קובי ריכטר: רוצה לשבור ההגדרות שכל מי ששמאל - בוגד

אי-שם בתחילת שנות ה-80, באוניברסיטת MIT היוקרתית בבוסטון, למדו שני ישראלים אנונימיים למדי. האחד - קובי ריכטר, שכבר היה אחרי לימודי דוקטורט ופעל כחוקר במחלקה לחקר המוח. ברבות הימים יהפוך לאחד מבכירי אנשי העסקים בישראל, דמות פורצת דרך, איש אשכולות, תעשיין, ממציא ויזם. השני הוא בנימין נתניהו, שעשה אז מאסטר במינהל עסקים והפך ברבות הימים לראש הממשלה.

ייתכן שבקרוב שוב ייפגשו השניים בזירה שונה לחלוטין - הזירה הפוליטית.

הכרת את ביבי כשלמדת בבוסטון, הוא ניסה להשתלב בחבורה שלכם.

"נתקלתי בו לעתים. תראי, החברה הישראלית בבוסטון היא חברה של דוקטורנטים, פוסט דוקטורנטים ופרופסורים בשנת שבתון. באופן לא מפתיע, זאת חברה שהיא ברובה המכריע משמאל לקו האמצע בדעות המדיניות, וביבי היה שם בתור איש שדעותיו ימניות. לדעתי הוא הרגיש חוסר שייכות, הייתה לו תחושה שהחברה הישראלית סביבו לא מקבלת אותו, וזה העצים את ההרגשה שאיתה גדל - ההרגשה של אביו, שהסביבה לא מקבלת אותו. זה חלק מהדרייב שהוא ניצל באופן מרשים ככוח מניע חסר תקדים, ועל זה אני מעריך אותו. אני מעריך אותו יותר מדי בשביל לחשוב שהוא טיפש שלא רואה את הבעיות בפעולותיו".

מוכן להכניס את הידיים

לפני חודשיים הפך ריכטר ליו"ר תנועת 'דרכנו', שמטרתה לקבץ יחדיו את הרוב המתון. בראיון בלעדי ל'ליידי גלובס' הוא מספר על תוכניותיו. "אני רוצה לחולל שינוי זהות, לייצר זהות שנקראת 'הרוב המתון', לנסות לשבור את ההגדרות של שמאל-ימין, את זה שכל מי ששמאל הוא בוגד ועוכר ישראל וכל מי שימין מבין מה נכון ומקריב את עצמו. אני רוצה להפוך את זה ולהגיד ש-70% מהאנשים כאן נמצאים באמצע. הדבר שבעוכרינו הוא העובדה שהשיח הפך לשיח בין קיצונים - בין חנין זועבי, לליברמן וסמוטריץ'. היריות מעל ראשינו הולכות ונהיות יותר ויותר נמוכות, וכשהן יגיעו לגובה שלנו, הן יפגעו בראשים, לא ברגליים".

אתה רק מנסה לייצר שיח? זה לא גוף שירוץ לכנסת?

"את זה לא אמרתי. זאת תנועה אמתית. הדבר העיקרי כרגע הוא לגייס תומכים. עברנו כבר את קו ה-200 אלף איש. ביום שבו נגיע לחצי מיליון, וזה היעד שלי לשנה הקרובה, ניהפך לנכס אלקטורלי".

קובי ריכטר, אתה רץ לראשות הממשלה?

"את שואלת אישית, או האם זאת מטרתה של התנועה?".

גם וגם.

"מטרת התנועה היא להביא ממשלה שלא נשלטת על ידי הקיצונים, אלא על ידי הרוב המתון, ולא על ידי מי שיודע בדיוק מה אלוהים אמר לאברהם כי הוא היה שם ושמע. האם זה יקרה על ידי זה שאספנו כמות גדולה של אנשים ויש לנו השפעה שיכולה לגרום לארבע מפלגות מרכז להתאגד ולהציע מועמד אחד, או האם בסופו של דבר נצטרך להקים מפלגה כדי ליצור קואליציה כזאת? לא יודע להגיד כרגע".

ובאיזה אופן תהיה חלק מזה?

"עשיתי החלטה שאני מוכן להקדיש את הזמן והמאמץ כדי שהממשלה הבאה תהיה ממשלה ראויה, כי הממשלה הנוכחית איננה כזאת. אני מוכן להקדיש את כל זמני, כל מרצי וכל כולי. אם הדברים יביאו לזה שישאלו אותי אם אני מוכן, אז כן, אני מוכן להכניס את הידיים, אני מוכן לפנות את זמני מכל דבר אחר ולהקדיש אותו, אם מישהו יחשוב שיהיה טוב אם אהיה שר הכלכלה או שר החינוך".

או ראש הממשלה?

"על זה לא חשבתי, כי אני לא חושב שזה יקרה. אני חושב שמועמד לראשות הממשלה חייב להיות איש שיש לו אטרקציה לבוחר, מהסוג שלי אין, לא משנה אם יש לי את התכונות או לא, ומה אני חושב על עצמי. אני לא נמצא במרחב הציבורי. בשביל שתהיה ראש ממשלה, אנשים שלא מכירים אותך צריכים לחשוב שאתה ראוי. אני ראש ממשלה נפלא במשפחה, בחברה שלי ובעוד כמה מקומות. זה לא מספיק".

אילו תכונות צריך ראש ממשלה בישראל?

"האיש הזה חייב להיות אוטוריטה ביטחונית בעיני הציבור. באורח פלא, לביבי יש את זה, למרות שלדעתי הוא לא כזה, אבל יש לו כזה דימוי, למרות שאני אוטוריטה ביטחונית פי עשרה ממה שביבי יהיה אי פעם".

ריכטר הוא ללא ספק אדם יוצא דופן בזירה העסקית, אבל לא רק בה. הוא מאנשי העסקים החדים והמבריקים שפועלים בישראל, עם הבנת עומק נדירה בתחומים רבים. לא רק טכנולוגיה וסטארט-אפים, אלא גם ספרות, שירה ואופנועים. הוא הקים ב-1994 את מדינול, מהחברות הישראליות המצליחות ביותר בהיסטוריה, יחד עם אשתו ד"ר יהודית ריכטר שמשמשת כמנכ"לית החברה. 'מדינול' מפתחת ומייצרת סטנטים רפואיים (שריכטר אחראי על המצאתם), שמושתלים בגוף במהלך צנתורים מצילי חיים ברחבי העולם.

הוא נולד בשנת 1945 בקיבוץ רמת יוחנן. כנער היה חבר בנבחרת ישראל בשחייה ותלמיד מצטיין במדעים, ובהמשך שירת כטייס קרב ומפקד טייסת שזכה לתואר אלוף הפלות מטוסי אויב. בזמן שירותו הצבאי עשה דוקטורט בחקר המוח ופוסט דוקטורט, כאמור, ב-MIT. כשהשתחרר מהצבא הקים עם אחיו את חברת ההייטק אורבוטק, יצרנית ציוד בדיקה לתעשיית האלקטרוניקה. בהמשך פיתח את הסטנט והקים את מדינול המהפכנית.

אנחנו נפגשים במשרדי החברה בקרית עתידים, שם הוא חולק עם אשתו ושותפתו את אותו חלל, משרד גדול שעל קירותיו תלויים פורטרטים אותם צייר. הם יושבים שולחן מול שולחן. כשאני שואלת בתמיהה איך הם יכולים לסבול אחד את השני ככה צמוד גם בבית וגם בעבודה, הוא מודה בחיוך משועשע שזה אכן אתגר. "אנחנו קרייריסטים, ונמצאים בעבודה יותר זמן מאשר בבית. ברגע שגם בקריירה וגם בבית יש לך שיתוף במטרות זה מוריד את המתח, יש סינכרוניזציה של ההצלחות והקשיים. לגבי החלק השלילי שבזה, אני יכול לומר שרק מי שגומר את הנישואים שלו אחרי זמן קצר, לא חווה אתגרים מתמשכים שנובעים מחוסר הסכמות. בדרך כלל כשלרוב האנשים יש בעיות בעבודה, הבית הוא מפלט, ואם יש להם בעיות בבית, העבודה היא מפלט. כאן אין מפלט. זה המינוס. אנחנו עובדים יחד באותו משרד 22 שנה, ואני חושב שזו הוכחה לכך שהחיובי רב על המאתגר. זה לא קל, אבל יש בזה סיפוק ושיתוף".

אתם יזמים כבר שנים רבות, בניתם חברת ענק ואתם גם משקיעים בחברות אחרות. היום כולם חולמים על אקזיט, אבל אתה דווקא נגד סטארט-אפים שממהרים למכור.

"אני לא נביא זעם ולא שופט של אחרים, רק של עצמי. אני מעדיף לא רק לייצר טכנולוגיה, אלא גם לשמור אותה כאן. טכנולוגיה שנשארת כאן יוצרת תשתית ליצירה של טכנולוגיה אחריה. היום לעשות את השסתום ללב היה לוקח לי פי עשרה זמן, אם לא הייתי יוצר את הטכנולוגיה עבור הסטנטים לפני 15 שנה.

"השאלה היא מה זו הצלחה. האם אקזיט הוא הצלחה, בלי קשר להאם מה שעשית הצליח? האם זה שעשית 300 מיליון דולר זאת הצלחה, או זה שעשית מכשיר שעוזר לאנשים זאת הצלחה? יש סטאראט-אפים שהיו כאן וזיהיתי שהם טעות, אבל מי שקנה אותם לא זיהה. האנשים שמכרו אותם עשו אקזיט של מאות מיליוני דולרים, והחברות נסגרו אחרי שנה וחצי. בעיניי זאת לא הצלחה. עיני לא צרה בכסף שהרווחת, לא עשית משהו רע, אבל אני לא מתרשם ממך. מגיל שויד אני מתרשם ומאמנון שעשוע ממובילאיי אני מתרשם. לא ממישהו שמכר משהו לפני שהגיע לייצור. זה טעמי האישי. לי חשוב שהנכדים שלי - מעבר לכך שיחיו במדינה דמוקרטית - יהיו בחזית הטכנולוגיה ויהיו מסוגלים לממש את מה שיעלה בראשם. אקזיטים לא עושים את זה".

גאונות בסולם ריכטר

כשתשאלו אנשים על ריכטר, המילה הראשונה שתעלה היא: "גאון", אבל הוא מסתייג מההגדרה הזו. "פגשתי מעט גאונים ואני משתמש במילה גאונות במשורה. אין הרבה אנשים שאני קורא להם 'גאון', ואני לא נכלל בהגדרה שלי. אני סבור שסוג ההמצאות, הפיתוחים והחידושים שלי, הייחוד שבו ניחנתי ושבו אני משתמש, הדבר שמסביר את כל הצלחותיי, וכנראה גם חלק מכישלונותיי, הוא החשיבה והעובדה שהתנסיתי באופן רב תחומי, מולטי דיסציפלינרי, יש לי את היכולת והאפשרות להשליך מתחום אחד לשימוש בתחום אחר".

אתה שובר שיאים ברישומי פטנטים וחולש על תחומי ידע רבים. אל תצטנע.

"יש לי 120 פטנטים רשומים בארה"ב וכמה מאות בשאר העולם. רובם קשורים לעבודתי וכמה קשורים לתחביבים שלי. יש פטנטים שקשורים לכלי נגינה - המצאתי מיתרים לכינור, ויש לי המצאה שקשורה לחליל שנובעת מהניסיון והידע שלי באווירודינמיקה כטייס. המצאת מיתרי הכינור נובעת מפיתוחים שעשינו כאן בפרויקט שהבן שלי מריץ, של מסתם ללב להחדרה בצנתור. חלק מהדברים נובעים מפיתוחים שהייתי שותף להם בחיל האוויר, זה ממש 'כיתתו חרבותם לאתים'. זה סוג הדברים שהצלחתי בהם. בעיניי הגאונות שמורה לאנשים כמו איינשטיין או ניוטון, שההקשר היחיד למה שהם פיתחו הוא מוחם הקודח. לא סובלימציה או טרנספורמציה או הגמישות של להגיד 'רגע אחד, הדבר הזה טוב כאן, אז הוא יהיה גם טוב שם'. אין שום דבר שאפשר להשוות לתורת היחסות. להחליט שהזמן הוא עוד ממד, שווקטור הזמן יכול להתכופף בשדה גרביטציוני, זה לא דבר שאתה שואל משום דבר אחר. אפילו איינשטיין לא הבין אינטואיטיבית את מה שהמציא, וכנראה שכך גם ניוטון. אלה גאונים בשבילי. ויש גם גאונות בשטחים אחרים, לאו דווקא מדעיים".

באילו שטחים?

"כושר לא מוסבר יכול להיות אצל סופר. עגנון בעיניי הוא גאון. עמוס עוז מאוד טוב, אבל לא גאון. הגאונות יותר קרובה בעיניי לא.ב. יהושע מאשר לעוז, כי בכל מה שעוז כותב, ואני קורא ומאוד נהנה, אני מסוגל לפענח את המכניזם שבו הוא יצר את זה. אני מצליח לדמות את נוכחותו של הסופר, את גלגלי המוח שלו, ולכן בעיניי זאת לא גאונות, אלא כישרון אדיר. יותר קל לי להגדיר אנשים שכותבים שירה כגאונים, מאשר אנשים שכותבים פרוזה. בפרוזה נדמה לי שיש לי גישה למכניזם, לעומת שירה שמייצרת אצלי חוויה שהיא לא במישור הרציונלי, משהו שבין משקל המילים והאסוציאציות".

אז אתה בעצם אומר שמה שאתה יודע לעשות זה בהגדרה לא גאונות, ומה שאתה לא יודע לעשות זה כן גאונות. 

"יש משהו במה שאת אומרת. דברים שאני לא מבין איך הם נעשו, איך הגיע הפאר הזה, שאני לא יודע להגיד שגם אני הייתי יכול ללכת במקום הזה. כשאנשים מקבלים פרס נובל על המצאתם במדע, יש כאלה שמול המצאתם אני עומד נפעם, אני אומר שאם הייתי שם, לא יודע שזה היה עולה בדעתי. מצד שני, יש כאלה שאני אומר שגם אני הייתי ממציא את זה אם הייתי שם, כי זה כל כך טבעי".

מה למשל היית ממציא בעצמך?

"את הפניצילין. לא רק שאני אומר שאם הייתי שם אז הייתי עושה את אותו הדבר, אלא שעשיתי את אותו הדבר. מי שאחראי במידה רבה על הכיוון שלי למדעי החיים היה המורה לביולוגיה בקיבוץ, שאמר לי: 'אתה, אין לי מה לבחון אותך, אני יודע שיהיה לך 100 בכול, אז תעשה עבודת מחקר'. החלטנו על עבודה בגנטיקה. הוא אמר 'קח זבובי דרוזופילה מפחי האשפה, תאסוף בקטריות, תתחיל להרבות אותן, תנתח את הפנוטיפ עד שתגיע בכל אחד מהם לזן טהור, ואז יש לך מספיק מידע להגיד מה היה הגנוטיפ שממנו התחלת'.

"יום אחד ראיתי שב-10% מצלחות הפטרי מתפשט כתם שהורג את הבקטריות, וזה נראה כסוג של פטרייה. בסופו של דבר כתבתי את העבודה וכשגמרתי הגשתי למורה חיים אדומי. הוא קרא ואמר שזה יפה מאוד, אבל שעצרתי שלב אחד לפני הסוף, שלא הלכתי לטקסונומיה ולא זיהיתי את הפטרייה. אמרתי לו שזה בכלל לא מעניין אותי, שתיארתי תופעה והתופעה מעניינת אותי, והוא אמר בכל זאת תעשה, ואני אמרתי שלא אעשה, והוא אמר אם לא תעשה לא תקבל ציון. אז עשיתי. שמתי את הפטרייה מתחת למיקרוסוקופ ומיד הבנתי למה הוא שלח אותי. הפטרייה הייתה פניצילין. אם זה היה מחכה עד לזמני, הייתי מגלה את הפניצילין. זה לא חיכה".

פיצוח הצופן לניצחון

ריכטר הגיע לעסקים וליזמות רק אחרי 25 שנה בקוקפיט, כמפקד טייסת קרב בחיל האוויר. הרקורד הצבאי ודאי פתח עבורו דלתות, ועוד יפתח בעולם הפוליטי, אבל הוא חושב שלעובדה הזו חשיבות פחותה. "ב'דרכנו' הדבר הזה חשוב במובן אחד - אנשים שמביעים דעות מהסוג שאני מביע, נקראים אצל אנשים מאוד ימניים ונציים 'שמאלנים רקובים, תל-אביבים, עוכרי ישראל ולא פטריוטים'. כלפי מי שיש לו מוניטין של טייס קרב, התגובה הזאת לא אפשרית, וזה טוב".

אני הייתי פקידה בצבא, אז אסור לי להביע את דעתי?

"דעות ימניות את יכולה להביע חופשי, אבל דעות מדיניות שמאלניות? מי את שתגידי שאפשר לעשות שלום? את לא צריכה להיות מישהי כדי להגיד שכל הערבים משקרים ומגיע להם למות, וזה דבר מצער שהיום אני מנסה לעקוף אותו דרך מציאת שפה משותפת. רוב האנשים שאני מדבר איתם מסכימים איתי על מדינה יהודית ודמוקרטית ועל כך שצריך בשביל זה רוב יהודי לאורך שנים. חלק מאלו שלא מסכימים, נופלים בגלל שתי מדינות לשני עמים רק בגלל השיקול הביטחוני - שם נמצא המקום שבו יש לי פתח לדבר על זה".

ב'דרכנו' אתם מדברים על מתינות במציאות שהפכה להיות פרועה. השפה הפכה להיות אלימה.

"דעות מתונות זה בסדר, דרך מתונה זה פסיבי מדי. יש פה פרדוקס: בשביל לייצר כוח אלקטורלי אתה צריך להלהיב אנשים עם מסר. להלהיב עם מסר מתון זה מאוד קשה. אני יושב עם הבחורים הצעירים הנפלאים שם ואומר להם תעמדו מול הראי, דברו רגע אל החברה שלכם ונסו להגיד לה 'אני אוהב אותך' עם אגרוף קפוץ. זה לא הולך, 'אני אוהב אותך' הולך עם תנועה מאוד רכה, ותנועה רכה לא משכנעת את הבוחר שלא מכיר אותך. המסר עצמו צריך להיות קצר ודרמטי".

וגם להחליט אם אתה אופוזיציה שנלחמת.

"מאה אחוז, אבל חלק מהאנשים ב'דרכנו' היו ב-v15. הרעיון שם היה ניצחון - לא משנה של מי - העיקר שלא ביבי. זה מסר לוחמני שמדבר רק על שלילת הקיים, וזה לא עבד. אני לא חושב שזה גם יעבוד הלאה. זה יכול לעבוד במקומות מסוימים, שלילת הממסד עבדה בשביל טראמפ".

איך אתה מסביר את הרצון הזה להיות שם בבית שברחוב בלפור, לכאורה בכל מחיר?

"הוא איש מונע מאוד, עם אמביציה גדולה. אלו היו שאיפותיו, והוא הגיע לטופ שאליו יכול היה לשאוף. לצערי, מה שעלול להכניע אותו זאת העובדה שהוא לא מוכן בשום נקודה לוותר על דברים אחרים, שלא הולכים עם הדבר הזה - על מנעמי חיים או רמת חיים. אני אצטער אם הוא ירד מהבמה דרך בקבוקים או מעונות, ולא דרך הקלפי. אני לא רוצה שזה יקרה, כי זה יהפוך אותו לקדוש מעונה בעיני המצביעים שלו".

נראה שלרבים ממצביעיו לא אכפת מסיפורי פומפיי שמסופרים עליו.

"הוא הצליח בכישרון רב לייצר אצל חלק גדול מאוד מתומכיו את ההרגשה שכל מה שמתפרסם הוא פיקציה של השמאל. הם לא מאמינים. אני שומע את דוד ביטן מגן עליו, וחושב שאולי הוא פשוט לא יודע מה באמת הולך שם".

אתה חושב שהוא לא יודע?

"אבא שלי היה אומר שטיפשים לא יכולים להיות ממש רעים. בשביל להיות רשע אמיתי צריך להיות לך שכל. פגיעתם של טיפשים רעים היא לא קשה כמו זאת של חכמים רעים".

אולי כל מה שמקיף את ביבי זאת מערכת של חנופה, פוליטיקאים ששומרים על מקומם.

"כן, אבל בדרך משונה זה לא ברור אם הם מתאימים את עצמם אליו יותר משהוא מתאים את עצמו אליהם. אני חושב שהוא עובד על סקרים שמספרים לו מה הם רוצים, ואז הוא מנהיג את מה שהם רוצים. יש באנגלית ביטוי כזה - 'האם אתה מראה כיוון כמו מאוורר, או כמו שק רוח שמסתדר עם כיוון הנשיבה'. אני חושב שהוא יותר שק רוח מאשר מאוורר; הוא קודם מברר לאן נושבת הרוח ואחר כך מקפיד להגיד את הדברים בצורה שתיראה כאילו הוא מוביל.

"לא ברור לי אם ביבי מתאים את עצמו למירי רגב פחות מאשר רגב מתאימה את עצמה לביבי. זו לא הנהגה, הנהגה היא התוויית דרך. אין לי בעיה עם זה שהוא סקפטי לגבי אבו מאזן, אלא שאם אתה סקפטי לגביו, בוא תראה מה אפשר לעשות כדי לגרום לזה שהוא ירצה. בוא נעשה את כל הפעולות, בוא ננסה להוריד את רמת האלימות וההסתה כדי לראות בעוד שלוש שנים אם יש לנו פרטנר. תייצר רוב מתון פלסטיני ואולי תגיע כתוצאה מכך למצב שזה אפשרי. ובכל מקרה, זה מה שצריך לעשות גם אם אתה רוצה להמשיך לשלוט בשטחים, כי בדרך שבה זה קורה היום - העולם לא ייתן לך ללכת לשם".

אתה מרגיש שינוי ביחס של העולם לישראל?

"אני רואה את זה על עצמי. לצערי, אני נמצא במשפטי פטנטים בהרבה מדינות - בארה"ב ובאירופה. אני עומד בפני שופטים ואני לא השתניתי, אבל אני אומר לך שבדיוק אותן תכונות שהיו לי לפני עשר שנים, כשנתפסתי כמקורי ונחוש וממציא, נתפסות היום כתוקפני ועקשן. היום הן נספרות לחובתי משום שהדימוי שלנו הופך שלילי. זה לא משנה אם תיאבק ב-BDS, אנחנו הולכים למקום שבעולם יראו אותנו כמו דרום אפריקה".

לשכנע את ביבי

ריכטר הוא עוף מוזר. ההון הרב שבבעלותו יכול לאפשר לו חיים נוחים ושקטים, ואנשי עסקים במעמדו אכן נוטים לדממה פוליטית. כבר חזינו באנשי ציבור חוטפים אש וקיתונות של בוז על אמירות פוליטיות לא מתחנפות, אבל הוא לא מפחד.

בעלי הון בדרך כלל לא מעורבים בפוליטיקה בדרך שאתה צועד בה כעת, והם בטח לא יוצאים נגד ראש הממשלה.

"אילו הייתי מחובר לביבי, הייתי מחובר אליו בדרך שבה ברק ובוגי היו מחוברים אליו - להמשיך להאמין במה שאני עושה ולעזור לו לעשות את הדבר הנכון. ביבי יודע שאם לא יהיה יותר ימני מבנט, אז בנט יגנוב לו את הקואליציה, וכך יוצא שמיעוט קיצוני הוא הזנב שמכשכש בכלב. אם הייתי נפגש עם ביבי, הייתי מנסה לשכנע אותו שהוא יכול לייצר בסיס עם המחנה הציוני, יש עתיד וכולנו, שיהיה בסיס גדול יותר מזה שיש לו שם. הלוואי וזה היה אפשרי. ביבי הוא לא הבעיה שלי, חוסר המעש המדיני שלו הוא הבעיה שלי. אני לא נגד ביבי, אני בעד לעשות את הדבר הנכון".

האם זה לא מסוכן בשביל בעלי הון ואנשי עסקים להצטרף לתנועה פוליטית?

"אני יכול להגיד לך שעמדתי על שני דברים כשקיבלתי על עצמי להיות יו"ר התנועה ולהוביל אותה. אחד היה בנושא התכנים: שידברו על הרוב המתון ויעבירו מסר מאוזן, והשני היה שעם כל הכבוד וההערכה, זאת לא יכולה להיות תנועה שממומנת על ידי יהודים מארה"ב. זה לא נכון כשהם תומכים בביבי, ולא כשהם תומכים בנו. חשבתי שאנחנו צריכים לנסות להביא את מרב המימון מאזרחים ישראלים.

"כשאני מגיע לאנשים שאני מכיר, חלקם חברים שלי וחלקם קולגות, יש את העניין הזה של האם להצטרף ולהיכנס לרשימת השמות והאם זה יתנקם בהם. זה קיים וזה דבר מאוד מצער. אם איש עסקים ישראלי צריך לחשוש מלהביע את דעתו, כי הוא חושב שהממשלה יכולה להתנכל לו בגלל זה, זה סדק במבנה הדמוקרטי של המדינה. מסתבר שלהיות טייקון שתומך בביבי יכול להביא לך יתרונות עסקיים".

אנשי עסקים מצד המרכז-שמאל של המפה הפוליטית הפקירו את התקשורת לאילי הון תומכי נתניהו. למה אתם לא חושבים לקנות גופי תקשורת?

"זאת שאלה שאני שומע לראשונה, ולכן לא הקדשתי לה מחשבה קודם. מעולם לא עלה בדעתי בכלל שצריך ושזה נכון להשתלט על התקשורת. הרעיון של תקשורת הוא שתהיה חופשית לגמרי משיקוליו של כל אדם פרטי. זה נראה לי הדבר הכי דמוקרטי ונכון, אבל השאלה שלך היא אחרת, לא אם אתה חושב שזה נכון, אלא בהנחה שמישהו הופך את זה לקרדום לחפור בו - איך אתם מניחים לזה לקרות. אני צריך לחשוב על השאלה הזאת. אין דבר שמעורר בי בחילה יותר מאשר עיתונאי שאני אוכל להגיד לו מה לכתוב. אני מעדיף להתמודד עם עיתונאי שחושב ההיפך ממני, שיכתוב עליי דברים רעים שאני אנסה להפריך, מאשר מישהו שיהיה שופר שלי, שיעשה את דברי. זה לכופף אנשים נגד דעתם, זה דבר איום".

ככה עושים פוליטיקה היום, לא?

"ב'דרכנו' אחת הזרועות שלנו היא דיגיטלית ויש לנו גם פעילות ברשתות. בניגוד לאיך שעושים את זה בימין אצל ביבי, עם טוקבקיסטים בתשלום ושכירי חרב, אנחנו בשום פנים ואופן לא עושים ולא נעשה את זה. אנחנו משוחחים עם תומכינו שנמצאים בפייסבוק ולא אומרים להם מה להגיד. הם לא שכירים של איש".

השאלה אם זה יעיל מספיק, אולי צריך לשחק יותר מלוכלך כדי לנצח יריבים שלא משחקים לפי הכללים ההוגנים.

"זאת שאלה פילוסופית, כמה נמוך אתה מוכן לרדת כדי לנצח מישהו שירד נמוך. האם אתה מוכן להיות מושחת כדי להילחם בשחיתות, להיות פושע כדי להילחם בפשע? אם יתברר שכל מה שאנחנו עושים לא יעיל, אז כנראה שלא הלכנו רחוק מספיק. אבל תראי, תמיד זה היה שמי שיוצא לדו קרב בתוך כללי הדו קרב, יפסיד לזה ששולף את האקדח ולא מחכה ששניכם תקבלו אקדח. הרוע וחוסר ההגינות מנצחים. השאלה אם אנחנו מספיק חזקים בשביל להישאר אידיאליסטים. אם נפסיד בגדול או ננצח, תהיה לכך תשובה".

זה לא שיגעון לעזוב את מה שאתה עושה לטובת הפוליטיקה המטונפת?

"מה שאני עושה כל כך מלא ושלם, שאני לא מחפש משהו אחר. כשהייתי טייס חיפשתי אקדמיה, כשהייתי באקדמיה לא יכולתי להיות רק אקדמאי. הדבר הזה שאני עושה מחבר בתוכו את כל הכושר האקדמי עם היכולות האחרות. הדרך שבה אתה מיישם את כל הידע שלך לתוך פרויקט, לי זה מה שעושה את זה. לכן, עד שלא עצבנו אותי מאוד מאוד, לא התפניתי לזה, אבל אנחנו במצב חירום, לדעתי. אנחנו צריכים ממשלה שטובת הארץ ולא טובתה של הממשלה תהיה לנגד עיניה. הלוואי והייתי יכול לשנות את ביבי ושיעשה את זה. מכיוון שכרגע אני חושב שזה בלתי אפשרי, אני מנסה למצוא מישהו שיכול לעשות את זה. אם כתוצאה מהכתבה הזו, אני אקרא אליו והוא יראה נכונות לחשוב על מה לעשות אחרת, ברצון אדבר איתו. ניסיתי להיפגש איתו ולא הצלחתי".

אולי תהיה לך קצת בעיה בפוליטיקה. אם אתה רוצה להיות שם, אתה לא יכול לשבת פה ולהגיד שבעיניך זה לא חשוב שהיית טייס טוב. אתה צריך להיות קצת שחצן, ולספר סיפורי גבורה על עברך ההרואי.

"עובדת היותי טייס טוב או לא טוב לא חשובה בעיניי. היא הייתה מאוד חשובה כשהייתי ילד צעיר ותחרותי, אבל לא היום במבט לאחור. זה יותר חשוב בעיני כל מיני אנשים שמסתכלים עליי מאשר בעיניי. צריך לשמור על מידה של צניעות ויושר, לדעתי. אני חושב ששביעות הרצון העצמית שלי לעומת זאת של דוד ביטן רחוקות כמו היחס בין מה שאני עשיתי ומה שהוא עשה. בעיניי האיזון שבין הכושר האמיתי שלך לבין רמת הצניעות שבה אתה מתייחס אליו, הוא חשוב. אני אוהב את זה אצל בוגי יעלון".

הוא יכול להיות ראש ממשלה?

"כן. אם הוא יהיה ראש ממשלה וירצה אותי באיזה תפקיד, אני אצדיע ואתייצב".

אתם חברים?

"לחלוטין לא. ביום שבו הוא 'התפוטר' מצאתי את האימייל שלו וכתבתי לו שאני סתם אזרח שהוא כנראה לא מכיר, ודעותינו המדיניות כנראה שונות מאוד, אבל אני מאוד מעריך את היושרה וההתעקשות שלו על ערכים. בוגי ענה לאימייל ושאל מה אני עושה מחר בתשע. עניתי שאני כנראה נפגש איתו. למחרת הייתי אצלו בבית וישבנו במשך שלוש שעות מרתקות. המשרד שלו נמצא כאן ממול במרחק הליכה, או אופניים במקרה שלי. יש לי אופניים נהדרים, לא ראית אופניים כאלה. האופניים שאיתם קונטדור ניצח את הטור דה פראנס".

האיש שחי בלי פחד

לצד עיסוקיו ותחביביו הרבים, הרכיבה על אופנועים היא אחת מאהבותיו. לפני 11 שנה הוא עבר תאונה שגרמה לשיתוק זרוע ימין שלו. הוא יצא מזה עם שיקום, אבל נפרד מהתחביב המסוכן. "החלטתי שזה הזמן להפסיק. תמיד היו לי אופנועי ספורט ושטח, ועברתי לרכיבה על סוסים. היום אני מתחיל כל יום ברכיבה על סוס, זה יותר אטי והנפילות סלחניות יותר".

קשה להתבגר?

"אני לא מתגעגע לגיל 16 ואין לי שום בעיה להיות בן 70. אני יודע מה לא אעשה בעוד עשר שנים".

אתה לא מפחד מהמוות, ממחלות?

"לא. אני מודאג מלהיות מוגבל. אז היום אני קופץ על סוסים ובגיל 80 לא אעשה את זה. אני מסדר לי את זה בראש. ראיתי איך אמא שלי לאורך כל השנים תמיד התאימה את עצמה לאהוב את מה שהיא יכולה לעשות. אין לי פחד. הדברים שגורמים לי שמחה בחיים הם דברים מאוד פיזיים כמו רכיבה על סוסים, אבל גם דברים שצריכים את הראש הצלול כמו הקשבה למוזיקה או קריאה של ספר טוב. אז אם לא יקרה שום דבר דרסטי, יש לי לאן להתפתח, אני אמצא עניין בחיים".

כוחן של הכתיבה והקריאה

לא טריוויאלי לפגוש איש עסקים שחושב שיש ערך לכתיבה וקריאה.

"כל מה שאני עושה הוא בשביל רגעי הפנאי שבהם אני פותח ספר. בעיניי הקריאה היא אחד התרגולים, האימונים והלימודים החשובים ביותר בכדי לפתח את הכושר לסוג ההמצאה שאני לא קורא לה גאונות: איך אתה הופך דבר אחד לדבר אחר. במהלך הקריאה אתה באופן לא מודע וללא מאמץ עושה חמישה צעדים של סובלימציה. כשאני קורא אני הופך קווים לאותיות, אותיות למילים, מילים למשפטים ומשפטים לסיפור. עכשיו, כשיש לי סיפור, אוטומטית בראש יש לי תמונה. ואז יש שיווי משקל כל הזמן בין תמונה לסיפור".

הבעת מורת רוח מהמעבר שלנו מ'עם הספר' ל'עם הסייבר', כפי שאתה מכנה את זה.

"הכתיבה היא קוד מאוד עדין. כשעזבתי את אורבוטק, לקחתי שנת חופש. בשנה הזאת לימדתי ספרות בבית ספר תיכון. רציתי ללמד את תפקיד הקריאה, את פענוח הסיפור והבנתו, את פענוח החשיבה היוצרת. התחלתי ללמד בתיכון אלון ברמת השרון, שם למד הבן שלי. השיעורים שלי היו מאוד עמוסים, אבל כעבור חודש וחצי רכזת הספרות אמרה שאין לה מקום לזה, כנראה משום שכל הילדים רצו להיות רק בשיעורים שלי ולא בשלה. חשבתי שכטייס ואיש הייטק מצליח - אם אבוא ואגיד להם שקריאת ספרים זה מה שיביא אותם לשם, יהיה לזה אפקט משכנע יותר. מצד שני, אני מוכרח להגיד שאחרי כמה שיעורים הסתבר לי שהבנים באים לשיעור במידה רבה בגלל האופנוע שלי שעמד בחצר, והבנות באות בגלל שאני אבא של אורי. הבנתי שהחיים זה לא כל כך כמו שאתה חושב, שיש להם דינמיקה משלהם. זה טוב אם אנשים מסוגלים להיות קצת יותר צנועים ממה שהם יכולים לקשט את עצמם בעיני עצמם".

לפי נפתלי בנט, שר החינוך, הדבר הכי חשוב זה מדעים, והוא שולח את כולם לעשות בגרות חמש יחידות במתמטיקה. החלום היום הוא להיות הייטקיסטים, לעשות כסף.

"זה ההפך המוחלט ממה שאני מאמין. מהנדס שלא קורא ספרים, שלא התעניין ולפחות לימד את עצמו פילוסופיה יוונית ואת הבסיס שמגיע מהתורה, את הרמב"ם ואחר כך שפינוזה וקאנט, מי שזה לא הבסיס שלו, בעיניי בסופו של דבר הוא יתפתח להיות מהנדס שטוח. אני לא מאמין שאפשר לעשות משימות שיש בהן שאר רוח בלי זה, בלי הרוח אין שאר רוח. אם מה שנשאר זה חשבון בנק, אז זה לחלוטין לא מעניין אותי".