האם חוק "חובת המכירה" בשידורי הספורט הולך ומתמסמס?

אתמול (ב') נערך יום דיונים נוסף בוועדת הכלכלה של הכנסת בחוק "חובת המכירה" בשידורי הספורט, ולכאורה אפילו נרשמה בו התקדמות, כאשר חברי הכנסת החלו להצביע על סעיפי החוק - אבל בפועל תמונת המצב הנוכחית נראית די עגומה.

הדבר הבולט ביותר הוא שהרובד השני של החוק, שמחייב ערוצים למכור מפעלי ספורט מרכזיים לכל ערוץ מתחרה, לא נכלל כרגע בנוסח שבו דנה הוועדה, אף על-פי שכל הגופים המקצועיים, כמו הממונה על ההגבלים העסקיים ויו"רית מועצת הכבלים והלוויין, ציינו כי רובד זה הוא הכרחי.

יו"רית מועצת הכבלים והלוויין, ד"ר יפעת בן-חי-שגב, אף אמרה היום (ג') ל"גלובס" כי ללא הרובד השני החוק למעשה מיותר. "במצב הנוכחי אפשר כבר לוותר על כל החוק ולהסתפק בזה שייתנו למועצה לפקח גם על סלקום ופרטנר", אמרה.

לדברי בן-חי-שגב, שהייתה שותפה לניסוח החוק במסגרת דיוני ועדת פילבר, "החוק כמו שהוא עכשיו רק ייצור בעיות חדשות, ואנחנו במועצה נצטרך להתמודד איתן".

גם בשוק הדגישו היום כי הרובד השני הוא הקריטי והחשוב יותר להצלחת הרפורמה.

"בי נשבעתי", אך לא קיימתי

בואו נלך אחורה וננסה להיזכר במה בעצם מדובר. החוק, המוכנה "מאסט סייל" בספורט, נולד במסגרת הוועדה לאסדרת שוק התקשורת בראשות מנכ"ל משרד התקשורת, שלמה פילבר, ומטרתו הייתה קודם כול להכניס תחרות לדואופול של yes והוט, על-ידי כך שפלטפורמות רב-ערוציות חדשות, כמו סלקום ופרטנר, יוכלו להציע גם הן ללקוחות חדשים את מפעלי הספורט החשובים. זאת, לאחר שבוועדה זיהו כי נושא שידורי הספורט מהווה חסם מעבר משמעותי עבור לקוחות ומקשה על כניסת מתחרות לשוק.

לקראת חוק ההסדרים האחרון אימצו במשרד האוצר את ההמלצה בנושא זה, ולחוק הוכנס נוסח שקבע כי ברובד הראשון תתקיים חובת מכירה של ערוצי ספורט, כך שבעלות ערוצים, כמו RGE (ספורט 5) וצ'רלטון (ספורט 1 וספורט 2), יהיו מחויבות למכור את הערוצים שלהן לכל הפלטפורמות לפי מחיר אחיד פר לקוח.

ברובד השני נקבע כי הערוצים עצמם יהיו מחויבים למכור מפעלים מרכזיים שיש להם זכויות עליהם (ליגת העל הישראלית, ליגת האלופות) לערוצים אחרים, לפי נוסחה של "קוסט פלוס" (עלות הזכויות בתוספת רווח קבוע שיוגדר מראש).

כבר בדיון הראשון בוועדה לקראת אישור החקיקה בחוק ההסדרים התברר עד כמה בעייתי עומד להיות אישורו, כשדווקא שורה של חברי כנסת מהליכוד, שבאופן טבעי אמורים לתמוך בחוק של הקואליציה (ועוד כזה שמבוסס על המלצות משרד התקשורת שבשליטת נתניהו), הביעו התנגדות נחרצת למהלך.

אולם הצרות האמיתיות החלו כשגם במשרד האוצר נכנעו. מנכ"ל המשרד, שי באב"ד, הגיע לדיוני ועדת הכלכלה והתעמת שם באופן חריג עם אנשי משרדו מאגף התקציבים, שהם אלה שדחפו את העברת החוק. בסופו של דבר גם יו"ר הוועדה, איתן כבל - שאז והיום נלחם למען החוק הממשלתי למרות היותו איש אופוזיציה - יישר קו, והחוק הוחרג מחוק ההסדרים. "בי נשבעתי", הבטיח אז כבל, "במהלך ינואר אני לא אוותר" (ואעביר את החוק).

ינואר יסתיים היום, והחוק כידוע לא עבר, אלא שזה לא הכול. כבר בדיון הראשון שקיימה הוועדה בנושא בינואר התברר כי הרובד של חובת המכירה של המפעלים למעשה לא נמצא על הפרק.

הרובד הזה, צריך לציין, אכן מהווה סוגיה מורכבת, וספק אם יש לו דוגמאות רבות בעולם. מטרתו היא להקטין את כוחם של הערוצים מול בעלי הפלטפורמות. כיום, למשל, רק צ'רלטון, שבשליטת אלי עזור ופיני זהבי, מחזיקה בזכויות לליגה האנגלית, ומי שלא יגיע איתה להסדר, יישאר ללא התוכן האטרקטיבי הזה. החוק היה אמור לקבוע כי צ'רלטון תהיה מחויבת למכור את הזכויות הללו לכל ערוץ אחר (קיים או חדש), ופלטפורמה שתרצה בכך תוכל לנסות להגיע להסדר עם הערוץ המתחרה.

מכירה אחרי משא-ומתן

ח"כ כבל חוזר ומסביר גם היום כי לא ויתר גם על הרובד השני, אלא החליט להעביר קודם כול את הרובד הראשון, מכיוון שזהו הליך פשוט יותר.

"לא ויתרתי על כלום, אלא שהנושא של חובת מכירה של מפעלים הוא מאוד מאוד מורכב, ויש לו השלכות גם ברמה הבינלאומית", הוא מסביר היום בשיחה עם "גלובס". "אל תשכח שגם ככה יש גורמים באוצר שלא רוצים את החוק בכלל, יש אצלם ריבים פנימיים, ובכל זאת אני זה שממשיך לקדם אותו. אני מאמין שבדיון הבא, שייערך בקרוב, נוכל לסיים עם אישור החקיקה של חובת המכירה של הערוצים".

אלא שגם הנושא של חובת מכירת הערוצים עבר ריכוך (עוד במהלך הניסיונות להעבירו במסגרת חוק ההסדרים), ובמקום לקבוע חובת מכירה פשוטה של ערוץ לפי מחיר אחיד ללקוח - כעת הוא קובע כי הערוצים והפלטפורמות ייכנסו למשא-ומתן בן 3 חודשים, ורק אם הם לא יגיעו להסכמה על המחיר, ימונה בורר שיכריע.

בינתיים אפשר לציין הצלחה אחת, עקיפה, של ניסיונות החקיקה. על רקע ההליכים הגיעו צ'רלטון, בעלת ערוצי ספורט 1 וספורט 2, וסלקום להסכמה, שמאפשרת כיום גם לאחרונה להציע ללקוחותיה את כל מפעלי הספורט המרכזיים.

אלא שכפי שצוין גם אתמול בדיוני הוועדה, החוזים בין הפלטפורמות לערוצים נפתחים מדי כמה שנים, וללא חקיקה ברורה שמסדירה את הנושא ומתעלת את כל הצדדים לאפיק מוסדר ששומר על שפיות כלכלית, הבעיה לא תיפתר. חברי הכנסת יצטרכו להראות כי הם אכן מסוגלים לעמוד בלחצים ולהביא לידי סיום את הסוגיה הסבוכה.

 זכויות השידור העיקריות של הערוצים