השאלה הגדולה נותרה פתוחה: איך קרה שמנייתה של חברה שעדיין לא השיקה את הפיתוח המרכזי שלה, נוסקת בפרק זמן של יום אחד ב-185%. גם רונן לוזון, מייסד ומנכ"ל החברה, MySize , המפתחת אפליקציה למדידת בגדים וירטואלית, לא ממש יודע להסביר. "יש עיתונאים שמחפשים את הצהוב בכל דבר", הוא אומר.
- קפיצה של 185% ביום אחד זה צהוב?
"בסדר, מסכים, אבל הכי אמיתי שיש - אני לא יודע למה זה קפץ".
"קרו הרבה דברים בזמן האחרון", מנסה את כוחה בילי פרדו, סמנכ"לית המוצרים בחברה ורעייתו של לוזון. "היינו לפני חודש בתערוכת ה-CES בלאס וגאס, היינו בפעמון המסחר בנאסד"ק, עשינו רוד שואו למשקיעים, לבנקים, לקרנות...".
"...אולי אנשים שמעו אותי פעם אחת, פעם שנייה", ממשיך לוזון עם הקו. "זה לוקח זמן לחדור, במיוחד לחברות הגדולות. עשינו רודשואים, דפקנו על המון דלתות, דיברתי בלי סוף. אנשים רציניים באו ושמעו, ואחרי זה היה אירוע סגירת המסחר, כשמשדרים אותך בלייב בארבע רשתות בו זמנית. אולי זה עושה משהו. אולי זה הטריגר".
- מאה אחוז, אבל אם זו הייתה הסיבה, היינו רואים עלייה הדרגתית.
"לא יודע. היה גם העניין של כמות המניות, שלא הספיקה. בסוף זה היצע וביקוש. אבל הכול זה ספקולציות".
צריך להגיד מיד ובאופן ברור: אין כרגע שום ראיה לאפשרות של יד מכוונת מאחורי קפיצת המניה, ובהיבט הזה, לוזון צודק: "הכול ספקולציות". מה שכן אפשר להסתכל עליו הן העובדות:
עובדה ראשונה: מיי סייז נוסדה ב-2014 ונוצקה לשלד בורסאי (שעלה ללוזון כ-300 אלף שקל ועוד קצת על ניקויו). בחורף 2015 היא הונפקה בנאסד"ק (וגייסה 9 מיליון דולרים) והפכה דואלית.
עובדה שנייה: מוצר הדגל של החברה, אפליקציה למדידת היקפי הגוף באמצעות הסמארטפון, לא הושקה גם שלוש שנים מאז היווסדה.
עובדה שלישית: המניה קפצה לפני כשבועיים באופן בלתי מוסבר במהלך יום אחד, ושווי השוק של החברה בנאסד"ק הגיע ל-200 מיליון דולר, פי ארבעה משוויה בתל אביב. לאחר זמן קצר המניה צנחה בחדות (היום שווי החברה בנאסד"ק עומד על כ-60 מיליון דולר, ובתל אביב הוא עומד על כ-200 מיליון שקלים). על רקע קפיצת המניה, צוטט דירקטור חיצוני של החברה בעיתון "דה מרקר" כאומר: "גם אותנו הזינוק במניה תפס בהפתעה, אין כל תוכנית בדרך שמצדיקה זינוק במחיר".
עובדה רביעית: אחת מבעלי החברה, שושנה זיגדון, נשואה ליצחק זיגדון, שהיה מבוקש על-ידי האינטרפול בחשד לביצוע הונאה בניירות ערך (מאז, שמו של זיגדון הוסר מהרשימה), וזיגדון עצמו משמש כרואה חשבון בחברה הפרטית של לוזון, "מאלרס" ((Malers.
אלה העובדות, ובשיחה עם לוזון הן מועלות שוב ושוב. חלקן זוכות למענה ישיר, אחרות - פחות.
- עד כמה מעורבת שושנה זיגדון בחברה?
"היא באה אליי עם הרעיון לאפליקציית מדידה. הפטנט הראשון רשום גם על שמה, היא השקיעה במוצר עצמו ובפיתוח שלו והשקיעה במניות".
- ומה אתה חושב על הפרסומים בזמנו על יצחק זיגדון? זה משפיע מבחינתך על תדמית החברה?
"אני מכיר את יצחק כבר הרבה מאוד שנים. מבוקש או לא, זה פחות מה שעושה לי את זה כשאני בוחר חבר או מישהו שעובד איתי. הוא לא קשור לחברה הזו. לפעמים את עושה בחירות, אבל את לא משנה את עורך בהתאם לדברים".
- דירקטור חיצוני התבטא בתקשורת ואמר שאין שום הצדקה לקפיצת המניה.
"לא סביר ולא רצוי שמישהו מהדירקטוריון יתחיל לדבר בחוץ. התחילו כל מיני ספקולציות שככה וככה, אז העורך דין שלנו, מיקי שפיגלמן, אמר לנו להוציא הודעה שאומרת שהחברה מחויבת למה שהיא מוציאה בלבד".
- יש משקיע אחד שקיבל מניות בהיקף נרחב - השקיע בחברה 200 אלף דולר, וקיבל בתמורה 800 אלף מניות ו-250 אלף אופציות. מה אתה אומר על זה ביחס לקפיצה במניה?
"זה משהו שהובטח עוד כשמחיר המניה היה נמוך יותר (ההחלטה על ההענקה התקבלה על-ידי דירקטוריון החברה בינואר, ה' מ'). אבל זה כלום. זה לא שמיליוני מניות יצאו מתוך ה-17 מיליון מניות שיש בחברה. זה לא משהו שיריץ את המניה".
- הוא קיבל את המניה במחיר של דולר בעוד המניה הגיעה ל-16 דולר.
"זה מה שהובטח. אף אחד לא חשב שמחיר המניה יגיע לכזאת רמה. זה משקיע אסטרטגי שאנחנו מאמינים שיעזור לחברה".
- אפשר להניח שהמשקיעים בת"א היו מתוסכלים מהקפיצה, כי הם לא יכלו למכור את המניות בניו יורק עקב "קשיים טכניים" בהעברת הרישום, כפי שדיווחתם לבורסה.
"כחלק מהדואליות, את יכולה לקנות מניה בתל אביב ולמכור אותה בנאסד"ק, אבל היה כשל טכני בין החברה לרישומים של בנק הפועלים (האחראית לרישום מניות החברה, ה' מ') לבין הבורסה בתל אביב. ובגלל הכשל הזה, משקיע שקנה מניה בתל אביב לא היה יכול למכור בנאסד"ק. ניסינו כבר כמה חודשים להסדיר את הדבר הזה ולא הצלחנו להזיז. קרה מה שקרה, היה לחץ מאוד גדול, ואז הרשות לני"ע נכנסה לעניין והורידה את הכשל הטכני".
- אבל זה היה טו לייט, אחרי שמחיר המניה בניו יורק כבר צנח.
"למה? המחיר בתל אביב טס למעלה. מי שאכל אותה זה האמריקאים, ששם המניה ירדה. בסוף זה השתווה. בכל מקרה, לנו לא צריכה להיות נגיעה לזה, זה עניין בין הבורסות".
בינתיים מודדים חבילות
על הנייר, MySize היא חברה עם פוטנציאל עצום: הטכנולוגיה שהיא מפתחת (שם המוצר הוא MySizeID) מתיימרת לאפשר מדידה של היקפי הגוף באמצעות חיישני הסמארטפון הקיימים, בשילוב עם שורה של אלגוריתמים. באופן טבעי, על רקע העלייה ההולכת וגוברת בהיקף המסחר המקוון (שתחום האופנה מהווה בין 15% ל-20% ממנו), יש לא מעט מתחרות; אבל המוצר של MySize אמור לעשות את המדידה באמצעים הנוחים והמדויקים ביותר, בלי להצטלם או לערוך חישובים מיוחדים. פשוט מניחים את הסמארטפון בנקודה אחת, ו"משייטים" איתו על הגוף - כמו סרט מדידה וירטואלי.
הטכנולוגיה הזו כבר קיימת במוצר של MySize המאפשר מדידת משטחים, SizeUp, הזמין להורדה: "את הסייז אפ הוצאנו כמוצר ראשון שהוא תוצאה של הטכנולוגיה שלנו, כדי 'להשתיק' את הציבור", לוזון אומר בכנות. "זה כדי להראות שהנה, משהו עובד. הוצאנו את זה חינמי, וזה עושה לנו שירות פרסומי ענק".
בינתיים, יש הסכם עם חברת השילוח כץ (המופיעה גם ברשימת הלקוחות באתר החברה הפרטית של לוזון, מאלרס), המספק ללקוחות החברה אפשרות למדוד את גודל החבילה, לשדר אותה לכץ ולדעת את המחיר עוד בטרם ביצוע העסקה. המוצר זמין באפליקציה של חברת המשלוחים, ונקרא MyBoxID. "היום, לקוח משלם לפי גודל מסוים של חבילה ולעתים הגודל שונה", לוזון מסביר. "זה מצריך המון התעסקות מצד החברה, ויכוחים, החזרות. וזו רק דוגמה אחת. יש עוד כל-כך הרבה דוגמאות עד לאן זה יכול להגיע. אנחנו עושים רוד שואו בארצות הברית עם המוצר ורואים את ההתלהבות".
זה מאוד יפה, אבל המוצר המרכזי שלכם עדיין לא באוויר, אין הכנסות, סיימתם את 2015 בהפסד של 13 מיליון, ובשלושת הרבעונים הראשונים של 2016 הגעתם ל-16 מיליון שקל הפסד. אין לחץ מצד המשקיעים?
"אין לחץ היסטרי. אני לא אגיד לך שהם לא מתקשרים לשאול מה קורה, אבל בסוף אני לא מכיר הרבה חברות טכנולוגיות שהתחילו לעבוד ולמחרת בבוקר כבר מתחילות להרוויח. בסך הכול זה סייקל מאוד סביר של פיתוח מוצר בשוק כזה. לוקח כמה שנים, אז אני מאוד מקווה שהאנשים שמשקיעים בנו יודעים לקחת את אורך הרוח שלהם, לראות את הוויז'ן, להסתכל על החברה בעוד כמה שנים ולראות שזה יעשה להם רק טוב".
- אוקיי, בוא נחזור לרעיון המרכזי. מה הרציונל מאחורי אפליקציית מדידת הבגדים?
"בואי נתחיל מזה ששיעור ההחזרות בקניות האונליין עומד על 30%. יש אנשים שקונים שלושה פריטים: אחד שהם חושבים שזו המידה שלהם, אחד פחות ואחד יותר. ומה שלא, מחזירים. האפליקציה שלנו, מעבר למדידה מדויקת ונוחה באמצעות הסמארטפון, המטרה שלה היא ליצור מה שאנחנו קוראים לו MySizeID, מעין 'תעודת זהות' של המידות שלי, שתישמר במכשיר וכשאת קונה בגדים אונליין, לא תצטרכי להשתמש בכל מיני טבלאות המרה, או למדוד את עצמך ולהבין מה בדיוק המידה שלך. יותר מזה, את גם תוכלי לבנות פרופיל של עצמך, של בני המשפחה, או נניח לשדר את המידות שלך למישהו או מישהי שרוצים לקנות לך מתנה".
"מידה זה הרבה עניין של פסיכולוגיה", מוסיפה פרדו. "אם אני קונה בחנות מסוימת, שבה המידות שלי גדולות מהרגיל, פסיכולוגית זה גורם לי לא לרצות לקנות שם".
"זה לדעתי ייתן בוסט אמיתי לקניית בגדים באינטרנט", משלים לוזון, "העניין הזה של ההחזרות, זה חסם אדיר לכל שוק האופנה. זה כאב ראש לצרכן ולריטיילר כאחד".
לוזון מסביר שמדובר בעיקרון בשימוש בסנסורים של הטלפון, כך שמדידת היקפי הגוף תיעשה לא באופן ישיר, אלא דרך חישוב המידות של בגד כלשהו, שהרוכש/ת יודע/ת שמונח עליו/ה כמו שצריך.
לפני שהגיע לשימוש הזה, אומר לוזון, שקל אפשרות להשתמש בטלפון כמצלמה, אך נסוג מכך: "מצלמה נשמע לי לא נכון. צריך להצטלם בלי בגדים, או יותר גרוע: שאני אצלם את הילד שלי בלי בגדים. מאחר שאני מגיע מעולם הטכנולוגיה, אני יודע כמה קל לפרוץ למידע. הסנסורים מאפשרים למדוד על-ידי הזזה מנקודה לנקודה. זה לקח אותנו בערך לשנה של עבודה ולא מעט כסף והרבה תסכול להביא את זה למשהו שעובד. היו כמה פעמים שאמרתי: יאללה, מספיק, בוא נמצא משהו אחר".
- יש לא מעט מתחרים.
"נכון. יש עוד יש כעשר חברות שיושבות על אותה הנישה. יש, למשל, חברה שפיתחה תא מדידה פיזי שבו ממוקמים סורקים. זה מאוד מדויק. יש כאלה שעובדים על מצלמה, ויש כאלה שמגבשים את המידות שלך על סמך שאלון. אבל אנחנו היחידים שעובדים על הסנסורים של הטלפון".
- אבל המוצר שלכם עוד לא בשוק.
"בקרוב ייצא מוצר מדידה שלנו בשיתוף עם חברת האופנה הספרדית טרוקו (Trucco). הראינו אותו בתערוכת CES ויש כבר כמה מתעניינים. אין לנו הערכה לדעת מה ייסגר, אבל אני יודע שיש עניין בתחום הזה".
על-פי הודעה שמסרה MySize לבורסה בדצמבר האחרון, "החל מהרבעון השני של 2017 יוכלו לקוחות חברת הלבוש להשתמש באפליקציית המדידה החדשה... מועד ההשקה הרשמי יוכרז לאחר תקופת ניסיון של האפליקציה במערכת של טרוקו, כאשר מועד היציאה לשוק מתוכנן להתבצע במקביל להשקת קולקציית אביב 2017".
מוקדם יותר, במארס 2016, הודיעה החברה לבורסה על הסכם שיתוף פעולה עם חברה בשם LSY International, המשווקת בגדי יוקרה תחת מותג בשם Yudofsky Furs. על-פי הדיווח לבורסה, במסגרת ההסכם תזכה MySize ל-7.5% עמלת שימוש מכל מכירה (לדברי לוזון, זה הרבה יותר ממה שהיא מתכוונת לגבות מספקים אחרים) ובתמורה תעניק ליודובסקי בלעדיות מול חברות שפועלות באותה הנישה.
"הלכנו לגישה הזו כי ככה קל יותר להיכנס לשוק. אני לא צריך להשקיע בצרכן הישיר, זה יעלה לי הון תועפות. במקום זה, אני פונה לריטיילרים ונהנה מאחוזים מהמכירות שלהם. זה כמו ההבדל בין להביא שחקן לזירה, לבין להשתמש בשחקן קיים. טרוקו כבר נמצאת שם, אני רק מביא לה את הטכנולוגיה שלי".
"יש חסרונות בלהיות ציבורי"
לוזון, 46, יליד חדרה (למי שתוהה: אין שום קשר משפחתי בינו לבין איש העסקים עמוס לוזון), עשה תואר ראשון במינהל עסקים ובטכנולוגיית מידע באוניברסיטת מידלסקס באנגליה. לאחר מכן עבד באלדט תקשורת (שמאוחר יותר נמכרה לפרייסר השוודית). בהמשך הקים את מאלרס, העוסקת בפרויקטים בתחום האבטחה. בילי פרדו, מהנדסת תוכנה בהשכלתה ובעלת תואר שני במנהל עסקים, עבדה בנייס, ברד, בפורייה מערכות, ובאלדט, שם פגשה את לוזון, בן זוגה.
את הרעיון ל-MySize קיבלו, כאמור, משושנה זיגדון, המחזיקה ב-22% מהחברה. לוזון מחזיק בנתח של 11%, ושותף נוסף, ישראל לוי, מחזיק ב-8%. השאר מוחזקים בידי הציבור.
- למה הלכתם להנפקה?
"פנינו למשקיעים ולקרנות, אבל החוזים שהם הציעו לנו היו עם רמות דילול כל-כך גדולות, שאמרתי שאני אדולל ואדולל ובסוף אשאר עם פרומיל. אז אמרנו: בוא ננסה את התחום הציבורי, ואז קנינו את השלד. יש חסרונות בלהיות ציבורי - יש הרבה דברים שאני לא רוצה לדווח עליהם, לא רוצה לספר לכל העולם ואשתו, אבל כחברה ציבורית אני חייב. מצד שני, בתור חברה ציבורית אני יכול להגיע לקהל כל-כך גדול, וזה נותן לי פלטפורמה לדבר ולהגיע לקהלים שהיה לי קשה להגיע אליהם בתור חברה פרטית".
- אבל למה רישום דואלי?
"השוק שאנו פונים אליו הוא השוק האמריקאי. גם מבחינת ריטייל וגם מבחינת הטמעה טכנולוגית. בסיבוב השלישי, שבו גייסנו 7.5 מיליון דולר, זה היה בתנאי שנירשם בבורסה נוספת. על הבורסה בישראל לא רצינו לוותר כי זו חברה ישראלית והמטה שלה בארץ".
- ובכל זאת, התחלתם להיסחר לפני שבכלל היה לכם מוצר.
"בתחום הטכנולוגיה זה לא שכיח, אך בפארמה זה מאוד שכיח. אז למה שם כן ואצלנו לא?".
- החלפתם משרד רואי חשבון, כמה משרדי יחסי ציבור. זה דפוס פעילות או שזה מקרי?
"לגבי רואי החשבון, החברה הופכת להיות יותר אמריקאית אז היינו חייבים לעבור למשרד בינלאומי (KPMG). לגבי יחסי ציבור, מבחינתי זה היה לזרוק כסף. אמרתי: יש לנו מוצר, יש לנו מהנדסים, אני מעדיף לתת את זה למהנדסים. כיוון שהמיקוד שלי הוא השוק האמריקאי, לקחנו מישהי שהיא ממוקדת ארצות הברית".
- אתה מרגיש שאתם לא מיוצגים היטב בתקשורת? אמרת את זה מספר פעמים בעבר.
"נכון. עוד פעם אנחנו מקבלים כתבה של 'אין להם מוצר' ו'אלה שמריצים את המניות'. באמת עובדים פה ימים ולילות, אני רץ בכל חור בעולם ואנחנו מביאים משהו שיכול לשנות מהלכים, ובמקום להסתכל על מה שאנחנו עושים... תראי, בסוף זו חברה טכנולוגית שמגייסת כסף מאנשים. התחלנו עם שניים-שלושה עובדים והיום יש כאן 18 איש. המון זרקורים מופנים אלינו, אז במקום לפרגן, כותבים רק על הטעויות. יכול להיות שאנחנו עושים טעויות, אבל זה לא משהו של דווקא".
"התנהלות תמוהה"
הסכסוך המשפטי: תביעות והאשמות הדדיות
לתהיות סביב MySize מצטרפת גם תביעה שהוגשה לפני כשנתיים לבית המשפט המחוזי מרכז על-ידי פעיל שוק ההון מאיר דלאל נגד החברה. דלאל טען כי התקשר עם MySize בהסכם לרכישת מניות החברה בהקצאה פרטית - תוך התחייבות מצד החברה, לטענתו, לרשום אותן בפרק זמן של חצי שנה.
דלאל טוען כי בניגוד להתחייבויות, המניות לא נרשמו למסחר בבורסה, מה שהסב לו נזקים כבדים ולפי כתב התביעה, דלאל טען כי כשביקש לרשום את המניות, התברר לו כי "מיי סייז היא חברה בעייתית וכי קיימות בעיות נוספות עם רישום מניות למסחר לבעלי מניות נוספים בחברה". דלאל הוסיף בכתב התביעה כי כשפנה לחברה, נענה בתירוצים שונים ובתשובות מתחמקות.
בדיון שהתקיים בספטמבר 2015, שוכנע דלאל למשוך את תביעתו, בעקבות הודעתMySize כי הגישה נגדו תביעה בארצות הברית לביטול הסכם ההקצאה ולהשבת המניות לידי החברה. השופט יעקב שפסר ציין בדיון כי "תמוהה בעיניי התנהלות המשיבה (כלומר MySize, ה' מ') ותום הלב בפעולותיה", אך הוסיף, כי בהיעדר ראיות לא יוכל לקבוע עמדה נחרצת בעניין. בהמשך, MySize משכו את התביעה שהגישו בארצות הברית.
זה לא נגמר שם: בתביעה נוספת שהגיש דלאל, שנידונה בנובמבר האחרון בבית המשפט המחוזי מרכז, הוא טוען כי יצחק זיגדון הוא האדם שמקבל בפועל את כלל החלטות החברה, פועל מאחורי הקלעים ומושך בחוטים, וכי מניות החברה נרשמו על שם אשתו שושנה כדי להסוות קשר בינו לבין החברה.
בכתב ההגנה טוענת החברה כי דלאל מכפיש את זיגדון, וכי לטענותיו אין דבר לעניין המחלוקת והן נועדו רק "להכפיש ולהוסיף צבע זול לתביעה כדי להפעיל על זיגדון ועל יתר הנתבעים לחץ סחטני".
עוד הם טוענים, כי דלאל פעל כלפיהם בתרמית ושהתברר להם שהוא נהג כך גם במקרים אחרים. הנושא הועבר לגישור.
מניית מיי סייז
כתבות
ני"ע
