חוק ההסדרה - ימי הביניים

חוק ההסדרה שעבר אתמול (ב') בכנסת הוא לא רק אחד החוקים הפוגעניים ביותר בזכויות יסוד שהעבירה כנסת ישראל בשנותיה של המדינה, אלא גם אחד החוקים הציניים ביותר.

הפוליטיקאים מהימין העזו לחוקק את חוק ההסדרה שמנוגד לעקרונות בסיס במשפט ומסכן את מעמדה הבינלאומי של ישראל, רק משום שהם סומכים בעיניים עצומות על בית המשפט העליון שיוציא את הערמונים מהאש בעבורם ויבטל את החוק.

זהו מצב של "win-win" - עבור חברי הכנסת תומכי החוק - הזדמנות לקרוץ לבוחרים מהימין הקיצוני, ואחר-כך להאשים את בית המשפט העליון בכישלון החוק וגם בכך שהעליון לא מאפשר לממשלה למשול.

התנהגות הפוליטיקאים שתמכו בחוק ההסדרה דומה להתנהגות של ילד שמעז לזרוק עגבנייה על המורה כדי להרשים את התלמידה שיושבת לידו, בידיעה שהוריו יגנו עליו כשיוזמן לבירור. אם להמשיך את האנלוגיה, אז השר בני בגין הוא התלמיד היחידי מהחבר'ה שמקפיד לשמור על כבוד המורה ועל המוסר הבסיסי, גם במחיר של הוקעה חברתית.

חוק ההסדרה נועד להסדיר את מעמדם של כ-2,000 בתים שנבנו על קרקעות בבעלות פרטית של פלסטינים בהתנחלויות. לפי החוק, הקרקע שעליה בנויים הבתים תישאר רשמית בידי בעליה הפלסטינים, אך המדינה תפקיע מהם את זכות השימוש בה ותעביר אותה לממונה על הרכוש הממשלתי באזור יהודה ושומרון. בתמורה יפוצו בעלי הקרקעות הפלסטינים בסכום גבוה משווי הקרקע, או יקבלו קרקע חלופית - לפי בחירתם.

חוק ההסדרה הוא כל-כך אנטי-דמוקרטי, שלא רק שהיועץ המשפטי לממשלה מסרב להגן עליו בבג"ץ, אלא שלממשלה יהיה קשה למצוא משפטן בעל שיעור-קומה שיגן עליו.

כדי להבין עד כמה חוק ההסדרה מנוגד לעקרונות הדמוקרטיה, אפשר גם לחזור אחורה עד לימי המהפכה הצרפתית של שנת 1789, לתקופה שבה נוצקו היסודות של הדמוקרטיות המערביות המודרניות. בהצהרת זכויות האדם והאזרח הצרפתית, שהתבססה על העקרונות הפילוסופיים והפוליטיים של עידן הנאורות, נאמר בסעיף 17 כי "הקניין הוא זכות קדושה ובלתי ניתנת לערעור, ולא ניתן לנשל איש מקניינו, אלא אם כן מדובר בצורך ציבורי שצוין באופן חוקי, וישנו פיצוי על הרכוש". כנראה שהמנהיגים שלנו רוצים להחזירו אותנו לימי הביניים החשוכים.