אחיות וידועות בציבור?

האחיות אדית ורג'ינה פישביין, בנות 89 ו-94 בהתאמה, הציגו בבית הדין לעבודה את אחת התביעות היצירתיות ביותר שהוגשו בשנים האחרונות. שתי האחיות רווקות, ללא ילדים, מתגוררות יחדיו תחת קורת-גג אחת ומנהלות משק-בית משותף מזה 88 שנה, ולכן הן מבקשות מבית הדין להכיר בהן כ"ידועות בציבור", לעניין זכאות לקצבת שארים לפי חוק הביטוח הלאומי, לאחר מותה של אחת מהן, לידי הנותרת בחיים.

קצבת שארים של הביטוח הלאומי ניתנת לא רק לאלמן או אלמנה אלא גם לידוע או ידועה בציבור של הנפטר. על-פי הפסיקה, כדי להיות זכאי לקצבת השארים, על הידוע בציבור להראות כי קיים עם המנוח חיי משפחה, כלומר מערכת יחסים אינטימית המבוססת על יחס של חיבה, הבנה, מסירות ונאמנות, המעידה על קשירת גורל. כמו כן, עליו להוכיח כי הוא והמנוח ניהלו משק-בית משותף, לא סתם מתוך צורך אישי של נוחות וכדאיות כספית או סיכום ענייני, אלא כ"פועל יוצא טבעי מחיי משפחה משותפים, כנהוג וכמקובל בין בעל ואישה הדבקים אחד בשני בקשר של גורל חיים". 

לטענת האחיות, בשנים האחרונות הפסיקה בנושא זה היא ליברלית, מכירה בסוגי משפחות שונות ו"אחרות", לרבות זוגות חד-מיניים, ולפי אותו היגיון ניתן לראות גם בהן יחידה משפחתית דומה.

לטענתן, הן עונות על כל הקריטריונים של ניהול חיים משותפים וקשירת גורל ארוכת-שנים, כל חייהן הן תלויות זו בזו ונסמכות זו על זו מבחינה כלכלית, הן ממלאות פונקציה של בן זוג האחת עבור רעותה, ולמעשה, אלמלא היו אחיות ביולוגיות, כנראה שלא הייתה מחלוקת בדבר הכרתן כידועות בציבור. 

האחיות אינן מקיימות כמובן יחסים אינטימיים, אך גם לגבי יחידות זוגיות אחרות, בית המשפט לא נכנס פיזית לחדר המיטות ולא בודק את טיב היחסים - האם הם עולים לכדי יחסי אישות פיזיים, או שמא מדובר ביחסים אינטימיים מהבחינה הנפשית יותר, הכול כמובן בהתאם לגיל, לבריאות ולנסיבות.

כמו כן, כמו זוגות רבים במדינת ישראל, האחיות אינן יכולות להינשא על-פי חוק, ולכן הן עולות, לטענתן, להגדרת ידועות בציבור.

בית הדין הודה כי טענתן המשפטית של האחיות "שובת לב", אך קבע כי הוא אינו יכול לקבלה. הוראת החוק מכוונת לזוגות נשואים או זוגות המנהלים קשר תחליפי לנישואים, ולכן עצם קיומם של משק-בית משותף ויחסי קרבה אינם מספיקים כדי לענות על תכלית החוק. אמנם החברה הישראלית, כחברות מערביות רבות, מכירה ביחסי זוגיות של בני זוג אשר ההלכה והמסורת מונעים מהם להינשא, אך להכיר באחים כזוג רומנטי מהווה צעד מרחיק לכת עבור כל חברה, ליברלית ככל שתהא.

תכליתה של גמלת השארים לפי חוק הביטוח הלאומי היא לפצות על אובדן התמיכה הכלכלית שהייתה נתונה לאדם מבן זוגו כמי שהיה תלוי בו בהקשר זה, ולשמר את רמת חייו פחות או יותר כפי שהייתה לפני פטירת בן הזוג, אך תמיכה זאת מוגבלת למעמד של בני זוג בלבד. מדובר אמנם בתמיכה כלכלית, אך הדגש הוא על הזוגיות, ולא על התלות הכלכלית, ולכן כדי לקבל את הגמלה בן הזוג לא צריך להוכיח לדוגמה שאין לו מקור הכנסה עצמאי.

הדגש על הקשר הזוגי, בניגוד לתלות הכלכלית, בולט במיוחד אם משווים את התנאים לקבלת קצבת שארים לתנאים לקבלת קצבת תלויים, אשר ניתנת גם לקרובי משפחה אחרים, לרבות אחיות, ומבחנה הוא הנזקקות הכלכלית של העותר לקבלת הקצבה.

בהקשר זה בית הדין העלה את החשש כי אם טענתן של האחיות תתקבל, הדבר יפתח את הדלת לכל קרובי המשפחה המתגוררים ביחד בדירה משותפת ומנהלים חשבונות משותפים, להיכנס להגדרה של "ידועים בציבור" ולדרוש את זכויות היתר מהביטוח הלאומי ומשאר הרשויות.

בשורה התחתונה בית הדין דחה את התביעה, אך ייתכן כי אין זה סוף פסוק בעניין זה. לאחיות יש זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, והן מיוצגות בידי הקליניקה לסיוע משפטי לזקנים וניצולי שואה מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן, כך שיהיה מעניין לעקוב אחר המשך ההליכים בדרגים הגבוהים יותר, אם יהיו כאלה, ואולי האחיות תוכלנה להציב תקדים להכרה ביחסיהן הזוגיים - לא רק בישראל אלא ברמה העולמית. 

■ עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס", מומחית לדיני משפחה וירושה, בעלת אתר www.divorceinfo.co.il