"האקזיט מאוד מעניין את איש ההון סיכון, ואותי בכלל לא"

לפני כחודש, הסתיים בפשרה (15 מיליון דולר) סכסוך ארוך שנים בין המדינה לבין חברת אומריקס, יצרנית ה"דבק הביולוגי" לעצירת דימומים - כעת חלק מג'ונסון אנד ג'ונסון, שרכשה אותה תמורת 438 מיליון דולר. המדינה, כלומר הפרקליטות ומשרד החשב הכללי באוצר, נלחמה כלביאה במקרה הזה, וטענה כי הטכנולוגיה בבסיס המוצר פותחה בבית החולים הממשלתי שיבא, ועל כן יש למדינה חלק בה. אבל דווקא האיש המייצג יותר מכול את הקניין הרוחני של המדינה, אבי חסון, יו"ר רשות החדשנות והמדען הראשי בבמשרד הכלכלה, מפתיע בעמדה קצת אחרת.

"אני לא מכיר את תיק אומריקס לעומקו", הוא מקדים לסייג, "אבל באופן כללי, אני טוען שכאשר הממשלה תובעת את ג'ונסון אנד ג'ונסון, ייתכן שהיא צריכה להביט בסיפור הזה דרך פריזמה רחבה יותר מאשר תיק אומריקס. כי הרווח לכלכלה הישראלית לא נעצר בתמלוגים על המוצר, ולמדינה יש הרבה פעילויות מול ג'ונסון אנד ג'ונסון. ייתכן שאפשר למנף את הנושא כדי לייצר פעילות כלכלית במקום אחר".

- כלומר "לסגור דיל" עם ג'ונסון אנד ג'ונסון?

"זה לא דיל אלא מחשבה רחבה יותר. קחי לדוגמה את העסקה של ווייז, שכאשר נמכרה לגוגל במיליארד דולר, רשות החדשנות קיבלה שלושה מיליון דולר. בהון סיכון, שבו עבדתי טרם בואי למשרד המדען (בקרן ג'מיני), היו מפטרים אותי על החזר קטן כל-כך בחברה שהשקעתי בה מיליון דולר בתחילת הדרך, כשהסיכון היה גבוה. אבל כאן הראייה אחרת, כוללת יותר. בעסקה הזאת קרה עוד משהו - גוגל שילמה לרשות המסים מאות מיליוני דולרים, אירוע מס שלא קשור למענקי מדען, אבל בהחלט תורם למדינה".

- איך נקבע גובה ההחזר שלכם?

"כשחברה שהשקענו בה נמכרת, יש נוסחה מסובכת עם רצפה - גובה המענק - ותקרה. ובכוונה קבענו תקרה, וכיוון שאני האידיוט שעשה את זה, אני גם עומד מאחורי העניין הזה. במקרה של ווייז לא טרחנו להשתמש בנוסחה, כי היה ברור שבשל גודל האקזיט, ההחזר מגיע לתקרה, והתקרה היא פי שלושה מהמענק אם העובדים נשארים בישראל - ופי שישה אם מוציאים 25% מהעובדים או יותר.

"אם החברה נמכרת מיד בהתחלה, הנתח שלנו מאוד גדול. אבל בסוף, המטרה שלי לא להרוויח אלא ליצור תמריצים להשאיר פה את הפעילות הריאלית והקניין הרוחני".

- נראה שאתה מייצג עמדה שונה מזו, למשל, של האוצר.

"בתחום של קניין רוחני שפותח על-ידי עובדי מדינה (שאיננו תחום ה"שיפוט" של רשות החדשנות) היה הרבה מאוד שיח, דוחות של מבקר המדינה ולפעמים גם תביעות. העמדה שלנו היא עמדה מורכבת, דואלית, שאינה מייצגת את הממשלה. אני לא מציג את זה בצורה דיכוטומית, אבל העמדה שלנו היא שעיקר התועלת הכלכלית למדינה איננו נובע דווקא מחלקה בקניין הרוחני שעבר ידיים, אלא בתעסוקה, בצמיחה ובמסים שמשולמים.

"למשל", חסון מספק דוגמה נוספת, "סוגיית הידע שמגיע ממערכת הביטחון. עלתה הטענה שבאינדוקציה, אפשר לומר שגיל שויד, כאשר הקים את צ'ק פוינט, אולי התבסס על עבודות שעשה או הגה בעת עבודתו בשירות הצבאי הסדיר, ועל כן למדינה יש טענה לגיטימית בדבר הקניין הרוחני של צ'ק פוינט. חשבתי, ואני חושב גם היום, שזו תהיה טעות. אבל בדיונים בנושא, משרד הביטחון ומשרד האוצר הציגו עמדות הפוכות לשלנו".

- כי הוא יצר תעסוקה ומסים וכדומה. אבל מה היה קורה לו מכר את מה שפיתח מיד בתום הפיתוח, עשה אקזיט מהיר, ולמדינה לא נותר דבר - חוץ ממס ההכנסה ששילם אולי?

"חשוב לא להסתכל על המקרה הבודד. כמדינה חייבים לחשוב על התמונה הכוללת, גם כאשר בוחנים מהי הצלחה. יש הרבה דוגמאות לחברות שנכשלו כישלון צורב, אבל תרמו תרומה אדירה למדינה בדמות סטארט-אפים שיצאו מהן, פטנטים וידע. פרויקט הלביא, בטרפלייס, מודו של דב מורן (בשלושתם, אגב, לא היו כספי מדען)".

הממשלה משקיעה מעט

לאחר שש שנים בתפקיד המדען הראשי, חסון, נשוי ואב לשלושה המתגורר במודיעין, נמצא כעת שבועות ספורים לפני פרישתו מהתפקיד. הוא החל את דרכו כקצין מודיעין, בוגר תוכנית המצטיינים חמן תלפיות. לאחר שסיים את לימודיו האוניברסיטאיים בתל-אביב (תואר ראשון בכלכלה ובלימודי המזרח התיכון, תואר שני במינהל עסקים) הוא מילא תפקידי ניהול בתדיראן, ב-ECtel וב-ECI. לאחר מכן הצטרף לקרן ההון סיכון ג'מיני כשותף כללי, והכיר את הצד הזה של התעשייה במשך עשר שנים. עכשיו, כשיסתיים תפקידו, הוא מתכוון לצאת לשנת חופש, שאחריה ימצא את דרכו החדשה.

- כמדען הראשי, איך אתה בוחר במי להשקיע?

"יש קריטריונים כגון חדשנות, טכנולוגיה, פוטנציאל מסחרי וצוותים חזקים. עד כאן זה די דומה לקריטריונים של הון סיכון. אבל ההבדל הוא שהערך שייווצר בחברה עצמה, והאקזיט, מאוד מעניינים את איש ההון סיכון, ואותי בכלל לא. וכשהייתי בהון סיכון, דחיתי חברות מצוינות כי הן היו מסוכנות מדי להשקעה, והיום - תן לי כמה שיותר כאלה.

"באופן פרדוקסלי, ככל שהפרויקט מסוכן יותר, זה מגביר את הסיכוי שלו לקבל מימון אצלנו - בין אם זה סיכון טכנולוגי או סיכון עסקי. עבורי, פרויקט שנכשל אבל יצר 'זליגה' לסביבה הטכנולוגית, היה השקעה נפלאה, שתבוא לידי ביטוי בפרויקט הבא. כמו שאומרים בקזינו, הבית, כלומר המדינה, תמיד מרוויח".

- חשיבה לטווח ארוך, שלא מאוד מאפיינת את ישראל.

"כאשר הגעתי לכאן, השאלה הראשונה שלי הייתה, איזה אחוז מהפרויקטים שלנו מחזירים את עצמם. אם היו עונים לי 70%, הייתי מבין שאנחנו משקיעים בפרויקטים הלא נכונים. אסור לנו להיות מצליחים מדי. מובן שאם היו עונים לי 5%, גם זה לא היה טוב, כי במקרה הזה עדיף כבר לזרוק כסף ממטוסים, ואיפה שייפול, ייפול".

- זה גם לא שיש לך כזה תקציב לזרוק ממטוסים.

"נכון. אני שחקן קטן מאוד, שסובל מקיצוץ תקציבי הרבה שנים. ישראל אמנם מובילה בהשקעה לאומית במו"פ, אבל חלק הממשלה בהשקעה הזו הוא הנמוך ביותר במדינות ה-OECD. אז אני לא יכול להגיד כמו פעם, בוא נזרוק את הזרעים ומה שיצמח, יצמח. אני צריך להחליט איפה אני שם אותם, ואחד השיקולים הוא איפה אני יוצר תוספתיות עבור כל התעשייה".

- לא נשמע מאוד טוב. יש גם חדשות טובות?

"הרבה. אנחנו עובדים כעת על משהו שנקרא זיכיונות-רישיונות: כרגע, כל הוצאת קניין שנוצר באמצעות מענקי מדען, מחייבת תשלום, גם אם מדובר בהעברתו לחטיבה אחרת של החברה. אבל אנחנו רוצים לאפשר, בעיקר לחברות רב-לאומיות, לשתף בידע שפותח כאן חטיבות אחרות של החברה, ובתמורה אולי לשתף את מרכז המו"פ שלה כאן בידע שפותח במקום אחר.

"זה חלק ממהלך גדול יותר שעשינו בחוק ההסדרים, בהובלת משרד האוצר: יש הנחיה חדשה של ה-OECD בתחום עולם המס, שנקראת BEPS ולפיה נגמרו מקלטי המס בתחום הקניין הרוחני. עד עכשיו, חברות פיתחו קניין רוחני במדינה אחת, ורשמו אותו במקום נוח מיסויית כמו הולנד, איי קיימן, סינגפור או אירלנד. ההנחיה אומרת: איפה שפיתחת, שם תרשום. ארצות-הברית הייתה הדוחפת העיקרית לכך. אנחנו ומשרד האוצר ראינו בזה מחד איום ומאידך הזדמנות".

- למה איום?

"כי רמות המס הרלוונטיות בישראל - מס חברות ומס על דיבידנד - גבוהות מאוד בהשוואה בינלאומית, וזו אחת הסיבות שחברות רב לאומיות שיש להן מרכזי פיתוח כאן, רושמות את הקניין הרוחני שלהן במקום אחר. ואם מקום הפיתוח הוא הקובע לרישום, הן בהחלט עלולות להעביר את עבודת הפיתוח עצמה למקום אחר".

- אז איפה ההזדמנות?

"בניגוד למדינות אחרות שיכולות להציע רק מס נמוך, אבל צריכות לבנות את הסביבה המתאימה למרכזי מו"פ, לנו כבר יש 340 מרכזים כאלה, וכל מה שצריך הוא להתאים את משטר המס כדי לעודד את החברות שכבר נמצאות כאן - לרשום כאן את הקניין הרוחני, וגם למשוך חברות נוספות ופעילויות נוספות. בחוק ההסדרים האחרון אושרו הקלות מס גדולות לחברות שירשמו כאן את הקניין הרוחני שלהן, וכבר יש דיונים אמיתיים עם חברות בינלאומיות משמעותיות, שמעוניינות לרשום כאן כמויות גדולות של קניין רוחני".

- ומה עוד חדש?

"אנחנו נכנסים ביד רמה לנושא הקוד הפתוח. זה נושא מאוד מורכב, איזה חלק רושמים כקניין של החברה ואיזה משאירים לקהילה. עד היום הייתה לי מדיניות מאוד פשוטה: אסרתי קוד פתוח בתוכניות שאני מממן. אבל העולם השתנה, אז אנחנו כותבים היום מחדש את הכללים. זה מסבך מאוד את העניין, אבל לא הקמנו את הרשות לחדשנות כדי להתעלם מהשינויים שקורים סביבנו, אלא כדי להתאים את עצמנו כמה שאפשר".