האגודה לזכויות האזרח עתרה לבג"ץ נגד הרשות השנייה

האגודה לזכויות האזרח עתרה היום (א') לבג"ץ נגד הרשות השנייה, בבקשה להוציא צו על-תנאי שיחייב את הרשות להסביר מדוע לא תבוטל פסילת משפטים מתשדיר הפרסומת של האגודה המיועד לשידור בערוצי הטלוויזיה שבפיקוחה. 

כזכור, לפני שבועות ספורים פסלה הרשות את התשדיר ותבעה מהאגודה לזכויות האזרח להורי ממנו 3 משפטים אותם היא הגדירה כנושאים שנויים במחלוקת ועל כן אסורים מבחינת החוק לפרסום.

המשפט הראשון מתייחס לאמירה "גם אם אני הומו" שאומר אדיר שטיינר, פעיל לזכויות הלהט"ב, כהמשך למשפט שאומרת הדוגמנית טיטי איינאו: "הזכות לאהוב ולהתחתן עם מי שאני בוחרת".

המשפט השני שנפסל הוא של הזמרת מירה עווד, שאומרת: "הזכות לדבר ערבית בלי לחשוש" . הפסילה השלישית מתייחסת לאמירה "אין כבוד. אין חירות. אין שוויון", אותה אומרות 3 דמויות. האמירה איננה עומדת בפני עצמה אלא מושלמת על-ידי הדמות הרביעית שאומרת: "במקום שלא שומר על זכויות אדם".

באגודה לזכויות האזרח טוענים כי החלטת הפסילה מהווה התערבות קיצונית ופסולה בתוכן התשדיר, שבא לעורר מודעות לחשיבות של שמירה על זכויות האדם בחברה הישראלית. הם מזכירים כי בעבר התערב בית המשפט ומנע פרסומות בעל אופי פוליטי משני הצדדים, אך לא זה המקרה שעומד לטענתם על הפרק הפעם.

"אין צורך להבהיר לבית משפט זה מה המשמעות של זכויות האדם בחברה דמוקרטית", נכתב בעתירה. "אי-אפשר לדבר על משטר דמוקרטי ללא זכויות האדם, והגנה אפקטיבית על זכויות האדם היא ערך חוקתי של שיטתנו". 

עוד נטען כי קיימות סוגיות שנויות במחלוקת הן לגבי התפיסה של זכויות האדם וסוגיות ספציפיות שנוגעות לנושאים רגישים בחברה הישראלית, אך אין לקבל עמדה לפיה זכויות האדם וההגנה עליהן בחברה דמוקרטית הן עצמן שנויות במחלוקת. "הרשות השנייה אף אינה רשאית לעשות דין לעצמה ולקבוע כי סוגיות שבהן בג"ץ כבר עיצב ועיגן את הנורמה הראויה הן שנויות במחלוקת, ובכך להסיג את זכויות האדם בישראל לאחור".

בהתייחסות לאמירה על הזכות להינשא גם בין בני אותו מין, נטען כי "נישואים בין בני זוג בני אותו המין הוכרו בישראל. לפני למעלה מעשור הורה בג"ץ למשרד הפנים לרשום כנשואים בני זוג בני אותו המין שהתחתנו בחו"ל". 

באשר להתייחסות של לדבר ערבית ללא חשש, נכתב בעתירה כי בשנים האחרונות התפרסמו מקרים לא מעטים, בהם מעסיקים אסרו על עובדיהם לשוחח ביניהם בערבית, או שעצם הדיבור בערבית במרחב הציבורי עורר תגובות עוינות.

בהתייחסות למשפט "אין כבוד. אין חירות. אין שוויון", נטען כי בניגוד לרושם שמתקבל מהחלטת הפסילה כאילו אמירות אלה עומדות בפני עצמן - הן הוצאו מהקשרן. לאחר ש-3 דמויות אומרות בתשדיר זו אחר זו: "אין כבוד, אין חירות, אין שוויון", באה הדמות הרביעית ומשלימה את המשפט: "במקום שלא שומר על זכויות אדם".

לפי העתירה, "קשה להאמין שמישהו יחלוק על קביעה זו, שהיא בבחינת טאוטולוגיה: רק הגנה אפקטיבית על הזכות לכבוד מבטיחה את כבוד האדם, בלי שמירה על הזכות לחירות - אין חירות, ושוויון יתקיים רק במקום ששומר על הזכות לשוויון. לא ניתן ללמוד מאמירה זו, לא במפורש ואף לא במשתמע, כי ישראל איננה מדינה דמוקרטית, או שבישראל לא קיימת הגנה על זכויות האדם", נכתב בתביעה.