סוף לארוחות החינם

סילוקו הג'נטלמני אך חסר הכבוד של ארז ויגודמן מטבע  , עם משכורת של 5.7 מליון דולר ב-2015 ולמעלה מ-50 מליון שקל ששולמו לו בשלוש שנות כהונתו בחברה (לא כולל מצנח זהב ואופציות), מחזירה אותי ל"אנטי שביר", ספרו האחרון של ניקולאס טאלב, מחבר "הברבור השחור".

טאלב הלבנוני מתאר בספר איך אביו שעבר במחסום של המיליציה בימי מלחמת האזרחים בלבנון, ספג עלבונות מאחד השומרים וכשסירב לציית לו נורה בגבו, שרד עם כדור בחזה והעביר לבנו שיעור באומץ ולקח חשוב: כשאתה לוקח סיכונים, יש לך כבוד. כשאתה לא לוקח סיכונים, אתה חסר כבוד. הדרגה הכי נמוכה של חוסר כבוד היא כשאתה נותן לאחרים לקחת סיכונים בשבילך.

זה בדיוק מה שעשה ויגודמן.

מנכ"ל טבע לשעבר אינו שונה ממנכ"לים של תאגידים גדולים אחרים, שאין להם בעל בית אחד, אלא שייכים ברובם לציבור. הם מקבלים החלטות הרות גורל בלי לסכן את עצמם באמת. במקרה של ויגודמן, זו הייתה רכישה במחיר מופקע של החטיבה הגנרית של אלרגן ורכישתה השערורייתית של רימסה המקסיקנית, שההשקעה בה ירדה לטמיון. כשהמנהלים עושים טעות, הם פוגעים בכיס של רבים, חוץ מזה של המנכ"ל.

מותר למנכ"לים להתעשר מעבודתם, אבל כדי להיות עשיר, ויגודמן היה צריך לקחת יותר סיכון מאחרים - לא פחות מהם. כשאדם מעביר את הסיכון לאחרים, כדי לא לסכן את הישבן של עצמו, זה לא פחות מפחדנות. כשאחרים משלמים על הטעויות שלך, אתה לא רק מנהל גרוע, אתה גם אדם חסר מצפון.

ליזמים מגיע הרבה מאוד כסף, כי הם פורצי הדרך ומייצרי הערך. מנכ"לים, טובים ככל שיהיו, יכולים למנף את הערך עד גבול מסוים ולכן מגיע להם להרוויח מיליונים, אבל לא עשרות מיליונים. אופציות אינן יכולות להיות יותר מתנות בחינם עבור "עבודה קשה". אין לזלזל בעבודתו של מנכ"ל, אבל הוא לא יותר מפקיד בכיר מאוד.

לכן, אם ויגודמן היה משקיע מכספו הפרטי בטבע, כתנאי לקבל השכר המאוד גבוה שדרש, הוא לא היה נכנס להרפתקאות מטורפות וחסרות היגיון בלי חשבון.

על הציבור לדרוש שמנהל בכיר הרוצה להרוויח מעל מיליון דולר בשנה יהיה מחויב להשקיע מכספו שלו, ולא מהכנסתו העתידית, סכום השווה לשלוש שנות עבודה במניות החברה ללא יכולת מכירה לחמש שנים. אם אין לו הסכום הדרוש, יוכל המנהל לפנות כמו כל אזרח אחר לבנק וללוות אותו.

השקעתו הפרטית של המנכ"ל בחברה שהוא מנהל, היא לא רק גחמת סנדול, אלא תגרום לו לשקול טוב טוב כל צעד נועז שיעשה. על הדרך, הציבור שמושקע במניות התאגידים הגדולים דרך הפנסיות שלו, ומופקר על ידי המנכ"ל והדירקטוריון, יקבל את שומר הסף שבאמת ישמור עליו. וגם על עצמו.