לפי ראש הממשלה בנימין נתניהו, רודפיו הם עיתונאים ובאופן כללי "התקשורת", ממש כמו טראמפ שהתמחה בכך. בעצם, ממש כמו חשודים רבים בפלילים, שטוענים כמעט דרך שגרה ש"הכול רדיפה". עד שמגיע יום הדין, ואז הם מודים ומבקשים סליחה - אבל לא מהתקשורת, שהיא, כמובן, תמיד אשמה.
המשטרה הרודפת
האם זה נכון? האם רק לתקשורת יש בעיה עם ביבי? בואו ננסה לעשות ספירת מלאי של הגורמים שרודפים את ביבי. אני חושב שהמשטרה היא מקום טוב להתחיל אתו. זו ממש משבשת, לא את החוק כמובן, אלא את עבודתו ואת שיקול-דעתו של ראש ממשלת ישראל. היא עושה זאת באמצעות זימון לחקירות שבהן מוצגות שאלות מאוד לא נעימות על נושאים נעימים עוד פחות. זאת ללא ספק רדיפה מן המעלה הראשונה.
מנדלבליט הרודף (קצת בקושי)
את המקום השני ברשימת רודפי ביבי מרוויח, בקושי, היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט. בהתחלה היה לו קצת קשה עם הסיפור הזה, גם היום לא קל לו, אבל מצבור הראיות נגד ראש הממשלה מסייע לו לאחרונה להתגבר על קשייו.
אם יש לו מדי פעם מחשבה לסגור עוד תיקים של מעבידו, מנדלבליט מבין שיש גבול, ושהוא לא צריך להיות זה שיעבור אותו למען אדם כמו ביבי (ורעייתו). כלומר, צריך לקוות שכך חושב היועץ המשפטי המופקד על אכיפת החוק במדינה. בכל מקרה, החקירה הפלילית נגד ביבי, עליה החליט מנדלבליט, מקנה ליועץ את הזכות לתואר "רודף ראש הממשלה".
רודפי הכיסא המתפנה
לא נשכח את "חבריו" של ביבי בליכוד. הם מספרים לתקשורת (ללא ייחוס, כמובן) על רצונם של רבים בליכוד לראות את הזוג מרחוב בלפור - עוברים לקיסריה. או לכל מקום חוץ מאשר רחוב בלפור. הם יודעים להוסיף ולתאר את המירוץ אחר הכיסא, שבעיני רבים מהם הוא כבר פנוי ומחכה לד'אלים שיגבר במירוץ להתיישב עליו. זו רדיפה - גם אם היא נעשית מאחורי הקלעים, באנונימיות ובליווי הכחשות.
הדובדבן בנט
עכשיו אנחנו מגיעים אל הדובדבן, שהוא שר החינוך, נפתלי בנט, כמובן. הוא עושה זאת לביבי לא בענייני שחיתות לכאורה, אלא בתחום הפוליטי. דוחף את ביבי לתמוך בחוקים שהוא מתנגד להם. בקיצור, רודף אותו פוליטית בצורה מעוררת רחמים לפעמים, ממש יורד לחייו הלא מספיק ימניים.
ומה עם התקשורת?
והתקשורת? כן, בהחלט. אם לדווח על עבירות לכאורה, אם להביא ראיות להן - אם זו רדיפה, אז ביבי צודק במאה אחוז בעניין זה. אבל למה הוא בא בטענות רק אל התקשורת? כי הוא ביבי. מה פה לא ברור?
כתבות
ני"ע
