סיכוי קטן לחנינה

לציבור הישראלי יש היום דעה נחרצת על כמעט כל החלטה שיפוטית שמתפרסמת. שופטי ביה"ד הצבאי בקריה בת"א שהרשיעו את החייל אלאור אזריה בהריגה, כמעט הותקפו על-ידי המון זועם אשר מחה על ההחלטה; ועדת השחרורים של שירות בתי-הסוהר בראשות שופט, חטפה ביקורת נוקבת על החלטתה לנכות שליש מתקופת מאסרו של הנשיא קצב שהורשע באונס; אזרחים רבים סבורים, כי החלטת בג"ץ שהתנחלות עמונה נבנתה על אדמות פרטיות של פלסטינים בניגוד לחוק הבינלאומי, שגויה, ועוד ועוד.

כל עוד היא מובעת בדרך לגיטימית, ביקורת ציבורית על החלטות שיפוטיות היא רצויה. אך פעמים רבות הביקורת אינה מבוססת דיה. זאת, בין היתר, משום שלמבקרי ההחלטות של בתי-המשפט, אין בסיס מוצק ואין ידע משפטי לצורך מתיחת ביקורת משכנעת על החלטות שמבוססות על הדין והפסיקה.

אבל בכל הנוגע לבקשת החנינה של אהוד אולמרט לנשיא ריבלין, לא צריך ידע משפטי כדי לגבש עמדה מוצקה.

החלטות לחנון אסירים, או לסרב לחנון אותם, אמנם מתקבלות על-ידי הנשיא לאחר היוועצות עם משרד המשפטים, אבל ההחלטה מתקבלת הרבה יותר מ"הבטן" והרבה פחות מ"הראש". לכן, לעמדה הציבורית בסוגיית בקשת אולמרט לחנינה, שכנראה מתנגדת לבקשה, יש חשיבות גדולה.

התגובה הציבורית להחלטה של הנשיא להיענות לבקשת החנינה של אולמרט, צפויה להיות קשה, ובצדק, והנשיא חייב להתחשב בכך. החלטה של ריבלין לחנון את אולמרט עלולה להביא לפגיעה באמון הציבור במוסד הנשיאות, כמו גם בהליך החנינה, בשל התחושה שראש-הממשלה מופלה לטובה, ביחס לאסירים אחרים.

על- פי חוק יסוד: נשיא המדינה, סמכות החנינה היא סמכות של "חסד ורחמים" המיועדת למקרים חריגים בלבד, שבהם מתקיימות נסיבות ייחודיות ויוצאות דופן. בהיבט החריגות, יש לאולמרט סיכוי לכאורה שבקשת החנינה שלו תיענה בחיוב, שכן אי אפשר להתווכח עם העובדה היא שהמקרה שלו חריג מאוד. גם תרומתו לחברה וגילו המבוגר, יכולים לסייע לאולמרט בבקשתו.

מנגד, התלונות של אולמרט בבקשת החנינה על עינוי הדין שעבר, על התמשכות ההליכים, ריבוי החקירות שהסתיימו בלא כלום וכו', הן חלשות, שכן הוא עצמו אחראי להתמשכות ההליכים, כמי שנלחם על חפותו עד הרגע האחרון, ואפילו תוך שביצע עבירות פליליות של שיבוש מהלכי משפט. יתרה מכך, חריגות המקרה, העובדה ששר וראש-ממשלה (לשעבר) פשע ומעל באמון הציבור בעת שכיהן בתפקידים ציבוריים רמי מעלה, וביותר ממקרה אחד, יכולה ואף צריכה ל"שחק" נגד אולמרט.

נראה, כי הוויכוח סביב בקשת החנינה צפוי להימשך עד החלטת הנשיא, אבל השלכתה על אורך תקופת המאסר של אולמרט, לא תהיה רבה. הטיפול בבקשה צפוי להימשך מספר שבועות.

כך, בתרחיש הטוב ביותר, אולמרט ישתחרר מכלאו בערב פסח, ב-10 באפריל. לעומת זאת, אם בקשת החנינה תידחה, אך ינוכה כצפוי שליש מתקופת מאסרו, הוא ישתחרר שלושה חודשים מאוחר יותר - בחודש יולי 2017.