החוק גבר על פורעיו

כל אבן שפוגעת היום (ד') בשוטר וחייל במהלך פינוי עמונה, כאילו נזרקה על ידי פוליטיקאים מהימין. אל לנו להאשים רק את המתנחלים בהתנהגות זו, שבוודאי אינה מוצדקת, אבל בהחלט מובנת. כי מבחינת המתנחלים, זה לא היה אמור לקרות. כך הבטיחו להם שריהם בממשלת הימין. אמרו למתנחלי עמונה שהם גיבורים, שהם הקצפת של עם ישראל - אז מי יעז לפנות אנשים כאלה? אמרו להם שיישוב השטחים הוא מצווה כפולה, גם דתית וגם לאומית. והנה, הם פוקחים את עיניהם בבוקר ומה הם רואים? - שוטרים.

איפה הקורצים?

איפה כל אלה שעודדו אותם, הבטיחו להם, קרצו להפרות החוק שלהם? אל דאגה, הם, קורצי השלטון למיניהם, לא נזקקים לפנות את בתיהם, ובעיקר לא את כורסאות השלטון עליהן הם יושבים בנחת. האם לא ידעו שזו תהיה התוצאה? האם לא ידעו השרים וחברי הכנסת שהחוק אוסר על בנייה בשטח פרטי? שלעשות כך זו לא רק עבירה על החוק, אלא גם גזילה של רכוש השייך לאחרים. לא ידעו?

השופטים לא נבהלו

בטח שידעו. אבל היו בטוחים ש"יהיה בסדר". שאף אחד לא יעז לעשות זאת. שהם "לא ייתנו" לפגוע בתושבי המאחז. שהם ישמיצו ויאיימו על שופטי בית המשפט העליון, עד שמרים נאור ושופטיה ייבהלו וייכנעו לרצונם. למה הם צריכים לדאוג? הרי "קיבלנו 30 מנדטים", כמאמרה ההיסטרי של מירי רגב. "אנחנו" השלטון. מי יכול לעצור בעדנו לבנות איפה שאנחנו רוצים?

אחריות התושבים

עכשיו תושבי עמונה משלמים את מחיר שיגיונות מנהיגיהם. כמובן שהתושבים עצמם לא נקיים מאחריות, גם הם ידעו מה הם עושים כאשר החליטו לבנות על אדמה שידעו שהיא שייכת לאחרים. אבל ללא העידוד והתמיכה, המוסרית והפוליטית, מצד מנהיגי הימין היה להם קשה לבנות ולהתישב.

והתמיכה והעידוד אכן ניתנו, לא רק כדי ליישב את השטחים, אלא גם כדי לחזק את מעמדם הפוליטי של המנהיגים.

"הם" ו"אנחנו"

"הם" קיבלו 30 מנדטים, ולמרות זאת "הם" נאלצים להתפנות ממשכנם הלא חוקי. זה יום גדול לדמוקרטיה שלנו, יום ענק לעליונות החוק על הפוליטיקה ועל הבריונות. לכן אין להתפלא שהימין לא מפסיק לנסות להשתלט גם על החוק. הממשלה כבר לא מספיקה.

ראו מקרה עמונה. אז בואו נשתלט גם על החוק, או לפחות נשנה אותו. לא עוד חוקים על פי עקרונות משפטיים-מוסריים, אלא בהתאם לאג'נדה פוליטית.

זה לא יילך. כי למרות שאין "לנו" 30 מנדטים - למרות זאת אנחנו כאן.