טראמפ הופך את התקשורת לאויב: "עיתונאים – הכי פחות ישרים"

דונלד טראמפ השיק את נשיאותו בעימות קשה עם התקשורת האמריקאית ולמעשה הפך אותה לאויב מספר 1 של הבית הלבן. טראמפ הגדיר את המדיה כ"אופוזיציה" לממשלו, והוא ודובריו תקפו את אמצעי התקשורת בסוף השבוע בהתבטאויות חריפות שכמותן לא נשמעו מנשיא אמריקאי מאז ממשלו של ריצ'רד ניקסון.

ניקסון הגדיר את העיתונות כ"אויב"; טראמפ מאפיין עיתונאים כ"חלאה" - ושניהם הבינו כי התקפות על התקשורת מניבות פרי פוליטי. שכבות מסוימות בציבור - בייחוד שכבות שנוטות להצביע בעד פוליטיקאים כמו טראמפ או ניקסון - נוטות לשנוא עיתונות ועיתונאים.

העילה שהציתה את סבב ההתקפות החדש של טראמפ על המדיה - ההתקפות האלה החלו כבר בתקופת הפריימריס, התעצמו בתקופת הבחירות לנשיאות והגיעו עתה לקרשצ'נדו - הייתה קובלנה שהעיתונות קיצצה במזיד במספר הנוכחים בטקס ההשבעה של הנשיא החדש על גבעת הקפיטול ביום שישי. זה נראה בעיני טראמפ כעוון שאין לו מחילה.

בימים שבהם גורל אובמה-קייר מונח על כף המאזניים, הדמוקרטים בסנאט משהים את אישור מועמדי הנשיא למשרות בכירות, מנהיגים זרים מתחילים להתדפק על דלתות הבית הלבן, והיועץ לביטחון לאומי של טראמפ נמצא על כוונת ה-FBI בחשד שקיים קשרים עם גורמים רוסיים לפני הבחירות לנשיאות - בעיצומה של תקופה הרת-גורל זו החליט נשיא ארה"ב להתכתש עם עיתונאים על גודל הקהל שבא לחלוק לו כבוד ברגע הגדול בחייו.

וכך, בשבת, בהופעתו הראשונה לפני עיתונאים, אמר דובר הבית הלבן, שון ספייסר, כך: "אתמול, כאשר האומה והעולם כולו חזו בהעברת השלטון בדרכי שלום מממשל לממשל, או, כפי שאמר הנשיא, בהעברת העוצמה השלטונית מוושינגטון לידי העם, העדיפו כמה עיתונאים לעסוק בדיווחי כזב במזיד".

לדבריו, "הקהל הגדול ביותר אי-פעם היה עד להשבעת הנשיא טראמפ. נקודה. הן בנוכחות בשטח והן ברחבי תבל". הוא לא הביא שום הוכחה לטענה זו. אך בעיתונים ובשידורים בערוצי החדשות הוצגו, זה בצד זה, שני תצלומים של ה-MALL - השדרה הרחבה שמקשרת בין גבעת הקפיטול במזרח לאנדרטת לינקולן במערב: האחד מהשבעת ברק אובמה, ב-2009, והאחר מהשבעת טראמפ ביום שישי בשבוע שעבר. בתצלום מ-2009 הייתה השדרה מכוסה בנחילי אדם; לא היה אפשר למצוא פיסת קרקע לא מכוסה באנשים. בתצלום מהשבעת טראמפ הסתמנו "קרחות" רבות.

"פוליטיפאקט", מוסד לבדיקת אמיתות הדיווחים של כלי תקשורת בארה"ב, שזכה בפרס פוליצר על עבודתו, הזים את הטענה שמספר הנוכחים בהשבעת טראמפ היה הגבוה ביותר אי-פעם. הנה נתוניו: השבעת טראמפ - בין 250 אלף ל-600 אלף; השבעת אובמה (2013) - מיליון אחד; השבעת אובמה (2009) - 1.8 מיליון; השבעת ג'ורג' וו. בוש (2005) - 400 אלף; השבעת ג'ורג' וו. בוש (2001) - 300 אלף; השבעת ביל קלינטון (1997) - 250 אלף; השבעת ביל קלינטון (1993) - 800 אלף.

גם במספר הצפיות בטלוויזיה בטקס ההשבעה מפגר טראמפ אחרי קודמיו בתפקיד: 30.6 מיליו חזו בהשבעתו ביום שישי. הוא נמצא במקום החמישי אחרי רונלד רייגן, אובמה (2009), ג'ימי קארטר וריצ'ארד ניקסון, על-פי נתוני שירות הדירוג של נילסן.

ספייסר לא השתכנע. הוא טען כי אמצעי התקשורת "מסגרו" את התצלומים באופן שיפחית את מספר הנוכחים באירוע. הוא הגדיר את התנהלות המדיה כמחפירה ומבישה, וטען כי העיתונות מחבלת במאמצי טראמפ לאחד את העם. "אתם זורעים פלגנות", הוא צרח במלוא גרונו לעבר הכתבים. "...אתם דורשים מאיתנו דין וחשבון על התנהלותנו; היזהרו, אנו נתחיל לדרוש מכם דין חושבון על מה שאתם עושים".

טראמפ עצמו, בביקורו הראשון במטה ה-CIA, התפאר לפני מאות עובדי סוכנות הביון בקהל ה"שיא" שנכח בהשבעה, וכינה עיתונאים, לא רק אלה שחולקים על הערכתו, "בני האדם הכי פחות ישרים על אדמות". הוא אמר: "זה (מספר הנוכחים) נראה לי כמיליון, מיליון וחצי. מה שכתבו בעיתונים זה שקר. תפסנו אותם על חם".

לרוע מזלו, הוא דיבר ליד קיר הזיכרון זרוע הכוכבים במטה - כוכב אחד לזכר כל סוכן CIA שנהרג במילוי תפקידו - ולא הבין שדבריו נתפסו כחילול הקודש בעיני רבים מהסוכנים והאנליסטים שבאו להאזין לו. ג'ון ברנן, ראש ה-CIA שאך זה התפטר מתפקידו, אמר שהוא "נעצב ונזעם לנוכח מאמצי הרוממות העצמית של טראמפ מול קיר הזיכרון של חללי ה-CIA".

וראש מטה הבית הלבן, ריינס פרייבס, אמר אתמול (א'), בתוכנית ראיונות בפוקס ניוז, כי הממשל החדש יוסיף להילחם בתקשורת. "מה שחשוב זה לא גודל הקהל בטקס ההשבעה. מה שחשוב הוא ההתקפות על הנשיא והניסיונות לשלול ממנו לגיטימציה מיומו הראשון בתפקיד, ואנו נשיב מלחמה שערה ונילחם (במדיה) בשינים ובציפורניים".

אך ההתפוצצות הגדולה אירעה אתמול בדו-שיח שעלה לטונים גבוהים בין שדר הטלוויזיה הפופולרי צ'אק טוד, מנחה התוכנית "פגוש את העיתונות" ב-NBC, לבין קלי-אן קונוויי, יועצת בכירה לנשיא.

"מדוע הוריתם לדובר ספייסר, בהופעתו הראשונה לפני כתבי הבית הלבן, להפיץ כזבים (כלומר לטעון שקהל הנוכחים בהשבעת טראמפ היה הגדול ביותר)?", שאל טוד.

"אתה אומר שזה כזבים", השיבה קונוויי. "הדובר שלנו נתן לך עובדות חלופיות".

טוד התפוצץ מזעם: "עובדות חלופיות אינן עובדות. הן כזבים".

ובהמשך אמרה קונוויי: "האופן שבו צחקת עליי זה עתה משקף את היחס שמגלה כלפנו העיתונות... צ'אק, אם תוסיפו להתייחס כך לדובר שלנו, אנו נצטרך לחשוב מחדש על היחסים בינינו לבין העיתונות".

ובראיון אחר אמרה קונוויי: "הדובר שלנו ספג מבול חסר תקדים, מבחינת כמותית ומבחינת התוכן, של ביקורת שלילית שלא רק שאינה הוגנת אלא גם קצת מסוכנת לדמוקרטיה".

אלה התבטאויות - ואיומים - שלא שומעים בדרך כלל מדוברי הממשלים בארה"ב, לפחות לא בפומבי, והם עוררו תהודה עצומה. הקליפ שבו מדברת קונוויי על "עובדות חלופיות" נעשה ויראלי בתוך דקות. אפילו מערכת המילון הסמכותי מריאם-וובסטר מצאה לנכון לנעוץ בה סיכה. "עובדה היא פיסת מידע שמאופיינת כחלק ממציאות אובייקטיבית", נאמר בציוץ של המערכת.

וברשת מסתובב עתה הציטוט הבא מפי ג'ורג' אורוול ("1984"): "...אכן, התיאוריה הנאצית מכחישה במפורש קיומה של 'אמת'. מה שמשתמע מקו המחשבה הזה הוא עולם סיוטי שבו המנהיג, או איזו כת שלטת, שולט לא רק על העתיד אלא גם על העבר. אם המנהיג אומר שאירוע זה או אחר 'מעולם לא אירע', ובכן, האירוע הזה באמת לא אירע. אם המנהיג אומר ש-2 + 2 = 5, אז זהו, 2+2=5. זה מפחיד אותי הרבה יותר מפצצות".