נעשה מילואים ונשלם המסים, אנחנו בטח כן פראיירים

בחירתו של דונלד טראמפ לנשיאות ארה"ב, מהווה חולייה נוספת בשרשרת אירועים שתחילתה במשבר הפיננסי של 2008. קריסת המערכות הפיננסיות שנגרמה לאחר שמנהלי המערכות הללו לא ידעו שובע ומינפו אותן, לצד העובדה שהניזוקים היחידים מהמפולת הזו היו משלמי המסים, כאשר אף אחד מהאחראיים לא נשא באחריות למחדלים הללו, העלתה את תחושת המיאוס.

כל זה התרחש במקביל להרחבה של הפערים החברתיים והדרך מכאן ועד ל"מהפכה" קצרה. למעשה, מאז 2008 האג'נדה החברתית עלתה לראש סדר היום ואת ביטוייה ניתן למצוא במערכות הבחירות השונות בעולם. התחושה ש"נמאס" לא פסחה על ישראל. לפני חמש שנים התמלאו הרחובות במחאה חסרת תקדים על יוקר המחייה, מה שהניע תהליך שבו המודעות לנושאים החברתיים, הן של האזרחים והן של המערכת הפוליטית, עלתה מאוד. אחת התוצאות של המחאה הזו ניכרת במדדי המחירים. 2016 הייתה השנה השלישית ברציפות של דיפלציה. היינו, באופן חסר תקדים, במהלך שלוש השנים האחרונות המחירים בישראל ירדו, למעט מחירי הדיור כמובן. עדות מהשטח למגמה הזו ניתן למצוא בדיווחי רשתות המזון, שבדצמבר חוו ירידה נוספת בהיקף מכירות המזון, למרות שקצב גידול האוכלוסייה בישראל ממשיך להיות בין הגבוהים בעולם המערבי, קרוב ל-2% בשנה.

מי שסבור שמגמת ירידת המחירים מיצתה את עצמה, מוטב לו שיביט על הגרף המצורף מטה, אשר לקוח מהמצגת לסיכום 2016 של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ומתאר את התוצר במונחי שווי כוח קנייה. המשמעות של הנתון מבטאת למעשה את כוח הקנייה של כל אחד מאיתנו לעומת עמיתינו בחו"ל. כפי שניתן לראות, למרות שבחמש השנים האחרונות כוח הקנייה של הצרכן הישראלי עלה ב-8% אחוזים, הוא עדיין נשרך הרחק מאחור בהשוואה לצרכן האירופי ובמידה ניכרת בהשוואה לחברינו בארה"ב.

זאת אומרת שלמרות שבשנים האחרונות חלה ירידה במחירי המוצרים בישראל, כוחנו כצרכנים לא השתפר באופן יחסי. ייתכן שחלק מהפער הזה נובע מהעלייה במחירי הדיור, אולם יש לזכור שהתופעה של עלייה במחירי הדירות אינה מאפיינת רק את ישראל, כי אם כמעט את רוב מדינות העולם. לא זו בלבד, אלא שהגרף הנ"ל מטריד עוד יותר לאור העובדה שהתוצר לנפש עלה בישראל ב-2016 ב-1.8% לעומת ממוצע של 1.1% במדינות ה-OECD ו-0.8% בארה"ב. זאת אומרת שלמרות שייצרנו פר נפש יותר מרוב מדינות המערב בשנה שעברה, כוח הקנייה היחסי שלנו השתפר במידה צנועה למדי.

המחירים ימשיכו לרדת

מאז בחירתו של טראמפ, ציפיות האינפלציה עלו בכל העולם, כולל בישראל, אם כי במידה קטנה יותר. העלייה בציפיות האינפלציה נבעה מהתחושה שהמדיניות הפיסקלית תניע את הכלכלה וכנגזרת מכך גם את האינפלציה.

אולם מה שרלוונטי לארה"ב לא בהכרח רלוונטי לישראל. המודלים הכלכליים אשר חוזים עלייה באינפלציה בהתבסס על שיעור אבטלה נמוך, עלייה בשכר הממוצע וכו', אינם לוקחים בחשבון שגם לאחר שלוש שנים של דיפלציה, אנחנו משלמים על אותם מוצרים יותר ממה שמשלמים ברוב העולם המערבי. התהליך נמצא בעיצומו ורחוק מסיום. התחרות הגוברת, הרגולציה ההדוקה ומעל לכל זה, המודעות הגבוהה של הצרכן הישראלי, ימשיכו ללחוץ את המחירים בישראל כלפי מטה.

על כך שרים "הדג נחש":

(ונעשה מילואים) נשלם המסים

(ונעמוד בפקקים) אותנו לא דופקים

אנחנו בטח לא פראיירים

תוספת שלי: בינתיים עדיין קצת פראיירים, אבל לפחות השינוי נראה באופק.

תהיו כחלונים, תהיו טראמפים

"אפקט האינפלציה" של טראמפ עדיין אינו מורגש בישראל, אבל יש לקוות שלפחות גישתו לגבי המדיניות הפיסקלית תשפיע על קובעי המדיניות הכלכלית. בעוד שמדיניותו הפיסקלית של טראמפ מעלה את הסיכון למשק האמריקאי בשל רמת החוב הגבוהה בארה"ב, הרי שהכלכלה הישראלית מעולם לא נהנתה מחוסן פיסקלי כפי שהיא נהנית ממנו היום.

בזמן שרמות החוב ברוב כלכלות המערב (וחלק גדול מהשווקים המתעוררים) טיפסו לרמות גבוהות מאוד, בישראל התרחש תהליך הפוך. יחס החוב תוצר של המשק הישראלי עומד כיום על כ-60%. רק לשם ההשוואה, בארה"ב היחס הזה עומד על למעלה מ-100%. זאת אומרת שהאמריקאים צברו חוב של דולר על כל דולר שהם ייצרו. ההשלכה של הנתון הזה במידה שהתוכנית הפיסקלית של טראמפ (עוד לא ראינו כזו אבל נניח שתהיה) לא תיצור את האפקט הכלכלי שמצופה ממנה והריביות יעלו, היא שהסיכון של המשק האמריקאי יעלה אף הוא בשל החוב הגבוה שנצבר במהלך השנים האחרונות.

אלא שבישראל כאמור המצב שונה. רמת החוב הלאומית והצרכנית נמוכה, הגירעון התקציבי נמוך ולכן מרחב הפעולה הפיסקלי רחב יותר. מה חבל שלמרות הנתונים הנ"ל, ההוצאה האזרחית בישראל ירדה בעשור האחרון לעומת עלייה במדינות ה-OECD. העת הנוכחית הינה הזמן האידיאלי ליישם מדיניות פיסקלית מרחיבה על מנת לעודד את הצמיחה.

דמיינו לעצמכם איזה שינוי היה מתרחש בסנטימנט העסקי (animal spirit) במידה וראש הממשלה ושר האוצר היו מכנסים מסיבת עיתונאים, בה הם היו מודיעים על הגדלת התקציב האזרחי בדומה למה שעשה טראמפ בנאום הניצחון שלו. סביר להניח שלאחר אותה מסיבת עיתונאים, בנק ישראל היה מזהיר מפני חריגה בגירעון ושאר אזהרות שצריכות להישמע בשל היותן מנוגדות למה שכתוב בספרי הכלכלה. אלא שהכלכלה השתנתה והתיאוריות שעליהן נבחנו באוניברסיטה, כבר מזמן איבדו את תוקפן ואמינותן.

זוכרים את אמירתו של ראש הממשלה מלפני כמה שנים לשרי הממשלה: "תהיו קצת כחלונים"? זו השעה להפנות את האמירה הזו לשר האוצר ולהגיד לו : כחלון, תהיה קצת כחלון.

הכותב הוא מנכ"ל קרנות נאמנות בית ההשקעות אפסילון. אין באמור ייעוץ/שיווק השקעות ו/או תחליף לייעוץ/שיווק המתחשב בנתונים של כל אדם ו/או תחליף לשיקול דעתו של הקורא ואינו מהווה הצעה לרכישת ניירות ערך.

 השוואה בינלאומית-תוצר מקומי גולמי