"יחס הבנקים ללווים גדולים לא היה יותר סלחני מללווים צרכניים"

הבנקים גלגלו שוב ושוב חוב כדי להסתיר את העובדה שמדובר בחוב בעייתי, הסתמכו על ערבות אישית שלא באמת הייתה שווה הרבה וקיבלו ביטחונות שקשה עד בלתי אפשרי לממש - ממצאים אלה ואחרים עולים מדוח שפרסם היום בנק ישראל על אופן הטיפול של הבנקים באשראי ללווים גדולים.

תחת הכותרת "אשראי ללווים הגדולים - הלקחים מכשלי האשראי, פעולות הפיקוח על הבנקים והמצב כיום", מפרסם בנק ישראל נתונים המתייחסים לאשראי שניתן לאותם לווים גדולים, לאופן הטיפול של הבנקים בנושא הזה ולביקורת הציבורית על הסלחנות שבה נוהגים הבנקים ללווים הגדולים לעומת משקי הבית. "העמדת אשראי ללווים הגדולים במשק הושפעה לעתים מ'אפקט ההילה' של מספר לווים גדולים, כלומר, הסתמכות על שמו של הלווה ועל הניסיון הקודם בעמידה בהחזרי חובות העבר", נכתב בדוח.

בשנים האחרונות נחשפו בכמה מקרים היקפי האשראי שנתנו הבנקים ללווים גדולים שנקלעו לקשיים, כמו מוטי זיסר המנוח, נוחי דנקנר וכמובן האשראי לאליעזר פישמן שחובותיו נדונים בימים אלה בביהמ"ש ומגיעים להיקף של כ-4 מיליארד שקל. נראה שהדוח שמפרסם בנק ישראל הוא מעין כתב הגנה על הביקורת הציבורית החריפה שנמתחה על אותם אשראים. בנק ישראל אמנם מודה שהיו כשלים במתן אשראי ללווים גדולים, אך באותה נשימה מדגיש שכיום המצב שונה, והאשראי הבעייתי הוא אשראי היסטורי. עוד מדגישים בפיקוח על הבנקים כי האשראי הבעייתי לא סיכן את יציבות הבנקים, והפיקוח על הבנקים טיפל ברוב הכשלים והבעיות.

הערכות אופטימיות מדי של הבנקים

מהנתונים שבנק ישראל מפרסם עולה שמתוך תיק אשראי של כ-940 מיליארד שקל במערכת הבנקאית, כ-2.3% מהאשראי ניתן לחברות החזקה ממונפות בקבוצות הלווים הגדולות שבהן הסיכון גבוה יותר. "עיקר האשראי אשר בגינו נרשמו הפסדים גדולים הועמד על ידי הבנקים לצורך מימון רכישת שליטה בחברות גדולות בשנים שלפני המשבר הפיננסי של 2008. חלק אחר נבע מפעילות מימון בנגזרים ומפעילויות נוספות", כותבים בבנק ישראל ומציינים כי "מהביקורות שנערכו על ידי הפיקוח על הבנקים לאורך השנים בנושא אשראי ללווים גדולים, עלה כי הנהלות הבנקים, כמו גם חברות הדירוג במשק והגופים המוסדיים שהלוו כספים לאותן חברות, העריכו באופן אופטימי את רמת הסיכון של הלווים ואת התזרימים הצפויים ושווי הבטוחות שקיבלו מהם תוך הסתמכות יתר על ההערכות וההסברים של הלווים". עוד מוסיפים בבנק ישראל: "האשראי שניתנו לאותם לווים לא תמיד כללו התניות פיננסיות מספקות או זיקה משפטית מתאימה אחרת למקורות ההחזר, וכך הבנקים לא שלטו בדיעבד בזרימת הכספים מהחברות הבנות ולא שלטו על יכולתם לפעול לצמצום ההפסדים, במקרה של הידרדרות עסקית".

הדוח גם מבקר את שיקול הדעת של דרגי הניהול בבנקים. "הליקויים שנמצאו הצביעו במקרים מסוימים על כשלים שנבעו משיקול דעת לא זהיר דיו של ועדות האשראי ומקבלי ההחלטות, בהתבסס על הנתונים שעמדו באותה עת בפניהם. אולם למעט במקרים חריגים, הביקורות לא העלו שהועמד אשראי משיקולים זרים ותוך ניגוד עניינים", לשון הדוח.

בנק ישראל מציין שבמקרים שבהם נמצא חשש מבוסס לכך שההחלטה הייתה מונעת משיקולים זרים או מניגודי עניינים, "הפיקוח העביר את המידע שברשותו לטיפול במשטרת ישראל או להתייעצות עם הפרקליטות", נכתב בדוח.

ערבויות לא אומתו

הפיקוח על הבנקים גם חושף בדוח את הפעולות שעשה כדי לטפל בתופעה. לצד מגבלות ידועות כגון מגבלת לווה בודד, מוצגים שורה של צעדים נוספים. כך, לדוגמה, הוא התערב בסיווג החוב של לווה בעייתי. "לווים אלו נחשבו עד אז על ידי חלק מהבנקים לווים טובים ותקינים אשר עובדים איתם כרגיל. דרישה זו בדרך כלל הובילה את הבנק להתנהלות מחמירה יותר מול הלווה, לרבות הימנעות מהגדלת חשיפות אשראי והפעלת אמצעי לחץ לגביית החובות", נכתב בדוח. בנוסף הפיקוח על הבנקים התערב גם במנגנון החשבונאי למחיקת אותם חובות, במטרה להפעיל לחץ על הבנקים לגבות את החוב ולדרוש עוד ביטחונות. כך, לדוגמה, הוא לא איפשר להכיר בערבויות אישיות מסוימות ודרש להביאן בחשבון בשווי אפס, דבר שהביא לרישום של הפסדי אשראי. "ערבויות אלו לא גובו בנכסים מוחשיים נזילים או במקורות החזר מזוהים. לעתים הערבויות כלל לא אומתו או נבדקו על ידי גורם חיצוני. האמור הוביל לדרישת ביטחונות ממשיים נוספים מהלווים כדי להימנע מרישום הפסדים", כותבים בבנק ישראל.

עוד נכתב בדוח כי הפיקוח על הבנקים לא הכיר בביטחונות מסוימים שסיפקו הלווים משום שלבנק לא הייתה זיקה משפטית נאותה אליהם, כגון נכסים במדינות מסוימות, דבר שהוביל את הבנקים ללחוץ על הלווים למימוש ביטחונות אלה או לספק ביטחונות אחרים מטריאליים.

כמו כן, בבנק ישראל מציינים את הקביעה שגלגול חוזר ונשנה של מועד פירעון חוב הוא "למעשה מסתיר קשיים אצל הלווים ודרש סיווגם כחובות כבעייתיים. דרישה לסיווג מובילה להימנעות ממתן אשראי חדש ולאמצעי לחץ לגביית חובות".

כאמור, לצד הביקורת בבנק ישראל מדגישים כי היקף הפרשות הבנקים בתחום זה אינו גבוה ולא סיכן את הבנקים. "להפסדי האשראי יש משמעות ציבורית נרחבת, אולם הם לא סיכנו בשום שלב את יציבותה של המערכת הבנקאית. שיעור הפסדי האשראי במגזר העסקי בישראל דומים לשיעורי ההפסד במערכת הבנקאות בארה"ב, ונמוכים משיעורי ההפסד במערכת הבנקאות באירופה", נכתב.

שיעור הסדרי החוב במשקי הבית גבוה מהמגזר העסקי

בנק ישראל מפרסם היום בראשונה נתונים על הסדרי החוב במגזר העסקי ובמשקי הבית, ומהנתונים עולה שהביקורת הציבורית על היחס המועדף ללוויים הגדולים, בבנקים דווקא נוטים לבצע יותר הסדרי חוב בקרב הלקוחות הקטנים. "הנתונים אינם מראים שהיחס של הבנקים ללווים הגדולים יותר סלחני מאשר כלפי לווים צרכניים, ובשנים האחרונות אנו עדים למאמצים גדולים של הבנקים לקדם תהליכי הסדר ו'גביה רכה' דווקא מול הלקוחות הצרכניים", כותבים בבנק ישראל.

מהנתונים עולה כי שיעור הסדרי החוב בשנת 2015 למשקי הבית הגיע ל-15% מתיק האשראי, לעומת 11% במגזר העסקי. עוד נציין כי בשני המגזרים מדובר בעלייה לעומת שנים קודמות. לדוגמה, בשנת 2013 עמד שיעור הסדרי החוב במגזר העסקי על 8% לעומת 11% בקרב משקי הבית.

פעולות הפיקוח על הבנקים להקשחת יחס הבנקים ללווים הגדולים:

1 שינוי סיווג חלק מהחוב מחוב רגיל לבעייתי, כדי שהבנקים ייאלצו להתנהל בנוקשות רבה יותר

2 דרישה מהבנקים לשערך חלק מהערבויות האישיות של הלווים בשווי אפס

3 איסור להכיר בביטחונות שקשה לממש, כמו נכסים בחו"ל

4 קביעה שגלגול חוזר ונשנה של חוב ייחשב חוב בעייתי

5 קביעת מנגנוני מחיקות חשבונאיות שתלויים בשווי שוק של הביטחונות, כדי ללחוץ על הבנקים לגבות כספים ולעבות ביטחונות

 שיעור הסדרי החוב