תיל בליסטי: זה האיש של דונלד טראמפ בעמק הסיליקון

בבוקר קר אחד באמצע דצמבר האחרון, התיישבה סביב שולחן גדול במרומי מגדל טראמפ במרכז מנהטן קבוצה של מנהלים, שהונם המשותף מאפשר להם לרכוש כמה מדינות בגודל בינוני. העושר העצום של כל אחד מהאנשים שישבו בחדר באותו יום - מג'ף בזוס מאמזון, דרך טים קוק מאפל, שריל סנדברג מפייסבוק, לארי פייג' מאלפאבית וסטיה נאדלה ממייקרוסופט - אמנם נראה כמאפיין המשותף היחיד לחבורה ולנשיא הנבחר החדש, אולם מארגן הפגישה, משקיע ההון סיכון והמיליארדר פיטר תיל, התכוון לשנות את המצב. "בהתחלה היה קשה לשכנע את כולם לבוא לפגישה, כי הם היו מודאגים שהם יהיו היחידים שיגיעו אליה, אבל בסוף כולם היו מודאגים מכך שהם יהיו היחידים שלא יגיעו אליה", אמר תיל ל"ניו-יורק טיימס" לפני כשבועיים.

במשך הקמפיין של דונלד טראמפ לנשיאות, התותחים הכבדים של עמק הסיליקון לא עשו הרבה כדי להסתיר את סלידתם מהמועמד הפופוליסטי וגס הרוח. קליפורניה תמיד הייתה ליברלית יותר משאר ארצות-הברית, ותעשיית ההייטק שצמחה מהתרבות ההיפית הקליפורנית שקידשה פתיחות, אינטלקטואליות, סקרנות ומחקר, ראתה את טראמפ כאנטיתזה מושלמת לכל המורשת שלה ולכל שאיפותיה לעתיד. אולם תיל, אחד ממייסדי פייפאל והמשקיע הגדול הראשון בפייסבוק, קורץ מחומר אחר. הוא לא לגמרי אמריקאי, הוא לא לגמרי ליברל (לפחות לא במובן המקובל), ובשנה וחצי האחרונות הוא הימם את התעשייה שממנה הוא מגיע כשתמך בטראמפ בהתלהבות. בקיץ האחרון הוא אפילו הוזמן לנאום בפני ועידת המפלגה הרפובליקאית שהכתירה את טראמפ כמועמד לנשיאות. ביג דיל של ממש כשמביאים בחשבון שתיל הוא הומו מוצהר.

שתי תמונות שיצאו מהפגישה, שנועדה לטהר מעט את האווירה בין טראמפ לבין הברונים הגדולים של חברות הטכנולוגיה, נחרטו בזיכרון. בראשונה, נראה טראמפ חיוני ומלא חיים בעוד שפרצופיהם של כמה מהמנהלים נראים נפולים. בשנייה, נראה טראמפ מלטף בחיבה (ולאורך זמן) את ידו של תיל שישוב לצדו. "אני זוכר שחשבתי באותו רגע שאני מקווה שזה לא ייראה מוזר מדי בטלוויזיה", אמר תיל ל"ניו-יורק טיימס" באותה הזדמנות.

בעוד שהתמונות חשפו היטב את החיבה ההדדית בין טראמפ לתיל והעלו לא מעט ספקולציות, בימים האחרונים התפרסמו ידיעות שעשויות לשפוך מעט אור על כוונותיו העתידיות של המיליארדר מקליפורניה. על-פי דיווח שפורסם באתר "פוליטיקו", תיל ניהל בתקופה האחרונה התייעצויות אינטנסיביות עם מקורביו לגבי האפשרות שירוץ בשנה הבאה לתפקיד מושל מדינת קליפורניה מטעם המפלגה הרפובליקאית.

הפרשנים בארצות-הברית חלוקים לגבי סיכוייו של תיל להיבחר אם אכן יחליט לצאת למירוץ. מצד אחד, קליפורניה הליברלית והמאוד דמוקרטית כבר בחרה פעמיים בידוענים רפובליקאים (רונלד רייגן וארנולד שוורצנגר) לתפקיד המושל. מצד שני, גם תמיכתם של אותם שניים בכוחות השמרניים ביותר במפלגה בתקופתם אינה משתווה לנזק שגרם לעצמו תיל בדעת הקהל עקב התייצבותו החד משמעית לימינו של טראמפ.

מצד שלישי, תיל הוא מצליחן שיכול לממן לעצמו את הקמפיין, והוא גם תורם נדיב לכמה מהמטרות שמזוהות עם קליפורניה יותר מכל דבר אחר - אנרגיה מתחדשת וניסיון למניעת הזדקנות הגוף. הוא תואר כבר כמה פעמים כמשקיע ההון סיכון האינטליגנטי ביותר בעמק הסיליקון, ויכולתו לזהות היטב טרנדים, היכרותו העמוקה עם האנשים ועם מנגנונים המפעילים את החזיתות היצירתית והפיננסית בעמק, וכמובן ההון האדיר שלו, הפכו אותו לאחד ממנהיגי סצנת המיליארדרים של ההייטק.

העריץ את רייגן

מה בדיוק גורם לאיש אשכולות כמו תיל להתגייס למען טראמפ והחבורה המיזוגינית, ההומופובית ומכחישת ההתחממות הגלובלית שמקיפה אותו? כדי להשיב על כך, צריך לבחון את הביוגרפיה של תיל.

הוא נולד לפני 49 שנים בפרנקפורט שבגרמניה והיגר עם הוריו לארצות-הברית כשהיה בן שנה. המשפחה החלה את דרכה החדשה בקליבלנד שבאוהיו, אולם לא נשארה בעיר זמן רב. עבודתו של אב המשפחה כמהנדס כימיה, גרמה לתילים לנדוד במשך רוב שנות ילדותו של פיטר הצעיר. עד שהמשפחה השתקעה בקליפורניה ב-1977, נדדה המשפחה בין דרום אפריקה ונמיביה של היום - ופיטר נאלץ לעבור בין שבעה בתי ספר יסודיים. שנים לאחר מכן, סיפר תיל שהמשמעת הנוקשה והעונשים הגופניים שמהם סבל בבית הספר סווקופמונד שבנמיביה, השפיעו עמוקות על תפיסת עולמו. הוא פיתח סלידה מקונפורמיזם ואימץ גישה אינדיבידואליסטית שמאוחר יותר הפכה לליברטריאנית.

האינדיבידואליזם של תיל התבטא גם בהעדפותיו בספורט. הוא החל לשחק שחמט בגיל 6 ובגיל 12 דורג במקום השביעי בארצות-הברית בקטגוריית "נערים מתחת לגיל 13". הוא מעיד על עצמו שהוא מכור למשחקי שחמט ברשת גם כיום, וכי כל כמה חודשים הוא מוחק את תוכנות השחמט שברשותו ואז נשבר ומתקין אותן שוב. בנוסף למשיכתו למשחק המלכים, תיל סיפר שבצעירותו קרא ספרות מדע בדיוני ופנטזיה והעביר שעות רבות במשחקי מבוכים ודרקונים. את סדרת ספרי "שר הטבעות" הוא אומר שקרא לפחות עשר פעמים במהלך שנות ילדותו.

כיאה לגיק, תיל התבלט במהלך השנים הללו גם כתלמיד מצטיין. הוא דורג במקום הראשון בקליפורניה בתחרות מתמטיקה לבני נוער וסיים את התיכון בסן מתיאו שבעמק הסיליקון כשהוא מדורג במקום הראשון בשכבה שלו מבחינת הישגיו בלימודים. עם זאת, על אף שהאווירה במפרץ סן פרנסיסקו המשיכה לטפח ערכים ליברליים ושיתופיים שני עשורים אחרי צמיחת התנועה ההיפית, תיל הצעיר הסתייג עוד בנערותו מהחלק השיתופי והחברתי של הבון-טון הצפון קליפורני. הוא קרא את ספריה של איין ראנד, העריץ את הקפיטליזם של רייגן שהיה באותן שנים בשיא הפופולריות שלו ולא חשש מלהזדהות כשמרן. כשהגיע ללימודים באוניברסיטת סטנפורד - אחד מהמעוזים החזקים של הליברליזם הקליפורני - הוא זעם על אווירת התקינות הפוליטית שנשבה בקמפוס וייסד בתוך זמן קצר עיתון סטודנטים בעל קו ימני ושמרני מובהק. הוא סיים את התואר הראשון שלו ב-1989 והמשיך מיד לבית הספר היוקרתי למשפטים באוניברסיטה, שאותו עזב ב-1993 כשבאמתחתו תואר שני.

בתחילת הדרך, נראה שתיל הועיד לעצמו עתיד בתחום המשפט. הוא עבר לוושינגטון הבירה, שם ניסה ללא הצלחה להתקבל כמתמחה אצל שופטי בית המשפט העליון אנטונין סקלאיה ואנתוני קנדי. לאחר שהניסיון לא צלח, הוא הסתפק בסופו של דבר במשרת מתמחה אצל שופט בבית המשפט לערעורים, אך לאחר זמן לא רב חש תסכול ועזב לניו-יורק. הוא עבד כעורך דין תאגידי במשרד גדול שעסק בתחום הפיננסים, אולם גם שם לא מצא את עצמו.

בעקבות הכסף הגדול

אחרי שבעה חודשים, תיל הגיע למסקנה שהוא לא מפיק כל ערך מהעבודה, התפטר ועבר לוול סטריט, שם קיבל משרה כסוחר בנגזרות בקרדיט סוויס. הוא הצליח להחזיק מעמד בתפקיד במשך שלוש שנים, אך ב-1996 חש שאינו מפיק סיפוק מהעבודה וחזר לקליפורניה, שבה החלה להתנפח במהירות בועת הדוט קום, שעתידה הייתה להתפוצץ ארבע שנים לאחר מכן. תיל, שהבין במהירות שהעתיד והכסף הגדול נמצאים באינטרנט, גייס מחברים ומבני משפחה הון של מיליון דולר, הקים קרן הון סיכון קטנה, ומצא את ייעודו כמשקיע. השקעה גדולה יחסית של 100 אלף דולר לא עלתה יפה, אולם השקעה אחרת בחברה שעסקה בתחום ההצפנה, התבררה מאוחר יותר כנקודת המפנה בחייו של תיל.

ההתעמקות בפיתוחיה של אותה חברה, קונפיניטי שמה, גרמה לתיל להבין שהצפנה חזקה יכולה לאפשר את פיתוחו של ארנק אלקטרוני, שישמש להעברת כספים בין משתמשי אינטרנט בצורה מהירה ובטוחה. ההשתחררות מתלות בהחלטות מוניטריות של ממשלות ועקיפת הבנקים הגדולים תאמו את תפיסת עולמו הליברטריאנית של תיל, והוא השקיע ברעיון את כל מרצו. לאחר מכן, הוא חבר לאילון מאסק שעסק במיזם דומה, והחיבור בין השניים הוליד את פייפאל - אחת מהחברות החשובות בתולדות האינטרנט. כשאיביי רכשה את פייפאל באוקטובר 2002, 3.7% של תיל היו שווים 55 מיליון דולר.

השלב הבא היה מעבר למגרש של הגדולים. תיל השקיע 10 מיליון דולר מהונו בקרן ההון סיכון החדשה שהקים, קלריום קפיטל, והחל להשקיע בתחומים מגוונים - מסחורות והימורים על שערי מטבעות ושיעורי ריבית ועד נכסים של ממש. את השנה הראשונה לפעילות הקרן הוא סגר עם תשואה של 65.6% ואת השנה השלישית עם תשואה של 57.1%. תשואות שבאופן טבעי סימנו אותו כאחד מאנשי ההון סיכון הבולטים באזור עמק הסיליקון.

זו כמובן הסיבה שיום אחד ב-2004 התדפקו על דלתו של תיל שני צעירים: לאחד מהם, שון פארקר, כבר היה עבר מפואר למדי בעמק עם החברות נאפסטר ופלאקסו, בעוד שהשני היה סטודנט אלמוני בן 19 בשם מארק צוקרברג. תיל מספר שצוקרברג היה נרגש מדי ושהפיץ' שהוא נתן למיזם שלו - רשת חברתית בשם הפייסבוק - היה גרוע, אולם שהוא הבין את הפוטנציאל. תיל השקיע 500 אלף דולר, שעבורם קיבל 10.2% מהחברה הצעירה ומושב בדירקטוריון. עד 2012 הוא מכר את רוב אחזקותיו בחברה תמורת סכום מצטבר של יותר ממיליארד דולר, והוא עדיין מחזיק בחמישה מיליון מניות של פייסבוק, שנכון לחודש שעבר היו שוות כ-600 מיליון דולר.

במקביל, כמובן, מחזיק תיל באחזקות רבות מאוד בחברות אחרות ונחשב לבעל מגע זהב. הוא לא שוקט על שמריו לרגע, הוא סקרן מאוד ונראה שהוא מונע על-ידי האידיאולוגיה שמניעה אותו כבר ארבעה עשורים. גם העניין שלו בכניסה לזירה הפוליטית, עושה רושם, הוא תוצאה של ניתוח רציונלי של הנסיבות ושל רצון אידיאולוגי לשנות את המציאות על-פי תפיסת עולמו הליברטריאנית.

הנקמה מוגשת במלוא העוצמה

הרזומה העשיר, המורכב ורב הסתירות הפנימיות של תיל אמנם גרם ליוצרי הסדרה הקומית "עמק הסיליקון" לבסס עליו דמות (אזהרת ספוילר: היא מתה בסוף העונה הראשונה), אולם דומה שאת סיפור הנקמה העסיסי של תיל באתר הרכילות הניו-יורקי Gawker, אף תסריטאי הוליוודי לא יכול היה להעלות בדעתו.

ב-2007 פרסם האתר כתבה שהוציאה את תיל מהארון בצורה פומבית מאוד והכריזה עליו כ"הומו לגמרי". תיל אמנם הודה שבאותה תקופה כלל לא הסתיר את זהותו המינית, אבל הוא התמלא זעם בשל סגנון הביבים של גוקר. לא הייתה לו עילה לתביעה, אבל הוא החליט לעשות מעשה. בראיון שנתן בשנה שעברה הוא טען שההתנהגות הבלתי נסבלת והמתנשאת של עורכי גוקר, והעובדה שבמשך השנים הם פגעו אנושות בחייהם של כמה אנשים שהכיר באמצעות חשיפת מידע אישי ונטול ערך חדשותי על אודותיהם, גרמו לו לקחת על עצמו את המשימה לחסל את האתר.

כדי לממש את המטרה, פעל תיל בסבלנות, ביסודיות ובחשאיות - ממש כמו משקיע הון סיכון שמחפש לעשות את המכה הגדולה. החל מ-2007 העסיק תיל צוות של עורכי דין שיבחנו פרסומים בגוקר ויחליטו אם הם מפירים את החוק באופן שמאפשר לתבוע את האתר. באוקטובר 2012 הגיע הרגע הנכון. גוקר העלה לשרתיו חלק מסרטון שבו נראה המתאבק הולק הוגאן (או בשמו האמיתי, טרי ג'ין בולאה) מקיים יחסי מין עם אשתו של אחד מחבריו הטובים.

בולאה, שטען שפרטיותו הופרה בצורה בוטה, ושנגרמו לו נזקים כלכליים ונפשיים, השיג צו המורה לאתר להוריד את הסרטון, אולם אנשי גוקר סירבו לציית לפסיקה. עורכי הדין של תיל דיווחו לו על הפוטנציאל ותיל לא היסס. במשך השנים הבאות הוא שילם מכיסו כ-10 מיליון דולר למימון התביעה שהגיש בולאה נגד האתר, ובסופו של דבר פסקו מושבעים בבית משפט בפלורידה פיצויים אסטרונומיים של 140 מיליון דולר לטובת המתאבק, והביא בסופו של דבר לפשיטת רגל של האתר ולסגירתו.

לאחר שהודה שמימן את התביעה, אמר תיל כי החליט לצאת להרפתקה משום שהבין שאם הוא לא יילחם באתר, איש לא יעשה זאת. "האתר הזה הרס חיים של אנשים ללא שום סיבה מיוחדת ופעלתי פחות לשם השגת נקמה ויותר על מנת ליצור הרתעה ייחודית. ראיתי את גוקר הופכים לחלוצים של דרך מיוחדת והרסנית מאוד של השגת תשומת לב באמצעות התנהגות בריונית אל אנשים, אף שלא היה לכך כל קשר לאינטרס הציבורי", הוא אמר בראיון ל"ניו-יורק טיימס" במאי האחרון. "הם בדרך כלל תקפו אנשים הרבה פחות עשירים ממני, שפשוט לא יכלו להגן על עצמם. אפילו למישהו כמו טרי בולאה שהוא מיליונר ומפורסם ואדם מצליח, לא היו את המשאבים כדי לעשות את זה בעצמו".

בעקבות הביקורת שספג בטענה שמימון המאבק וחיסולו של האתר פגעו בזכות הביטוי ובחופש העיתונות, הצהיר תיל כי הוא תורם למועצה האמריקאית להגנה על עיתונאים וכי הוא התבטא פעמים רבות בזכות חשיבות השמירה על חופש הביטוי. "אני מסרב להאמין שמשמעותה של עיתונות היא הפרה מסיבית של פרטיותם של אנשים. יש לי הרבה יותר כבוד מזה כלפי עיתונאים. בדיוק משום שאני מכבד עיתונאים, אני מאמין שהם אינם מאוימים מכך שנלחמתי חזרה כנגד גוקר".

בחזרה לעתיד?

קשה לדעת אם אפילו תיל עצמו החליט מה יהיו מהלכיו העתידיים, אולם ניתן כבר לשער שגם אם לא יישא בתפקיד רשמי, תהיה לו עמדת השפעה משמעותית בממשל טראמפ. "כולם אומרים שטראמפ הולך לשנות הכול יותר מדי, אבל אני חושב שיכול להיות שהוא ישנה הכול פחות מדי, ומבחינתי זה נראה לי כמו הסיכון הגדול", הוא אמר לאחרונה.

כשהוא עומת עם השאלות הברורות מאליהן - כיצד הומו יכול לתמוך בממשל שמלא בהומופובים חשוכים? כיצד אדם תרבותי יכול לעמוד לצד מטרידן מיני סדרתי? כיצד בן של מהגרים יכול לסייע לרודף מקסיקאים ומוסלמים? וכיצד יזם שמנסה להילחם בהתחממות הגלובלית באמצעות אנרגיה ירוקה, מסוגל ליישר קו עם אנשים שמקדמים שימוש מסיבי בנפט? - תיל בחר ללכת למחוזות הפילוסופיים.

"לדור הצעיר", הוא אמר, "ישנן ציפיות נמוכות לגבי העתיד, וזו הפעם הראשונה שזה קורה בהיסטוריה האמריקאית. גם אם ישנם בטראמפ היבטים שהם רטרו, וזה נראה כאילו הוא צועד לאחור אל העבר, אני חושב שישנם הרבה אנשים שרוצים לחזור אל עבר שהוא פוטוריסטי. ה'ג'טסונס' (סדרה מצוירת ששודרה בין 1962 ל-1963) ו'מסע בין כוכבים' הם לא מעודכנים, אבל הם פוטוריסטים".

למה בדיוק תיל מתכוון ומה זה אומר? קשה לדעת, אך בעידן הפוסט-אמת שטראמפ נראה כנציגו האולטימטיבי, לא ניתן שלא לתהות אם עצם הניסיון להבין משהו לגבי הלך המחשבה של נשיא ארצות-הברית והתומכים בו, אינו אלא בזבוז זמן ואנרגיה.