מה עומד מאחורי הרומן הלוהט והאניגמטי בין פוטין לטראמפ?

מתישהו בעתיד הרחוק, כשאנשי מפתח יכתבו את זיכרונותיהם, כשארכיונים ייפתחו וכשפרוטוקולים יפורסמו, יש להניח שיתפוגג מעט הערפל סביב הרומן הלוהט, אך האניגמטי בין נשיא רוסיה ולדימיר פוטין לנשיא ארצות-הברית דונלד טראמפ. תשובות לשאלות שמטרידות כיום את הקהילה הבינלאומית לגבי מידת הקרבה האמיתית בין השניים ואופי ההתערבות של פוטין בבחירות בארצות-הברית יקבלו כנראה מענה, ומי יודע, אולי אף נזכה יום אחד לדעת אם הרוסים באמת צילמו בסתר את טראמפ עם זונות צמרת במוסקבה לפני כמה שנים על מנת לסחוט אותו בבוא היום. כפי שאנו למדים מדי יום ביומו, כשמדובר בטראמפ, הכול אפשרי.

באופן טבעי, סיקור מערכת היחסים בין שני האישים התמקדה לרוב בטראמפ. אחרי הכול, כוכב הריאליטי האקסצנטרי והבוטה מהבית הלבן הרבה יותר מבדר מהאוטוקרט הביורוקרט מהקרמלין. עם זאת, ההתמקדות במוטיבציות ובשאיפות של טראמפ השאירה בצל את הרצונות של פוטין ואת הדרכים שבהן הוא פועל על מנת לממש אותן.

"הדבר העיקרי שמעניין את פוטין הוא להחזיר לרוסיה את ההגמוניה באזורים שנחשבים לחשובים מבחינה גיאו-אסטרטגית לרוסיה", מנתח ד"ר אבינעם עידן, גיאוגרף פוליטי שמתמחה ברוסיה ומלמד באוניברסיטת חיפה ובמרכז הבינתחומי בהרצליה. "המהלכים שלו מיועדים להגיע ליעד הזה, וזה כולל כמובן גם את שני המשברים הגדולים שמלווים אותנו בשנים האחרונות - אוקראינה וסוריה. זה מה שהנחה אותו בשנים האחרונות וזה מה שינחה אותו גם בשנים הקרובות, ועד עכשיו אפשר לומר שהוא מקבל על כך ציון מאוד גבוה".

"מבחינת מדיניות חוץ, פוטין מעוניין מאוד במערכת יחסים טובה עם ארצות-הברית", סבור פרופ' ברוך גור-גורביץ' מאוניברסיטת חיפה. "הוא יודע שרוסיה אינה מעצמה עולמית, שהיא אינה מסוגלת להתחרות בארצות-הברית כלכלית, ושהיא לא מוכנה להיכנס לעימותים ברחבי העולם. תפיסתו של טראמפ של יותר בדלנות אמריקאית ופחות השקעה בחיפוש עימותים משרתת את האינטרס של פוטין. מה שפוטין רוצה לקבל מארצות-הברית זה הכרה באינטרסים רוסיים סביב גבולות רוסיה כמו באוקראינה למשל. הוא מאמין שטראמפ יסייע להגיע להסדר באוקראינה, ודי ברור לו מה יהיה ההסדר, אולם מי שלא יכול ליישם אותו כרגע זו אוקראינה עצמה, ולכן הוא צריך סיוע מהאמריקאים".

גור-גורביץ', שמתעתד להוציא לאור בקרוב את ספרו "רוסיה וארצות-הברית: מערכת של פשרות, פיוסים ומשברים" (הוצאת כרמל), מסביר כי "עיקרי ההסכם אומרים שאוקראינה תעשה רפורמה שתכיר במחוזות לוגנסק ודוניצק כאזורים מיוחדים בתוך המדינה. פוטין בהתחלה קיווה שגם לוגנסק וגם דוניצק יעזבו את אוקראינה, אבל כיום הוא מכיר בזה שהן יישארו בתוכה, אבל שיהיה להן מעמד מיוחד, חצי אוטונומי.

"רוסיה כבר מכירה בהסכם כזה, אבל היא צריכה שארצות-הברית תפעיל לחץ על פורשנקו שיעביר את זה בפרלמנט האוקראיני. עד עכשיו, פוטין לא הצליח לעשות את זה, אולם הוא מקווה שארצות-הברית תלך לקראת רוסיה ותשים לב שעל אוקראינה כמעט לא מדברים היום משום שכבר יש כיוון לפתרון, ופוטין פעל על מנת להוריד את גובה הלהבות כדי לקדם את ההסדר הזה".

אוסף קלפי מיקוח

צבי מגן שעמד בראש נתיב בין השנים 1999 ל-2006, אמנם מגדיר את מצבו הנוכחי של פוטין כ"רע", אבל מתרשם גם הוא ממהלכיו בשנים האחרונות. מגן, כיום חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי, אומר כי "העימות בין רוסיה למערב עדיין נמשך והסנקציות הכלכליות מערערות את היציבות הפוליטית הפנימית, שזו גם הייתה כוונתן". אולם כניסתו של טראמפ לבית הלבן תפתור לפוטין את הבעיה, או לפחות תשפר את מצבו.

"האווירה החיובית", כך מגן, "נוצרה כבר בעקבות הצהרותיו של טראמפ שהוא רוצה להרגיע את המערכת הבינלאומית, להתקרב לרוסיה, ושהוא מוכן לשתף פעולה עם פוטין. הבעיות על פוטין מעבר ללחץ הכלכלי עליה מגיעות משני אזורים: אוקראינה כמובן וכן מדינות שהיו בעבר חלק מברית-המועצות במזרח אירופה, בקווקז וכמה מהמדינות הבלטיות, והמצב התיכון. באזור שלנו, רוסיה ניצלה את הסיטואציה בסוריה על מנת להיכנס למשחק. היעד, בסופו של דבר, הוא לקושש מנופי לחץ והשפעה, כדי להתקזז עליהם תמורת ההשלכות של מה שקרה עקב הפעילות באוקראינה. למשל, לבטל סנקציות תמורת צ'ופרים שפוטין יכול לתת למערב במזרח התיכון. כמובן שאם הנוכחות באזור תתפתח ותתרחב, אז בכלל זה חיובי מבחינתו".

עד כה, אומר מגן, "המדיניות של פוטין בסוריה עבדה יפה. רוסיה נכנסה לזירה הסורית לפני כשנה וחצי כשקריסתו של אסד נראתה קרובה מתמיד, ומאז הצליחה להפוך לשחקן הדומיננטי באזור". מגן מזכיר שבמקביל למלחמת האזרחים בסוריה, מתנהלת בה וגם בעיראק השכנה, המלחמה של הקואליציה הבינלאומית בראשות ארצות-הברית נגד דאעש, שממנה רוסיה הודרה על-ידי האמריקאים, כדי שלא לתת לה להעלות את מעמדה. למרות הניסיון האמריקאי להחליש את הרוסים באזור, הרוסים הצליחו להתקרב אל המעצמות האזוריות (טורקיה, איראן, מצרים וגם ישראל), והם נתפסים כגורם שחייבים להתחשב בדעתו בכל תרחיש להגעה אל הסדר עתידי סביב סוריה. "בכל התקופה שבה טראמפ היה בעיצומו של תהליך המעבר, הרוסים היו מאוד אקטיביים כדי להשיג קלפי מיקוח בכל משא ומתן עתידי. הם בעצם צוברים נכסים על מנת לסחור בהם בעתיד".

פרופ' גור-גורביץ' מצדו מוסיף, כי פוטין לא התערב בסוריה מתוך עניין משמעותי באזור. "העמדה שלי שנויה במחלוקת", הוא מקדים ואומר, "אבל אני חושב שכל התזות הישנות שלפיהן לרוסים חשוב שתהיה אחיזה בים התיכון - זה היסטוריה של פעם. כיום אין לרוסיה אינטרס גדול באזור, אבל המעורבות שלה במזרח התיכון החלה כשא-סיסי הגיע לשלטון ולמעשה האמריקאים הפקירו אותו. פוטין אמנם יודע שהוא לא מסוגל לתת למדינות אחרות נשק בחינם כפי שברית-המועצות עשתה פעם, אלא רק למכור להן נשק, אבל אם יש מדינות שיכולות לשלם, זה בסדר גמור.

"המעורבות בסוריה נועדה להציל את אסד ולהגיע להבנה עם האמריקאים כיצד מטפלים בטרור האסלאמי ומייצבים את סוריה. מבחינת פוטין, הצלה של אסד היא דרך לשמר את המעמד של רוסיה מול ארצות-הברית. כשהמדיניות של אובמה הייתה לא ברורה, פוטין לקח את היוזמה, אבל כל הזמן ניסה להגיע עם האמריקאים להסכמים, כפי שניתן לראות בהסכם לפירוק הנשק הכימי, ואחר כך גם לכל מיני הבנות שנועדו להגיע עם האמריקאים לדפוס פעולה משותף ולשים עמם דגש על מה שפוטין באמת רואה כאויב גדול - הטרור האסלאמי הקיצוני. פוטין חושש מאוד מהנושא הזה כיוון שישנם הרבה מאוד מוסלמים ברוסיה, משום שאזור הקווקז הוא נקודת תורפה ומשום שדאעש הצהיר עליו כעל אחת המטרות שלו".

הסנקציות כבר נחלשות

האם משטרו של פוטין נמצא בסכנה, כפי שהיו שהעריכו לו הייתה נבחרת הילארי קלינטון לנשיאות ארצות-הברית? ד"ר עידן, שמכיר את רוסיה היטב משירותו בשגרירות ישראל במוסקבה במשך שבע שנים שבמהלכן התפרקה ברית-המועצות, אינו רואה את סוף עידן פוטין באופק. "בעיקר בארצות-הברית", הוא אומר, "הייתה הערכה שהסנקציות שהאו"ם הטיל על רוסיה ב-2014 יחלישו את המעמד של פוטין, ושברוסיה תצמח אופוזיציה שבסופו של דבר אולי תביא להחלפתו, והיא התפוגגה ונשארה בגדר משאלת לב".

עידן אומר שפוטין מתכוון להמשיך לשלוט ברוסיה בעתיד הנראה לעין ומעמדו נראה יציב למרות התקוות במערב שמעמדו בארצו אולי התערער בגלל הפעילות שלו בחו"ל והסנקציות הכלכליות שהוטלו על רוסיה בגלל התערבותה באוקראינה. פוטין עלה לשלטון בשנת 2000, ולמעט תקופה קצרה שבה הוא נאלץ לפנות את מושבו לדימיטרי מדבדב מתוקף אילוצי החוקה הרוסית בזמנו, הוא משמש כנשיא רוסיה במשך כל אותן שנים. עם זאת, גם בתקופה שבה מדבדב היה הנשיא ופוטין שימש כראש ממשלה, היה סוכן הקג"ב לשעבר האיש החזק במוסקבה. המשמעות היא שאפשר לראות רצף שלטוני שלו כבר 17 שנים. הבחירות הבאות במדינה צפויות להתקיים ב-2018 ואם פוטין ייבחר בהן, הוא יכהן עד 2024.

עידן מדגיש כי אין להקל ראש בהשפעה המשמעותית שהייתה לסנקציות על הכלכלה הרוסית, אבל גם לא במגוון הפעולות שפוטין ביצע על מנת להתאושש מהן. "הכלכלה הרוסית מבוססת על יצוא של משאבי אנרגיה - גז ונפט - שההכנסות מהם ב-2015 היוו 43% מתקציב המדינה", הוא אומר. "החל מ-2012-2011 אנחנו רואים ירידה במחירי הנפט, שהביאה לירידה בהכנסות, ומ-2014 הצטרפו לכך גם הסנקציות. השילוב של הדברים הללו הכניס את הכלכלה הרוסית לבעיה, אבל צריך לזכור שבעוד שאנו מתנהלים על-פי עולם מושגים מערבי, רוסיה מתנהלת על-פי עולם מושגים אחר ועם כל הקשיים, עדיין השלטון נראה יציב".

טראמפ מלכתחילה לא היה חסיד גדול של הסנקציות על רוסיה, וכמו שהדברים נראים כרגע, אפשר גם לצפות לשינוי מדיניות אמריקאית בתחום הסנקציות - להקלה או אולי אפילו לביטול. האם זה יקרה במהלך 2017? "קשה לדעת", משיב עידן, "כי את טראמפ קשה לצפות, אבל נראה שהוא פועל לממש דברים שהוא התחייב אליהם במהירות, ובהנחה שהדיאלוג של טראמפ ושל פוטין יתמקד ביצירת אזורי השפעה ויצירת מכניזם של הבנות במערכת הבינלאומית, אז ייתכן מאוד שזה יכלול גם את ההקלה בסנקציות או את הביטול המוחלט שלהן".

"הסנקציות על רוסיה נמצאות כבר כיום במצב של היחלשות כללית", מסכם פרופ' גור-גורביץ'. "מדינות כמו איטליה, גרמניה ויוון סוחרות עם רוסיה בצורה די מסודרת והכלכלה הרוסית כיום די משתפרת. בימים האחרונים אנחנו רואים כלכלנים שאומרים שההשקעות הכי טובות נמצאות בבורסה הרוסית, כי כרגע היא נמוכה, אבל שיש ציפיות לשיפור משמעותי של הכלכלה בגלל שיפור היחסים מול ארצות-הברית".