חנה רדו וסלחנות התקשורת

חנה רדו, המשנה ליו"ר מקאן תל-אביב ויו"רית מקאן ואלי, משרד הפרסום הגדול בישראל, מעידה על עצמה שהיא יזמת חברתית-עסקית. היא הקימה את סופרסונאס, ארגון הפועל לאיזון מגדרי בשדרות הניהול במשק, והיא אחראית להקמת מקאן ואלי במצפה רמון - בהחלט משימה חברתית ראויה לכל התשבחות.

רדו יודעת היטב את מלאכת הפרסום, במיוחד לאור המוטו ששולט פה ולפיו "אם עשית ולא פרסמת, כאילו לא עשית דבר". היא זוכה לחשיפה גבוהה בתקשורת ומטיפה בלהט למען המטרות שהיא רואה לנגד עיניה.

עם כל ההישגים האלה, היא הגיעה גם למרכז הבינתחומי הרצליה, לתוכנית למנהלים שכותרתה "השאיפה שלנו: 50% נשים בדירקטוריונים, מה השאיפה שלך?" - תוכנית שתחל בחודש הבא. שוב, ללא ספק מטרה ראויה.

רדו עצמה תישא במפגש הראשון הרצאה שכותרתה "ניסיוני כדירקטורית, המשמעות האישית והמקצועית בלהיות במעמד של מיעוט". נותני החסות של התוכנית הם ארגון סופרסונאס, שרדו משמשת כנשיאה שלו, חברת אנטרופי והעיתון הכלכלי מבית "הארץ", "דה מרקר". אנטרופי, שהמנכ"לית שלה ענת גואטה תרצה אף היא באירוע הפתיחה, אמורה או מתיימרת להיות שומרת הסף של הממשל התאגידי והאתיקה בשוק ההון.

למה אנחנו מספרים לכם על כל זה? כי על שולחן בית המשפט מונח כתב אישום נגד חנה רדו בגין שימוש במידע פנים. האישום הוא חלק מפרשה שבה הוגש כתב אישום גם נגד אחיה של רדו, אריה צ'צ'קס, לשעבר בעלה של סמנכ"לית הכספים בחברת קומפיוג'ן, דקלה צ'צ'קס. לפי כתב האישום, במהלך אוגוסט 2013 מסר צ'צ'קס לאחותו מידע פנים בדבר השקעה עתידית בחברת קומפיוג'ן. רדו השקיעה על-פי המידע כ-50 אלף שקל במניות קומפיוג'ן ומימשה בתוך יומיים בלבד את המניות ברווח של כ-20 אלף שקל.

השבוע הורשע צ'צ'קס, אחיה של רדו וטייס אל-על במקצועו, על-פי הודאתו. עורכי דינה של רדו ביקשו מבית המשפט לאחרונה לבטל את כתב האישום נגדה ולהעבירו למסלול האכיפה המנהלית. הבקשה נדחתה. עורכי דינה של רדו מתעקשים שעשו לה עוול: "רדו הודתה בביצוע הפעולה, אולם טענה כי מטרת הפעולה, שעשתה פעם אחת בניירות ערך ביותר מ-20 שנה, לא הייתה עשיית רווח כספי, אלא נעשתה בהקשר משפחתי בלבד... זהו מקרה מובהק של העמדה מיותרתת לדין פלילי. חנה רדו אינה נמנית עם מעגלי שוק ההון וצברה זכויות נדירות במעשיה לטובת הציבור והפריפריה בישראל. פעולה אחת ויחידה שבוצעה ביותר מ-20 שנה, שעליה רדו הביעה צער וחרטה והודתה בביצועה, צריכה להיות נדונה במסגרת הליך מינהלי".

הטיעון של רדו ועורכי דינה נשמע לגיטימי לכאורה: מעידה חד-פעמית, פעולה חד-פעמית, מדוע לבטל במחי יד פעילות מבורכת למען הציבור?

כאן מתגלה הצביעות הגדולה של כל אותה חבורה שאנחנו מכנים כת הטהרנים. נניח שהיה מדובר במישהו שאינו מ"אנשי שלומנו", היו בטוחים שחנה רדו וכל אנשי שלומה היו מתנפלים על הנושא בחמת זעם: כיצד קורה, הם היו זועקים, שעבריינית ניירות ערך העומדת בפני כתב אישום מרצה בתוכנית המתיימרת להכשיר נשים, מנהלות בכירות, בתחום הממשל התאגידי וההתנהלות העסקית התקינה? מדוע היא לא משעה את עצמה מתפקידיה עד לבירור בבית המשפט? ולמה חברת הייעוץ אנטרופי פתאום לא פוצה פה? ומה עם "דה מרקר", שמקאן היה משרד הפרסום שלו? רגע, הוא לא בעד טוהר מידות ונגד שחיתות? או שהטהרנות הזאת אינה תופסת כאשר מדובר באנשי שלומנו?

eli@globes.co.il