האיש והסיגרים במרכז פרשת נתניהו: מי אתה ארנון מילצ'ן?

אז מה בדיוק מניע את ארנון מילצ'ן, טייקון הוליוודי ישראלי בן 72, ששוויו לפי "פורבס" הוא 5.9 מיליארד דולר (דירוגו בטבלת המיליארדרים של המגזין הוא 270), ושהחזיר לעצמו בשנתיים האחרונות את הילת מפיק-העל ההוליוודי עם סרטים כמו "האיש שנולד מחדש" ו"מכונת הכסף" (הימורים כספיים מקפיאי דם) וזכה בים פסלונים בטקסי האוסקר האחרונים? מה גרם לו לספק בשנות כהונת נתניהו רכבות אוויר של סיגרים משובחים לראש הממשלה - קוהיבה סיגלו 5, טרינידד ומונטה קריסטו - ובקבוקי שמפניה דום פריניון ורודה בשווי 200 דולר פלוס לשרה נתניהו? לפי תחקיר ערוץ 2 לפני כשבועיים, מדובר על מתנות כאלו בשווי מאות אלפי שקלים, שכללו גם אירוח, חליפות, ארוחות שף ותכשיטים לזוג נתניהו עוד כשהיו באופוזיציה.

קשה להאשים את מילצ'ן באהדה פוליטית דווקא לנתניהו או לליכוד. יחסיו החמים עם פוליטיקאים בישראל הם מעל ומעבר לראש הממשלה הנוכחי. קיים כאן אלמנט חזק מאוד של פטריוטיות ישראלית, לא ספק. מילצ'ן סיפר בראיון נדיר ל"הוליווד ריפורטר" מיולי 2016, וגם בראיון המפורסם שלו לתוכנית "עובדה" של אילנה דיין ב-2013, שהוא פעל למען ישראל "כי הוא ישראלי". רוברט דה נירו, אחד מעשרות חבריו הטובים בהיכל התהילה של הוליווד, שאל אותו יום אחד אם הוא היה סוחר נשק, כפי שהשמועה אמרה. מילצ'ן השיב לו: "אכן. אינני בטוח שהייתי מרגל, אבל עשיתי דברים בשביל ארצי, כי אני ישראלי".

"את יודעת מה זה להיות בן 20 ומשהו, והמדינה שלך מאפשרת לך להיות ג'יימס בונד? וואו! זה היה אקשן! זה היה מלהיב", אמר מילצ'ן לאילנה דיין במסגרת "עובדה" ב-2013. ללא ספק, מדובר על אישיות יוצאת דופן בדינמיות, במסתורין ובמגוון הבלתי רגיל של קשרים בתעשיית הקולנוע, בפוליטיקה הישראלית וגם בקהילת הביון הישראלית.

אז מיהו בדיוק ארנון מילצ'ן? הוא נולד ברחובות ב-6 בדצמבר 1944. אביו היה בעלים של חברת דשנים, שמילצ'ן ירש בגיל 21 במותו ללא עת של האב. במרוצת השנים הוא הפך אותה לחברת כימיקלים מצליחה, "האחים מילצ'ן". בין לבין הוא מצא זמן ללימודים בלונדון סקול אוף אקונומיקס, לפני שהוא וחברתו גויסו ללק"ם, גוף הביון הישראלי החשאי מאוד שעסק בהשגת טכנולוגיה וחומרים לתוכנית הגרעינית הישראלית ולתוכניות חשאיות מאוד נוספות (עד שפורק לכאורה ב-1987 בעקבות מעצר ג'ונתן פולארד באשמת ריגול לטובת ישראל).

לפי ביוגרפיה שפרסמו עליו מאיר דורון ויוסף גלמן ביולי 2011, שנשאה את הכותר "מסווג - חייו של סוכן חשאי שהפך לטייקון הוליוודי", ושמילצ'ן קיבל לעיון לפני הפרסום אך לא נתן לו חסות, "לפחות עד מחצית שנות ה-80 מילצ'ן היה פעיל בקנה מידה מלא בסוכנות הביון הישראלית לק"ם".

אישור לכך ניתן על-ידי לא פחות מהנשיא שמעון פרס המנוח עצמו, שהתראיין לשני מחברי הספר בפברואר 2010: "ארנון הוא אדם מיוחד. אני הוא זה שגייס אותו, כשהייתי במשרד הביטחון. ארנון היה מעורב באינספור פעילויות רכש ביטחוני וביון. כוחו הוא ביצירת קשרים בדרגים הגבוהים ביותר. פעולותיו נתנו לנו יתרון אדיר, אסטרטגית, דיפלומטית וטכנולוגית".

ב-1977 נכנס מילצ'ן בן ה-33 לעסקי הקולנוע בארה"ב, אחרי פגישה עם המפיק אליוט קסטנר ("הנשרים פשטו עם סחר"). אחרי הפקה משותפת של "אשה יפה" הקלאסי עם ג'וליה רוברטס, הוא הקים ב-1991 את חברת ההפקות ניו ריג'נסי, שהפיקה שורה ארוכה ומרשימה של סרטים זוכי אוסקר וסתם סרטים קופתיים לא נשכחים: "12 שנים של עבדות", "בירדמן", "תיקי אל.איי", "JFK", "היט", "מועדון קרב", "רוצחים מלידה", בוגדת", "מר וגברת סמית" ועוד.

ניו ריג'נסי שיתפה פעולה עם וורנר ברדרס ומאוחר יותר עם פוקס המאה ה-20 ורכשה אינטרסים בעסקים נוספים כמו יצרנית אביזרי הספורט פומה.

שוויו של מילצ'ן הוערך ב-2015 ב-5.1 מיליארד דולר. כעת, כאמור, הוא שווה 5.9 מיליארד דולר, בעיקר בזכות ההימור שהשתלם על הסרטים הקופתיים מאוד "האיש שנולד מחדש" ו"מכונת הכסף".

חבר של דה נירו

הוא פיתח ידידות קרובה עם שחקנים ובימאים מהשורה הראשונה, כמו רוברט דה נירו, רומן פולנסקי, סרג'יו ליאונה, טרי גיליאם ואוליבר סטון. ראויים לציון מיוחד היו סרטים שהפיק עם מרטין סקורסזה.

מילצ'ן הוא גם הבעלים של חברת זכויות השידור WTA, שמעבירה תוכניות טלוויזיה ישראליות לארה"ב וקנדה, והוא בעל החזקה בערוץ 10 הישראלי. הוא נחשב לאספן אמנות מוביל, בעל חיבה יתרה לאמנים כמו פיקאסו ופיסארו. ערוץ CNBC הכתיר אותו ב-2015 כאספן האמנות השלישי ברשימת עשרת האספנים הגדולים בהוליווד, עם אוסף בשווי 600 מיליון דולר כמו זה של הבמאי והמפיק ג'ורג' לוקאס ("מלחמת הכוכבים"), אך במרחק ניכר ממייסד חברת הסרטים דרימוורקס, דיוויד גפן (עם אוסף בשווי 2.3 מיליארד דולר).

בראיון ל"הוליווד ריפורטר" מיולי 2016 קשר כתב העת ההוליוודי כתרים בלתי רגילים לראשו של מילצ'ן. "רק לפני שנה וחצי, העניינים נראו עגומים למדי בניו ריג'נסי, חברת ההפקות גם בראיון ל"עובדה" ב-2013 הוא דיבר על חלקו בעסקאות נשק חשאיות ובמאמצים לרכוש טכנולוגיות שישראל הצטרכה כדי לייצר נשק גרעיני. הוא אמר לאילנה דיין שכאשר השמועה על עיסוקיו הקודמים פשטה בהוליווד, היו כאלו שנרתעו מעבודה איתו. "בהוליווד לא אוהבים לעבוד עם סוחרי נשק מבחינה אידיאולוגית", אמר, "עם מישהו שמעורב במכירת מקלעים ובהרג. במקום לדבר על התסריט, נאלצתי לעתים להקדיש חצי שעה כדי להסביר שאני לא סוחר נשק".

והמימון נתמכת פוקס של ארנון מילצ'ן", כתב העיתון. "השמועות שריחפו היו שעלויות הפקת 'האיש שנולד מחדש' יצאו משליטה. מקורות פנימיים העריכו שהשקעה אחרת של ריג'נסי, 'מכונת הכסף', לא תחזיר את עצמה אי-פעם. הם תהו אם מילצ'ן, שהתחיל את דרכו בעסקי כימיקלים ויש לו השקעות כמו פומה ציוד ספורט, לא ממוקד מדי בחברות האחרות שלו, על חשבן הסרטים.

"אבל בחג המולד 2015, 'האיש שנולד מחדש' עלה למסכים עם ביקורות חזקות, מועמדות ל-12 פרסי אקדמיה והכנסות קופה של 533 מיליון דולר בעולם. שבועיים לפני כן, פרמאונט הפיצה את 'מכונת הכסף', שהרוויח 5 מועמדויות לאוסקר ו-133 מיליון דולר בעולם. זהו המשך ל'בירדמן' ו'12 שנים של עבדות' במימון מילצ'ן בשותפות עם פוקס, שהיו זוכי אוסקר - וברור שהטייקון הישראלי חזר לצמרת".

העיתון מדגים את סגנון הניהול של מילצ'ן. הוא מינה את עצמו ליו"ר ריג'נסי ב-2011, סילק את שני הבכירים שלה והביא במקומם את ברד ווסטון, לשעבר מפרמאונט, לתפקיד הנשיא והמנכ"ל. בדצמבר 2011 הוא שיגר לכל עובדי החברה דוא"ל פנימי ובוטה מאוד: "הייתי שמח לדעת מיהם 3-5 הקשרים הטובים ביותר שלכם בתעשיית הסרטים, שיכולים להזיז את המחט וליצור ערך מוסף מעבר למה שפוקס עושה. הייתי רוצה לוודא שאם אני לא ישן בלילות, אתם לא ישנים. אני יכול להרשות לעצמי לא לישון - אתם לא. אני שוקל כעת החלטה גדולה, ולפני שאקבל אותה, אני זקוק למשוב שלכם".

בינתיים, ווסטון עזב את החברה במאי שעבר, ויריב, בנו של מילצ'ן, מנהל אותה עם מנהל התפעול ג'ונתן פישר ונשיאת חטיבת ההפקות פם עבדי.

אבל, ממשיך "הוליווד ריפורטר", ההצלחה של מילצ'ן נבעה בעיקר מהחלטתו להמר על תחושת הבטן שלו - וזו אנומליה בתעשיית סרטים שמסתמכת יותר ויותר על ועדות דיון ואלגוריתמים כדי לקבוע יחסי הימור. מילצ'ן קטל בראיון את תעשיית הסרטים האמריקאית על שני חטאיה בעיניו: "יותר מדי סרטי המשך ויותר מדי כוכבים".

מעל הכול, אומר מילצ'ן, הוא למד מאוסף האמנות שלו להאמין ביוצרי סרטים שיש להם אובססיה לעבודתם כפי שלציירים שהוא אוסף הייתה אובססיה לתמונותיהם. "כמה תמונות פרנסיס בייקון השמיד מפני שהן לא היו בדיוק מה שהוא רצה?", אמר מילצ'ן בראיון. "השאלה הפשוטה היא - מיהו פיקאסו של היום?"

גייס את סידני פולאק

אפרופו עיסוקיו החשאיים, סיפר מילצ'ן באותו ראיון גם שהוא ניסה אפילו לגייס ידידים שלו בהוליווד לעבודה החשאית למען ישראל, בייחוד את הבמאי המנוח סידני פולאק. פולאק היה מעורב ברכישת נשק וציוד צבאי עבור ישראל בשנות ה-70, לפי מילצ'ן, והוא ידע בדיוק מה הוא עשה.

גם בראיון ל"עובדה" ב-2013 הוא אמר שכאשר השמועה על עיסוקיו הקודמים פשטה בהוליווד, היו כאלו שנרתעו מעבודה איתו. "בהוליווד לא אוהבים לעבוד עם סוחרי נשק מבחינה אידיאולוגית", אמר, "עם מישהו שמעורב במכירת מקלעים ובהרג. במקום לדבר על התסריט, נאלצתי לעתים להקדיש חצי שעה כדי להסביר שאני לא סוחר נשק".

הספקולציות על מעורבותו בעסקאות נשק ופעילות ביון התעוררו אחרי הגשת כתב אישום ב-1985 נגד ד"ר ריצ'רד קלי סמית, מדען חלל ומנהל בחברת תעשיות חלל, שביצע משלוחים לא חוקיים של קריטרונים (נפצים גרעיניים) באמצעות אחת החברות של מילצ'ן. אבל הדברים נשארו בגדר שמועות עד הופעת ספרם של מאיר דורון ויוסף גלמן ביולי 2011. הביוגרפיה הזו, "מסווג", שבעיקרה אוהדת את מילצ'ן, מפרטת איך הוא עסק בריגול, רכש פריטי נשק גדולים והשיג טכנולוגיה רגישה וחומרים עבור תוכנית הגרעין הישראלית. לפי הספר (שעדיין לא הופק לסרט), פעילותו של מילצ'ן בלק"ם כללה "רכישת רכיבים לבניית והחזקת הארסנל הגרעיני הישראלי ופיקוח על חשבונות בגיבוי ממשלתי וחברות כיסוי שמימנו את הצרכים המיוחדים של כל פעילות הביון הישראלית מחוץ למדינה".

כעבור שנתיים, ב-25 בנובמבר 2013, אישר מילצ'ן לאילנה דיין בתוכנית "עובדה" את הטענה המרכזית בספר "מסווג". ההודאה הזו עוררה עניין בינלאומי במפיק וסוכן הביון הבכיר, וסוקרה בהרחבה.

מילצ'ן אמר בתוכנית שהוא השתמש בקשריו כדי לעזור גם למשטר האפרטהייד בדרום אפריקה, בתמורה להעברת אורניום לתוכנית הגרעינית הישראלית.

לפי התוכנית, בשיא פעילותו כאיש ביון, מילצ'ן הפעיל 30 חברות ב-17 מדינות ותיווך בעסקאות בשווי מאות מיליוני דולרים.

השחקן בן אפלק, ממכריו של מילצ'ן, אמר בתוכנית שמילצ'ן הוא "דמות מסתורית מאוד ואקזוטית בהוליווד", והוסיף שאינו יודע אם השמועות עליו נכונות.

לפי "עובדה", למילצ'ן לא היו מחשבות שניות על תפקידו כסוכן חשאי ישראלי וסוחר נשק. "הוא החליט שהוא רוצה לדבר על מה שהוא עשה למען ישראל - אפילו אם הוא ישלם מחיר בהוליווד, כי הוא רוצה שכאן יכירו בישראל", אמרה דיין לעיתון הבריטי "גרדיאן". היא הוסיפה ש"הוא גאה מאוד במה שעשה - אבל אני בטוחה שאני לא יודעת הכול".

דיין פנתה למילצ'ן 3 שנים לפני התוכנית, והוא סירב להתראיין. אחר-כך הסכים להתראיין על הקריירה שלו כמפיק בהוליווד "בלי להזכיר במילה את הדבר השני". לבסוף, בהדרגה, הוא הסכים לדבר על שירותיו למדינת ישראל.

ביום ו' לפני שבועיים, ערוץ 2 דיווח גם שמילצ'ן היה מעורב גם בהבטחת העברת טילי פטריוט לישראל במלחמת עיראק הראשונה.

בינתיים לא ברור אם נתניהו עשה משהו בתמורה למתנות שקיבלו הוא ומשפחתו ממילצ'ן, אולי למעט ההתערבות אצל ג'ון קרי, שר החוץ לשעבר, בנושא מעמד התושב של מילצ'ן בארה"ב, לפי כמה דיווחים. לא ברור גם אם המתנות מהוות הפרת חוק. יעקב ויינרוט, פרקליטו של נתניהו, טוען ש"אין שמץ של פליליות" בעניין זה.

מקורבי נתניהו מזכירים גם שמילצ'ן מחזיק בנתח מערוץ 10, שנתניהו ניסה לסגור, אבל בעולם הקומבינות הפוליטיות הישראלי, זו כנראה אינה הוכחה ליחס לא מועדף של ראש הממשלה למילצ'ן.

מילצ'ן וחברים / שי ניב

ההיכרות עם נתניהו עוד בסוף שנות השבעים במסגרת "חברות הקש" של משרד הביטחון, הקשר העמוק עם שמעון פרס, ההצעה להזיז אחורה את ציפי לבני ברשימת קדימה והעסקה שהייתה או לא הייתה עם יאיר לפיד בניסיון להפוך לאיש החזק בערוץ 2

אם לשפוט לפי מסמכי הבולשת האמריקאית (FBI) שהתפרסמו בשנת 2012, הרי שההיכרות בין ארנון מילצ'ן לראש הממשלה בנימין נתניהו החלה עוד בסוף שנות ה-70. מהמסמכים עלה כי נתניהו עבד באותם ימים בחברה בשם "הלי טריידינג" שבבעלות מילצ'ן, כחלק מרשת של חברות קש שהופעלה על-ידי הלשכה לקשרי מדע (לק"ם), שהייתה יחידה סודית של משרד הביטחון.

לפי המסמכים, הרשת הזו, שהוקמה למעשה בעזרתו האדיבה של מילצ'ן, עסקה בהברחה של ציוד רגיש מחוץ לארה"ב, עבור תוכנית הגרעין של ישראל. כמה שנים מאוחר יותר, המכס האמריקאי גילה שחברת "מילקו", גם היא בשליטת מילצ'ן, הבריחה "מתגים" ששימשו אמנם גם את עולם הרפואה, אבל גם את עולם הנשק הגרעיני. מנכ"ל החברה ברח לאירופה אבל הוסגר לאחר זמן מה ונשלח ל-3.5 שנות מאסר. מילצ'ן נחקר גם הוא, אבל איכשהו נותר חופשי לגמרי.

על-פי הביוגרפיה של מילצ'ן, שפרסמו מאיר דורון וג'וזף גלמן, היה זה שמעון פרס ז"ל שניצל את קשריו מול ממשל רייגן, כדי לחלץ את מילצ'ן מהסקנדל. פרס, כך על-פי הספר, הודה כי הוא זה שגייס את מילצ'ן כסוכן של הלק"ם, כששימש סגן שר הביטחון בשנות ה-60. מילצ'ן, כך מספרים, העריץ את פרס באופן יוצא דופן ואפילו קרא לבנו שמעון. לימים, בשנת 2006, פורסם כי מילצ'ן היה זה שיזם פגישה בין פרס לאהוד אולמרט, אז המועמד לראשות הממשלה מטעם "קדימה", במסגרתה סוכם כי ציפי לבני תוזז אחורה ברשימה למקום השלישי, כדי שפרס יקבל את המקום השני. קשריו עם הממסד הישראלי הלכו והעמיקו, ובשנות ה-80 הוא היה מעורב בעסקאות נשק בין ישראל למשטר האפרטהייד בדרום-אפריקה. באותם ימים ישראל ביצעה על-פי פרסומים זרים ניסויים גרעיניים על אדמת המדינה האפריקאית, באמצעות טילי יריחו.

מילצ'ן היה מיודד מאוד גם עם ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון (ז"ל). על-פי מסמכי ה-FBI, היה זה נתניהו שערך את ההיכרות הראשונית בין השניים עוד בסוף שנות השבעים, כאשר שרון היה בתחילת דרכו הפוליטית. בשנות ה-90 התיידד מילצ'ן עם מי שיהפוך רק 20 שנה מאוחר יותר למטאור פוליטי: יאיר לפיד. האחרון ניסה אז את מזלו בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה ההוליוודית ובשנת 1997 מילצ'ן מינה אותו למנהל מחלקת הטלוויזיה החדשה של חברת ניו-ריג'נסי שבבעלותו. לפיד לא נשאר זמן רב בתפקיד ככל הנראה משום שכבר באותה שנה החל להגיש בישראל את תוכנית הראיונות "יאיר לפיד חי בעשר" בערוץ 3 של הכבלים. תמונה מפורסמת של השניים זכורה ממועדון ה"גנקי" לצד הזמרת עינת שרוף, כאשר מילצ'ן מחזיק מיקרופון ולפיד אוחז סיגר. שמפניה ורודה, לא בטוח שהייתה שם.

בשנת 2004 פרסם עיתונאי "הארץ" הדר חורש כי מילצ'ן נמצא במגעים מתקדמים לרכישת השליטה בזכיינית ערוץ 2 רשת, לקראת ההתמודדות על הזיכיון החדש. על-פי אותו פרסום, מי שיזם את העסקה הוא לא אחר מאשר יאיר לפיד, שבתמורה אמור היה לקבל תפקיד ניהולי בכיר ואחוז מסוים מהמניות. לפיד טען אז כי הוא לא יזם את העסקה, שכן מוזס ומילצ'ן מכירים היטב כבר 20 שנה, והם לא זקוקים לעזרתו כדי להיפגש. מילצ'ן, כך התברר בשנה האחרונה, תיווך גם בין ראש הממשלה נתניהו לבין יו"ר המחנה הציוני יצחק הרצוג, בניסיון לכונן ממשלת אחדות. פגישות משולשות בעניין התקיימו בביתו של מילצ'ן בהרצליה לפני הבחירות וגם אחריהן.

אבל העובדה המעניינת ביותר בתוך הנבירה ההיסטורית בקשריו של מילצ'ן עם בכירי הפוליטיקאים בישראל, היא פערי הגרסאות של נתניהו ביחס להיכרותו עם איש העסקים ההוליוודי. לאחר חשיפת מסמכי ה-FBI בשנת 2012 טען נתניהו כי הוא כלל לא הכיר את מילצ'ן בשנות השבעים ומעולם לא עבד בחברה שבבעלותו, שכן השניים הכירו לכאורה "רק באמצע שנות ה-90". ואולם, על-פי הדיווחים האחרונים, נתניהו טען בחקירותיו כי החברות שלו עם מילצ'ן "הולכת עשורים אחורה". זו כבר לא רק היכרות עמוקה יותר, זה גם הרבה יותר סיגרים.