כחלון יצטרך להחליט: שמירת סף פיננסית או אמירה ערכית

לפני כשבועיים נועדו מנכ"ל משרד האוצר, שי באב"ד, ומנכ"ל משרד התקשורת, שלמה פילבר. על הפרק, כך הסביר מי שהסביר בדיעבד, עמד דיון בנושא "ברית-המועצות" - אותה יוזמה בת יותר מעשור לאיחוד רגולציות בשוק התקשורת, שלאחרונה שוב נתקעה. כעת מתברר כי ייתכן שבנימין נתניהו רוצה להשתמש בה כדי לייצר לעצמו מוטת שליטה בתאגיד השידור.

תפקידם ומעמדם של שני האנשים שנטלו חלק בפגישה הוא ברור, ואינו מסתכם בתואר הרשמי הבכיר שלהם. באב"ד הוא האיש של שר האוצר משה כחלון לפתרון בעיות מהסוג הזה, ועל הסימביוזה בין השאיפות והאינטרסים של נתניהו בגזרת התקשורת ובין המהלכים שמקדם פילבר בתחום אין צורך להרחיב.

אבל מה שלא פחות חשוב הוא מי שלא נטל חלק בפגישה הזאת: אמיר לוי, הממונה על התקציבים. כל מי שעוקב בחודשים האחרונים אחרי התנהלות האוצר סביב יוזמות חקיקה שונות הקשורות לשוק התקשורת, לא יכול להתעלם מן הפער בין הגישות של לוי ואנשיו לגישתו של באב"ד.

ההבדלים הללו באו באופן פומבי ומובהק לידי ביטוי בדיונים שנערכו בוועדת הכלכלה של הכנסת סביב חוק חובת המכירה בספורט. אחרי שאנשי אגף התקציבים לחמו בוועדה מול הלחצים הכבדים שהופעלו בנושא ודרשו כל העת כי הוא יאושר כחלק מחוק ההסדרים (כפי שהוחלט בממשלה), הגיע לאחת הישיבות מנכ"ל המשרד שלהם והודיע כי הוא דווקא השתכנע שלאור מורכבות הנושא יש להחריג אותו מהחוק. שינוי הכיוון המפתיע הביא למצב שבו חברי הכנסת עצמם נדהמו לראות את אנשי אגף התקציבים בוועדה ממשיכים להביע מול עיניהם עמדה המנוגדת לזאת שמציג מנכ"ל משרדם.

חוק חובת המכירה בספורט, למקרה שתהיתם, אכן הופרד בסופו של דבר מחוק ההסדרים, שאושר בכנסת בסוף 2016. ההבטחה שניתנה אז הייתה שהוא יאושר בנפרד בוועדת הכלכלה בינואר, אך ינואר חלף, והחוק שאמור להחליש את הדואפול של הוט ו-yes, ולאפשר לציבור גישה זולה יותר לתוכני הספורט, עדיין רחוק מאישור סופי.

מה שמחזיר אותנו לרעיונות שאותם מדסקסים ורוקחים כעת באב"ד ופילבר, כחלק מדיל שאותו יצטרכו לאשר בסופו של דבר שני הבוסים שלהם. האיחוד המתבקש בין הרשות השנייה, המפקחת על ערוצים 2 ו-10, ובין מועצת הכבלים והלוויין, המפקחת על yes ועל הוט, נתקע לפני כמה חודשים בוועדת הכלכלה, שבראשה עומד ח"כ איתן כבל.

הרעיון העקרוני הוא כמובן מבורך: גם גוף שיקבע מדיניות אחידה לכל הגופים המסחריים שמשדרים, וגם חיסכון תקציבי והתייעלות. על-פי ההצעות שנידונו לאורך השנים, "ברית-המועצות" אמורה להיות יחידה בתוך משרד התקשורת, שאנשיה ימונו על-ידי השר. זה ממילא המצב במידה רבה בגופים שאותם היא אמורה להחליף (הרשות השנייה היא גוף סטטוטורי חיצוני, אך גם בה המינויים נקבעים על-ידי שר התקשורת).

אלא שבשום תרחיש עד כה לא דובר על כך שהגוף הזה - שנועד לפקח על השידורים המסחריים השונים בישראל - יפקח גם על גוף השידור הציבורי. זה הרי בדיוק התפקיד של מועצת התאגיד, ובמישור העקרוני והענייני קשה למצוא לכך הצדקה.

אל הרעיון הזה, שככל הנראה אכן נידון בפגישה שהוזכרה, צריך להתייחס בשלב זה כאל חצי בלון ניסוי. הרי גם הניסיון להעביר את חוק "ברית-המועצות" ללא קשר לתאגיד כשל עד כה. ניסיון לחוקק אותו כעת, במהלך-בזק, ובמקביל להכפיף אליו את התאגיד אמור להיות עוד יותר קשה, בוודאי בלוח הזמנים הנוכחי.

הציניקנים הפוליטיים יאמרו, ובמידה לא מעטה של צדק, כי איפה שיש רצון יש גם יכולת. אפשר להעביר דחייה נוספת במועד עלייתו לאוויר של התאגיד, ואפשר לנסות להוציא את הטיפול בחוק "ברית-המועצות" מידי ועדת הכלכלה - שני מהלכים שבוודאי יגולגלו מיד לפתחו של בג"ץ.

אבל רוב הסיכויים שגם שופטי העליון לא יצילו את כחלון מהעמדה שאליה נקלע, במידה רבה בעל-כורחו. בסופו של דבר, שר האוצר יצטרך להחליט אם הוא מגביל את עצמו לעיסוק בפן הפיננסי של התאגיד - מהלך שאמנם אפשר לו עד כה לחסום את נתניהו, אך לבסוף יימצא בו סדק - או שיש לו גם עמדה ערכית בנושא החופש והעצמאות שמהם ראוי שייהנה השידור הציבורי.

ממשרדי האוצר והתקשורת לא נמסרה תגובה לדברים.