הכלכלן הראשי של לאומי: "צווי טראמפ יפגעו בסחר העולמי"

"טראמפ ימשיך ויפתיע במידה שבה ינסה לקיים את אשר אמר במהלך מסע הבחירות". אמר ל"גלובס" הכלכלן הראשי של בנק לאומי, ד"ר גיל בפמן. "אני לא חושב שיש משהו מעשי מיידי בביטול ההשתתפות של ארה"ב בהסכם הטראנס פסיפי (ה-TPP). זה הסכם שלא אושר באופן סופי בארה"ב ועם רוב המדינות החברות בהסכם, יש לארה"ב הסכמים פרטניים, אם כי לא עמוקים כמו ה-TPP". עם זאת, זהו מסר ברור שמבחינת טראמפ, הסכמי הסחר פתוחים למו"מ מחודש, לפחות חלקי, על מנת שארה"ב תשפר עמדות.

בתחילת השבוע הפתיע (ויש שיגידו שלא - זה בדיוק מה שאמר במהלך הקמפיין שלו) נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ כשחתם על ביטול הצו הנשיאותי שקושר את ארה"ב בהסכם סחר רב-צדדי שקודמו בתפקיד, ברק אובמה, עמל עליו כמה שנים. אמנם ההסכם לא נכנס לתוקף, ואף לא הובא מעולם לאישור בית הנבחרים, אך כאמור, לביטול ההסכם יש צד הצהרתי שמשמעותו המיידית היא שטראמפ לא יהסס לנהל מו"מ מחודש על הסכמים עליהם חתומה ארה"ב ויוביל אותה להסכמים חדשים, טובים יותר עבור האינטרס האמריקאי - כפי שהוא רואה אותו. אין מדובר רק בהסכמי סחר, אלא מדובר גם בהצעות לשינוי חוקי מס החברות בארה"ב באופן כזה שיקל על יצואנים אמריקאים ויכביד על יבואנים, כמו באמצעות הצעה להחלת מע"מ על חברות. מס כזה לא קיים בארה"ב כיום, ובמסגרתו יצוא אמריקאי יהיה פטור ממע"מ ויבוא לארה"ב יהיה חייב במס חדש - מע"מ.

"כמו שאני מבין את הפעולה של טראמפ, ויש למהלך גם קווים מקבילים למהלך ה-BREXIT, מדובר בנסיגה מעידן "ההיפר-גלובליזציה" (גלובלזציה רבה ובכל מחיר) ומעבר להסכמים דו-צדדיים, ספציפיים מאוד. הסכמים דו-צדדיים יכולים למקסם את התועלות לשתי המדינות השותפות בה וארה"ב תפעל למימוש הסיסמה של טראמפ - America First.

"אנחנו רואים שבפן של הסחר, האנגלים, המוגבלים במסגרת האיחוד הסחר האירופי, ללא יכולת לצאת להסכמים דו-צדדיים באופן עצמאי, "הפסידו", אל מול אלטרנטיבות של הרחבה ספציפית של קשרי הסחר מדינות המאופיינות בצמיחה מהירה וגידול מהיר בביקושים מן העולם.

כלומר, הסכם כולל עם כל מדינות האיחוד מנע מהם יצירת הסכמים דו-צדדיים טובים יותר עם מדינות בעלות שיעור צמיחה של יבוא מהירים, מאשר אירופה, ובכך גידול מהיר יותר בביקושים לסחורות ושירותים המיוצאים מבריטניה. הערכה זו מבוססת היטב בפער המשמעותית שבין שיעור הגידול של היצוא של בריטניה, שחלקו הגדולה לאירופה, בהשוואה לשיעור גידול מהיר בהרבה של נפח הסחר הכלל עולמי, בו יש לאירופה משקל קטן יותר. "לכן, לא מפתיע אותי שבין הפגישות הראשונות של טראמפ תהיה פגישה חשובה עם ראשת ממשלת בריטניה. שני ראשי מדינות חשובות אלה "יורדים" מהסכמים רב-צדדיים, שלא ממקסמים את התועלות למדינות אלה, וחוזרים להסכמים דו-צדדיים שימקסמו את אותן תועלות על ידי בניית הסכם ספציפי ולא כללי. לא מן הנמנע שהסכם NAFTA ישתנה, בעיקר בהקשר המקסיקאי שלו".

המעבר להסכמי סחר דו-צדדיים ייתן אותותיו בסחר העולמי בוודאי בטווחים הבינוני - קצר "קצב העלייה בסחר העולמי ירד מדרגה ותם עידן ההיפר-גלובליזציה. לפני המשבר של 2008-2009, הסחר העולמי צמח (כמותית, ריאלית) בקצב של 7% לשנה בממוצע שנים 2003-2007 ובשווקים המתעוררים קצב צמיחת הסחר היה כפול מזה -- כ-13% לשנה; אחרי החזרה מהמשבר, כלומר בשנים 2012-2016, נפח המסחר גדל בקצב ממוצע של כ-3% בלבד בשנה ובמדינות המתעוררות אף פחות מכך. כלומר, במדינות המתעוררות חל שינוי חד שבמסגרתו היקף הגידול של הסחר פחת מקצב שנתי דו-ספרתי לקצב חד-ספרתי נמוך. עכשיו אם נכניס מגבלות סחר נוספות, עם דגש ספציפי על מדינות אשר "לוקחות" מקומות עבודה מארה"ב, הרי שזמנית לפחות, זה עלול לקחת את הסחר העולמי להאטה נוספת עם דגש שלילי על מדינות מסוימות" מזהיר בפמן.

"הסיכון בין המדינות אינו סימטרי: ארה"ב היא מדינה סגורה יחסית אבל מדינות אחרות עם משקל סחר גדול בתוצר שלהן, כמו מקסיקו שמשקל הייצוא בתוצר שלה הוא 35%, יפגעו וזה יפגע גם ביבוא שלה. לשם המחשה, מהלכי הממשל בארה"ב, שיבקשו להכביד על חברות אמריקאיות המבססות את פעילותן על מיקור חוץ (outsourcing) למדינות עם עבודה זולה ויעילה יחסית יחזירו פעילות לארה"ב, אלא שזו תעשה שם באמצעות אוטומציה ורובוטיקה ולא בהכרח באמצעות ידיים עובדות. מדינות בדרום מזרח אסיה, עם שיעור יצוא גבוה, כמו תיאלנד, שם היצוא מהווה 70% מהתוצר וגם מלזיה עלולות להיות מושפעות מאוד.

"אלה מדינות שקיבלו בעבר החלטות אסטרטגיות להשקיע באמצעי ייצור בהיקפים משמעותיים במטרה למכור לשוק העולמי, ולארה"ב בפרט; הן לקחו הלוואות מן העולם והשקיעו את הכסף במכונות ומפעלים ובשנים האחרונות התוכניות האלה "לא עובדות" כפי שצפו - פחות יצוא, פחות צמיחה, נטל חוב גדול יותר, והיעדר תשואה מספקת על ההשקעות בכושר יצור. זה עלול לזעזע מדינות מסוימות בשווקים המתעוררים, בפרט אלה עם תלות רבה ביצוא ועם גורמים מאקרו-יציבותיים חלשים מלכתחילה כמו "גירעונות תאומים" (גרעון תקציבי וגרעון במאזן התשלומים), רמת חוב גדולה וחוסר יציבות גיאו-פוליטית.

בהקשר זה ישנן מדינות שהיקפי היצוא שלהן מגיעים למחצית מהתוצר ויותר, כמו מדינות מסוימות במזרח אירופה, אך הן תלוית במידה רבה יותר במצב הכלכלי במערב אירופה ופחות במדיניות הסחר של ארה"ב. אומר בפמן.

"בהשוואה לעבר, מדינות השווקים המתעוררים יתקשו יותר לקבל מימון, ואם הן יקבלו, הן יקבלו אותו בתנאים הרבה פחות טובים. מדינות שיתמודדו טוב יותר עם האתגרים החדשים הן אלה עם גורמי רקע מאקרו-יציבותיים חזקים יחסית. צריך לעשות הבחנה בין המדינות השונות, לא רק במידת העוצמה של גורמי הרקע המאקרו כלכליים-יציבותיים שלהם, אלא גם בהרכב היצוא שלהן, תוך שמדינות המתבססות על יצוא סחורות בסיסיות (commodities) יפגעו במידה פחותה משינויים בהסכמי סחר כי הן לא לוקחות מקומות עבודה בארה"ב. בחלק ממדינות דרום מזרח אסיה ומדינות אמריקה הלטינית יראו מדינות ששם כל משרה באה ישירות על חשבון משרה בארה"ב, ולכן הן בסכנה רבה יותר של פגיעה".

 הפער שבין שיעור השינוי