קצת עוני וקוויאר

1. כנס דאבוס מפטפט.

בין הנושאים שבהם דנו השבוע שועי-ההון ועתירי-הבצע העולמיים בעיירת הסקי בקנטון המזרח-שווייצרי היקר והקר הם: הטענות על אי-שוויון, מעמד הביניים שמרגיש שנותר מאחור, התחזקות הכוחות החברתיים הדורשים מהפך כלכלי עולמי, ובתמצית - עליית הכוחות ששונאים את מורמי דאבוס.

ביניהם ניתן למנות את המנצחים בהצבעה הבריטית על הברקזיט, בבחירות האמריקאיות לטובת דונלד טראמפ, המתנגדים במשאל העם באיטליה לשינוי החוקה ורפורמות כלכליות, והתחזקות המתנגדים למהגרים ולמפלגות הימין באירופה.

זה מזכיר לי אירוע דומה, כנס קרן המטבע הבינלאומית בוושינגטון, לפני כמה שנים, שכותרתו הייתה: מלחמה בעוני וברעב בעולם.

באחד הערבים ערך דויטשה בנק אירוע סגור. רק המובחרים שבמובחרים, המורמים מעם, הורשו להיכנס. הצטרפתי לבנקאי ישראלי גדול. האולם הוושינגטוני הגדול היה מהודר ברמה יוצאת דופן. על שולחנות הענק הונחו מגשי כסף גדולים מאוד, ועליהם הרים גבוהים של קוויאר בלוגה משובח, סמוקד-סלמון נורבגי פראי נדיר, בקבוקים וכוסות מזיעים של דום פריניון, השמפניה היקרה בעולם (שלאחרונה הפכה לשיחת הגזוז היומית בישראל).

רק כך הם יכלו לדבר על רעב הילדים והתפשטות המוות מאיידס באפריקה.

2. שלמה אליהו עוזב. הפעם את איגוד חברות הביטוח. זה קורה 20 שנה בדיוק אחרי שעזב, בינואר 1997, את אבנר - איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ, הקרטל הרשמי לביטוחי חובה לרכב.

אז החל אליהו את מהפכת ביטוח הרכב הגדולה, שמתוצאותיה - תחרות עזה בין החברות על המחיר והשירות - הכול נהנים עד היום. אבנר היה תאגיד קרטלי ביוזמת המפקח על הביטוח של אמצע שנות ה-70. הבעלות על אבנר חולקה בין חברות הביטוח על פי חלקן היחסי בשוק, והן גבו פרמיות אחידות ויקרות במיוחד.

לצד פעילות לוביסטית עמוקה, אנשי ביטוח החובה ושליחיהם נפגשו לשיחות-מסכנות עם שרים, פקידים, ח"כים, עיתונאים, פרופסורים משפיעים ועוד. מדי שנה היו "עולים לירושלים" לכנסת, מדווחים על הפסדים כבדים, על גירעונות תמידיים, ומקבלים אישור להעלאת תעריפים. ועדה ציבורית חקרה ומצאה שחברות הביטוח העמיסו על אבנר עלויות רבות שהן היו אמורות לשאת בהן; שבעצם אבנר הייתה חברה רווחית, אפילו מאוד, רק מי שנהנה הם אנשי הביטוח - באמצעות התעריפים המופלגים שהוטלו כחובה על הציבור.

16 שנה לקח לאליהו לעזוב את אבנר, הוא חזר ואמר שהוא יכול להציע מחירים הרבה יותר נמוכים, אבל הממסד הממשלתי-ביטוחי טען שזה ימוטט את כל הענף. ב-97' נקבעה תקופת מעבר. הוא יצא, התאגיד שרד עוד כמה שנים, שבהן התברר שגורמים שונים גרפו כספים רבים. בינואר 2003 הסתיימה תקופת המעבר, ענף ביטוח רכב חובה עבר לעבוד בתנאי תחרות.

מובן שהמהלכים המהפכניים עשו טוב גם לאליהו - "אליהו חברה לביטוח" שלו מכרה פוליסות במחירים תחרותיים, ורווחיה זינקו שנה אחר שנה. כך החל להיווצר ההון הגדול שאפשר לו לימים, מארס 2012, לרכוש את השליטה במגדל חברה לביטוח. רק שמאז הוא איכשהו מלקק את פצעיו. אתמול (ד') הודיע על פרישה מאיגוד חברות הביטוח (המקום שבו אנשי הביטוח מדברים חופשי על השגת האינטרסים המשותפים שלהם, בלי שמישהו יעז לומר שזו התארגנות קרטלית), אבל גם נתן שנה תמימה, סוף 2017, לביצוע (או שמא לשינוי דעת החברים?).

מה תגרור אחריה פרישת מגדל, חברת הביטוח הגדולה מכולן, לאיגוד? לענף?

3. ברק אובמה הולך. מחר.

סיכום ביצוע של "מנהיג העולם החופשי" שלא רצה להפריע את מנוחתו: ולדימיר פוטין הפך מלך העולם. ממשל האייתוללות האיראני מתפשט במזרח התיכון. סוריה קרועה במלחמה רצחנית. מהגרי-חיים מציפים את אירופה. האביב הערבי היה לחורף ארקטי.

הטראומה של נשיא חברתי אפרו-אמריקאי תרחיק דומים לו למשך הרבה שנים. דבר דומה קרה כאן, אחרי הכישלון המוחץ של האישה היחידה שהייתה ראש ממשלה, גולדה מאיר. 42 שנה עברו מאז הדחתה, וייקח עוד זמן עד שנעז לראות פה ראשת ממשלה נוספת.

חבל.