ביג-טיים. אבל, נשות המגזר העסקי, שמספרן גבוה בהרבה - רבות מהן עתידות לשלם על החוק ביוקר רב. הן וילדיהן.

את המחיר הגבוה ביותר ישלמו נשים אקדמאיות ובעלות מקצוע (להבדיל מנשים בתפקידים לא מקצועיים), שהחוק הזה מסכן את מקור פרנסתן. יתרה מכך: לגבי חלק לא מבוטל מהן פירוש החוקר החדש חיסול הקריירה, על כל המשתמע מכך להן ולפרנסת ילדיהן.

למה? קודם כל, כי שנה זו תקופה ארוכה מדי בה העובדת מאבדת הרבה מאוד ידע וחוזרת לארגון לא מעודכנת. מעבר לכך, בחיים אין ואקום. ברגע שמישהו זז לתקופה כל כך ארוכה, החלל שהוא משאיר אחריו מתמלא. כשהוא חוזר אחרי שנה, מחכה לו הפתעה, או ליתר דיוק - לא מחכה.

זה מה שקורה לנשים רבות שחוזרת אחרי חצי שנה ומוצאות עצמן לא מעודכנות מספיק ובתפקיד נחות יותר, ממנו לוקח ים זמן לטפס חזרה, אם בכלל. נשים אחרות נפלטות תוך כמה חודשים מהארגון ונותרות זמן רב ללא פרנסה. לכן, לא מעט נשים בוחרות לחזור לעבודה אחרי 14 שבועות ואף פחות, מאחר שהן יודעות כי במהלך 26 השבועות שמעניק להן החוק (14 בתשלום, 12 ללא), מישהו כבר ישתה להן את התפקיד.

קודם שח"כיות ייקחו שנה חופש

אתם מדמיינים לעצמכם חברת כנסת או שרה יוצאת לחופשה של שנה? אפילו התומכות הגדולות בחוק של פרופ' טרכטנברג - חברות הכנסת המצוינות מיכאלי ואבקסיס - לא יעזו לעשות את השטות הזו, אבל אנחנו כן.

כעת תוסיפו למשוואה את מספר הילדים במשפחה ותעשו חשבון. כל בר דעת מבין מה פוטנציאל הפגיעה של 2-3 שנות היעדרות מהעבודה לבניית קריירה מתגמלת, המאפשרת לפרנס את הילדים בכבוד. 3 שנים במגזר העסקי פירושן כ-10% מהקריירה. זה לא המגזר הציבורי, אליו נכנסים בגיל צעיר ויוצאים אחרי 40 שנה או יותר עם פנסיה נאה. בשוק הפרטי אנשים עשויים למצוא עצמם מחוץ לשוק העבודה כבר בשנות ה-50 לחייהם, כלומר אחרי בקושי 25 שנות קריירה, מהן מציע פרופ' טרכטנברג להשקיע 10% בחופשה לידה. 

עדיף גבר רבע דביל

ומה לדעתכם תהיה השפעת החוק על אפליית נשים בקבלה לעבודה? גם ככה מעסיקים חוששים להעסיק נשים בגיל הפוריות, ומעדיפים על פניהן גברים שלא יוצאים ל 3-6 חודשי חופשת לידה. אז עכשיו נעמיד בפניהם אתגר יותר גדול: גייסו עובדת שצפויה להעדר שנה! ומה אם החצופה תרצה אחרי שנתיים עוד ילד? עוד שנה חופש? ואם חלילה היא תחפוץ בילד שלישי?

רוב המעסיקים יעדיפו גבר רבע דביל, על פני אישה מוכשרת שתעבוד שנתיים כן, שנה לא.

ועוד לא אמרנו כלום על המורכבות בהיבט של מציאת עובד חלופי ליולדת, שתחליט לחזור לעבודה בהדרגה על פי נוסחת החוק, מה שייאלץ את המעסיק למצוא מחליפ/ה במשרה מלאה ל-26 השבועות הראשונים, שאחר כך יעבוד 12 שבועות בחצי משרה, ובהמשך 10 שבועות ברבע משרה. נראה לכם שלמעסיקים במגזר העסקי יש זמן להתעסק עם בלבול המוח הזה? ומי יסכים להחליף את העובדת החוזרת בתנאים ההזויים האלה? 

תקופת אמהות הדרגתית

השם המכובס שניתן להצעה - "תקופת הורות הדרגתית" - מקומם מאין כמוהו. בפועל מדובר בתקופת אמהות הדרגתית, כשהתפקיד של האבות ב"חופשה" אפסי. אז אם כל כך חשוב לך, פרופ' טרכטנברג, "שהורים ישקיעו בילדיהם", תחוקק חוק על-פיו חלק מההורים לוקח את 26 השבועות הראשונים של חופשת הלידה והחלק השני לוקח את 22 השבועות הנותרים, במלואם או בחלקם.

אם גברים לא רוצים חופשת לידה (מה שקרוב לוודאי יקרה) - שלא ייקחו. רק אל תהרוס לנו, הנשים, את הסיכוי להמשיך להתפרנס ולפרנס את ילדינו בכבוד, גם ככה אנחנו אוכלות חצץ. אל תעמיד אותנו בפני הדילמה האם לוותר על הסוכרייה עכשיו (22 שבועות חופשה בתשלום חלקי מהמדינה), או על הקריירה והפרנסה אחר-כך. לא מעט יבחרו בטעות בסוכרייה. 

■ הכותבת היא מומחית לשוק העבודה. לתגובות: orna@rudi-cm.com