שר התחבורה ישראל כץ תקף אתמול (א') את שר החינוך נפתלי בנט. לאמור: "התופעה של שר בקבינט, שעומד בראש מפלגה קטנה ומוכן לחמם את הגזרה בעזה בגלל שיקולים פוליטים, היא חמורה ביותר". הביטוי "חמורה ביותר" הוא ביטוי די שגור, שמטרתו למשוך תשומת לב, כמו למשל "חסר תקדים".
לא נורא חמור
התופעה של "שר בקבינט" שמביע עמדות כאלה ואחרות "משיקולים פוליטיים" - תופעה זו אינה בלעדית ל"ראש מפלגה קטנה". אדרבא, זו תופעה שפותחה לדרגת אמנות או אומנות, דווקא על ידי ראש המפלגה הגדולה ביותר. כדי לאזן עוד יותר את התמונה, נציין שגם שר תחבורה, אותו ישראל כץ, אינו בוחל בכגון אלה. בנט עושה בעצם את מה שרוב הפוליטיקאים עושים, במידה כזאת או אחרת.
בנט דואג לתחבורה
ואז, כמובן וכצפוי, באה התגובה של בנט: "השר כץ מנהל קמפיין להחלפת נתניהו, שכולל הקמת מטה ותכנון מדוקדק להחלפתו, והוא מנסה להשיק את הקמפיין במתקפה אישית נגד שרים אחרים בממשלה. מוטב שיחזור לעסוק בפקקים בכביש 1 ובתאונות ולא יגרור את הבית היהודי לקרבות האישיים שלו נגד נתניהו".
ימי האינפנטיליות המאושרים
אני מת על התגובות האלה. זה מחזיר אותי לימים בגן הילדים, הימים של "אתה בעצמך חמור" או משהו כזה. בקיצור, לימי האינפנטיליות המאושרים, כאשר לא נדרשה מאתנו תבונה יתרה במעשינו ודיבורינו. זה בדיוק מה שאנחנו רואים אצל פוליטיקאים, ולא רק רגב, אמסלם, סמוטריץ', ביטן, חזן וכאלה. האש האינפנטילית בהחלט פשטה גם בארזים - כלומר ארזים לא בבחינת איכותיים, אלא היותם בתפקידים בכירים.
מה הקשר?
איזה קשר ענייני יש בין התגובה של בנט לאמירה של כץ? מה משותף לחרחור המלחמה של בנט (על פי כץ) ולכך שהשר כץ חותר להחליף את ביבי? בתגובה של בנט אין שמץ של ניסיון להשיב לטענה שהוא מחרחר.
מכיוון שכך, מותר לנו להניח כי ביקורתו של כץ מוצדקת, כלומר שבנט מחרחר מלחמה משיקולים פוליטיים. כי אני לא רואה שום הכחשה אצל בנט. אולי אני טועה, אבל היותו של כץ חתרן נגד ביבי, אינה תשובה להיותו של בנט חותר תחת האינטרסים של המדינה.
לא רק טראמפ
מה שעצוב זה שהדברים הללו עוברים ללא תשומת הלב לה הם ראויים. בכל יום מתפרסמות טענות ותגובות כאלה ו"העם", מסתבר, כבר התרגל לאינפנטיליות הזאת. כל אחד יכול לומר מה שהוא רוצה - ושום דבר לא קורה. מנחה תוכנית טלוויזיה בארה"ב אמר בימים אלה משפט מעורר מחשבה: "כשטראמפ אומר מלים, למה הוא מתכוון?" וזה לא רק טראמפ.
כתבות
ני"ע
