אחר 2016 שהייתה עמוסה בדרמות - ה-BREXIT באירופה, בחירת טראמפ בארה"ב ומשאל העם באיטליה, גם 2017 מבטיחה להיות שנה שבה הפוליטיקה תמשיך לשחק תפקיד מרכזי בשווקים, במיוחד באירופה, מאחר שהולנד, צרפת וגרמניה צפויות למערכות בחירות דרמטיות. כמובן שקיימת סבירות גבוהה שבנוסף לכל אלו, יתקיימו בחירות מוקדמות גם באיטליה, שבה לאחר משאל העם הוקמה ממשלה זמנית שעוד לא ברור אם תכלה את ימיה (עד 2018). הסקירה שלנו הפעם קצת יוצאת דופן, ובמסגרתה ניסינו להרחיב מעט על המבנה הפוליטי בהולנד, צרפת וגרמניה, והמשמעויות הפוליטיות והכלכליות עבור אירופה במבט קדימה.
הולנד: קואליציה נגד וילדרס
נתחיל מהולנד, שבה הבחירות יתקיימו ב-15 במארס. בהולנד קיימת שיטה פרלמנטרית בה צריך להקים קואליציה מתוך פרלמנט של 150 מושבים. הממשלה הנוכחית היא למעשה ממשלת אחדות בין מפלגת הימין המתון (VVD - מפלגת החופש והדמוקרטיה) שברשותה 41 מושבים, לבין מפלגת הלייבור (PVDA) שברשותה 38 מושבים. נכון להיום, הסקרים נותנים ל-VVD בין 23 ל-28 מושבים, ולמפלגת הלייבור בין 7 ל-16 מושבים בלבד. כלומר, הסדר הישן התערער לחלוטין.
למעשה, על פי הסקרים ישנו שינוי דרמטי במפת הגושים בהולנד, כאשר גוש השמאל מאבד 30% מכוחו האלקטורלי, שהולך בעיקר למפלגות מרכז שונות אך גם לגוש הימין. המנצח הגדול, לפחות בסקרים, הוא מנהיג הימין הקיצוני חירט וילדרס, אשר מפלגתו זוכה כיום בסקרים ב-29 עד 36 מושבים לעומת 15 בלבד היום. עם זאת, אין זה אומר שמובטחת לו ראשות הממשלה, שכן רוב המפלגות הצהירו שלא ישבו איתו בשום ממשלה. מצד שני, נראה שגם למפלגת הימין-מרכז בהנהגת ראש הממשלה המכהן, מארק רוטה, יהיה קושי בהקמת קואליציה. התרחיש הסביר ביותר הוא שרוטה ינסה להקים קואליציה מרסיסי מפלגות. ממשלה כזו תתקשה לתפקד שכן היא תהיה מורכבת מהרבה מפלגות עם דעות שונות בתכלית (ביניהן - הפנסיונרים, מפלגת הירוקים, המפלגה לזכויות בעלי חיים, הסוציאליסטים, הפיראטים ועוד).
על כן, המערכת הפוליטית בהולנד צפויה לתפקד פחות טוב לאחר הבחירות, ואיננו פוסלים את האפשרות שהם ייאלצו ללכת לבחירות חוזרות במקרה שאף אחד לא יצליח להקים קואליציה, בדומה למה שהתרחש בספרד לאחרונה. בנוסף, חשוב לציין כי למרות שחירט וילדרס חרת על דגלו את NEXIT - משאל עם על המשך חברותה של הולנד בגוש האירו - יש תמיכה מועטה בלבד לצעד מסוג זה באוכלוסייה. ככל הנראה, מה שנקבל מהולנד זה בעיקר שיתוק פוליטי במהלך השנה הקרובה.
למזלה של הולנד, זו כלכלה בריאה ביחס לשאר חברות גוש האירו, עם צמיחה של כ-2.0% ב-2016, שיעור אבטלה נמוך ברמה של 5.6%, עודף עצום בחשבון השוטף העומד על כ-8.5% מהתוצר, גירעון תקציבי נמוך של פחות מ-1% תוצר ויחס חוב-תוצר נמוך העומד על כ-64%. על כן, שיתוק מצד הממשלה אינו צפוי לפגוע בביצועי הכלכלה בזמן הקרוב.
צרפת: שינוי גדול בדרך
מבנה הבחירות בצרפת שונה בהשוואה למדינות אחרות באירופה, והן מזכירות יותר את המשטר הנשיאותי בארה"ב. הבחירות לנשיאות צרפת יתקיימו ב-23 באפריל והבחירות לפרלמנט בחודש יוני. במצב שבו אחד מהמועמדים לא יצליח להשיג רוב מוחלט בבחירות לנשיאות, יתקיים סיבוב שני בין שני המועמדים שקיבלו הכי הרבה קולות, ב-7 במאי. בדומה להולנד, גם בצרפת הייתה במהלך השנים האחרונות תנועה חדה ימינה של קולות הבוחרים. כך, בעוד שהיום נשיא צרפת, פרנסואה הולנד, הוא מטעם הסוציאליסטים, נראה כי מועמד הסוציאליסטים אינו רלוונטי כלל לקרב על הנשיאות.
למעשה, בדומה למתרחש בהולנד, הקרב על הנשיאות בצרפת הוא בין מועמד המפלגה הרפובליקנית (מרכז-ימין), פרנסואה פילון, לבין מועמדת החזית הלאומית (ימין קיצוני) מרין לה פן. על פי הסקרים, פילון צפוי לנצח את לה פן בסיבוב השני ברוב מכריע, ונראה כי בכל מקרה, צרפת הולכת לכיוון אחר לחלוטין ב-2017. פילון מעיד על עצמו כ"תאצ'ריסט" וטען כי תחת ממשלו יועברו רפורמות שיתמכו במגזר העסקי, תוך הפחתות מסים לתמרוץ הכלכלה. מעבר לכלכלה, פילון צפוי לבצע רפורמת הגירה משמעותית שתפקידה יהיה הגנה על צרפת ועל גבולותיה. לדבריו, הוא ינהל מו"מ מחוד ש על אמנת שנג'ן שקבעה כי גבולות אירופה פתוחים בין חברות האיחוד.
למרות אופטימיות זו, השאלה היא האם לפילון כנשיא תהיה יכולת משילות, שכן לפחות על פי הסקרים יהיה לו קשה להקים ממשלה בדמותו. לאור עליית כוחה של החזית הלאומית (לה פן) ושל מפלגת השמאל הרדיקאלי, שיחדיו צפויות להוות כוח משמעותי בפרלמנט, לפילון לא תהיה ברירה והאפשרות הכמעט יחידה שלו תהיה להקים ממשלה ביחד עם הסוציאליסטים ועם מפלגת המרכז החדשה, העונה לשם המוכר "קדימה" (En March!).
למרות הסקרים, ולאור ניסיון העבר הלא רחוק (BREXIT, טראמפ), אי אפשר לפסול את האפשרות שלה-פן תזכה לבסוף בנשיאות צרפת. בראש ובראשונה לה פן טוענת שיש להחזיר את צרפת לצרפתים והיא דוחפת למשאל עם על חברותה של צרפת בגוש האירו. באופן כללי אפשר לתאר את מדיניותה של לה פן כפרוטקציוניסטית ביותר. לא בכדי היא הפופולרית ביותר בקרב המעמד הנמוך בצרפת. על כן, הבחירות הקרובות בצרפת הן על בחירה בין שני כיוונים שונים בתכלית - פרוטקציוניזם מול ליברליזם. תוצאות הבחירות עשויות גם לאותת על הכיוון אליו תלך אירופה בשנים הקרובות.
לתוצאות הבחירות צפויות השלכות מרחיקות לכת על הכלכלה הצרפתית, שזקוקה באופן דחוף לרפורמות עמוקות בשוק העבודה ובמדיניות הרווחה שלה, על מנת להעלות את פוטנציאל הצמיחה ולהחזיר חלק מהתחרותיות שאבדה לה בשווקים הגלובליים. הצמיחה בצרפת נמוכה מהממוצע באירופה, ושיעור האבטלה עומד על 9.7% בדומה לממוצע האירופי. לצרפת גירעון של 1.4% בחשבון השוטף, גירעון ממשלתי של 3.5% תוצר ויחס חוב-תוצר של יותר מ-96%.
גרמניה: קדנציה רביעית למרקל, אך היא תהיה חלשה מתמיד
תאריך הבחירות הכלליות בגרמניה עוד לא נקבע, אך הן צפויות להתקיים בין סוף אוגוסט לסוף אוקטובר, על פי חוק. בבחירת האחרונות שהתקיימו ב-2013, מפלגתה של אנגלה מרקל (ה-CDU) התחזקה מאוד על חשבון השותפה הטבעית שלה, מפלגת "הדמוקרטיה החופשית" (FDP), שלראשונה בהיסטוריה שלה לא עברה את אחוז החסימה. כתוצאה מכך, מרקל ומפלגתה אמנם פופולריים מאי פעם, אך נאלצו להתפשר עקב חוסר היכולת שלהם להקים ממשלה עם השותפה הטבעית. התוצאה - ממשלת איחוד לאומית בין CDU לבין הסוציאל-דמוקרטיים (SPD).
עם זאת, הפופולריות הגדולה של מרקל החלה להישחק מאמצע 2015 על רקע מדיניות קבלת המהגרים שהנהיגה. ואכן, מאותה עת (תחילת גל המהגרים הגדול לאירופה) מפלגתה של מרקל מאבדת גובה באופן עקבי בסקרים לטובת מפלגת "אלטרנטיבה לגרמניה" (AfG) בראשות פראוקה פיטרי (Frauke Petry), שנוסדה רק ב-2013 אך מאז רק נסקה. בעוד שבבחירות 2013 מפלגת AfG לא הצליחה להיכנס לבונדסטאג, מאז המפלגה נחלה הצלחות הן בבחירות לפרלמנט האירופי והן בבחירות המקומיות ברחבי גרמניה. נכון להיום, "אלטרנטיבה לגרמניה" מקבלת כ-13% תמיכה בסקרים, כשרוב העלייה, אם לא כולה, על חשבון מפלגתה של מרקל.
כמו בהולנד וצרפת, גרמניה הולכת לקבל פרלמנט מפולג יותר וניצי יותר ב-2017. מרקל, כנראה, תמשיך להחזיק בתפקיד הקנצלרית, אך ממשלתה תהיה מחושקת ומפולגת מתמיד. תחזית קודרת זו (על פי הסקרים לפחות) צפויה להשפיע רבות על מדיניותה העתידית של גרמניה בנושאים כמו המו"מ על ה-BREXIT, כמו גם הסדרי החוב העתידיים של יוון (כן, העניין היווני לא נגמר).
במבט כולל על 2017, לא סביר שנראה את הכוחות הקיצוניים עולים ממש לשלטון. עם זאת, עצם עליית כוחם בהולנד, בצרפת ובגרמניה הולכת לפגוע ביכולת המשילות של הממשלות שם, שכן הן יתמודדו עם פרלמנטים מפולגים וקיצוניים יותר. נקודת האור האפשרית עשויה לצוץ בצרפת, שביצועיה הכלכליים בשנים האחרונות היו חלשים ואשר זקוקה לשינוי.
פרנסואה פילון עשוי לקחת את צרפת לכיוון כלכלי חדש לחלוטין. בניגוד לחשיבה המקובלת כי אירופה נמצאת בדרך להרחבה פיסקאלית משמעותית (כמו ארה"ב ויפן), המבנה הפוליטי הבעייתי, שיהפוך להיות אף בעייתי יותר, יקשה על מדינות היבשת לעשות כן בטווח הקרוב. על כן, היינו נזהרים מלבנות על פעולות פיסקאליות משמעותיות מצד הממשלות לשם תמיכה בכלכלה. כתוצאה מכך, הסיכונים לצמיחה באירופה מוטים באופן ברור כלפי האטה והבנק המרכזי, ה-ECB, ייאלץ להמשיך ולתמוך בכלכלה עוד זמן רב.
שוקי המניות באירופה:
חשיפה מדודה, בעיקר למדינות גדולות ויציבות
לאור אי הוודאות הגבוהה שממשיכה לאפיין את השוק האירופי המשותף, אנו ממליצים כי החשיפה לאירופה תיעשה בעיקר דרך הכלכלות הגדולות והיציבות יותר. כמובן שאין יציבה באירופה מגרמניה. המדד המרכזי של גרמניה, ה-DAX, עלה ב-2016 ב-6.9% לעומת עלייה של 1.9% במדד האירופי Stoxx600, ומתחילת 2017 ממשיך ה-DAX להצטיין בקרב מדדי היבשת.
מאחר שגרמניה במצב כלכלי מצוין, עם אבטלה נמוכה ואינפלציה שכבר נמצאת קרוב ליעד יציבות המחירים (1.7% כיום), המדיניות המוניטרית המרחיבה של ה-ECB רק תמשיך "לחמם" את הכלכלה הגרמנית, מה שיתמוך גם בשוק המניות שלה. ה-DAX הוא אחד המדדים המגוונים באירופה, עם חשיפה שווה יחסית לרוב הסקטורים המרכזיים. סקטור הצריכה הבת קיימא מהווה כ-19% ממנו, הפיננסים עוד כ-16% והבריאות כ-15% מהמדד. המכפיל החזוי למדד עומד כיום על כ-14.3 ומגלם פוטנציאל תשואה של כ-7% בשנה.
אירופה זזה ימינה
* הכותב הוא מנהל מחלקת מאקרו, מערך המחקר והאסטרטגיה בפסגות. אין באמור ייעוץ/שיווק השקעות ו/או תחליף לייעוץ/שיווק המתחשב בנתונים של כל אדם ו/או תחליף לשיקול דעתו של הקורא ואינו מהווה הצעה לרכישת ני"ע.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
