מתעללים בקשישים בגלל הקביעות

השבוע קראתי באחד העיתונים כי יומיים אחרי התחקיר המזעזע של ערוץ 2 על התעללות בקשישים סיעודיים בבית אבות פרטי בחיפה "פשטו אנשי משרד הבריאות על בתי אבות ברחבי הארץ". פשטו? אם לדייק: הפרזיטים אוכלי החינם הועילו סוף-סוף להזיז את עכוזם המדושן, וזאת רק לאחר שערוותם ומחדליהם נחשפו ברבים, תוך שהם ממשיכים להסיר מעצמם אחריות ולטעון למחסור בתקציבים ותקנים.

הנשרים פשטו עם שחר

אז אם אין כוח-אדם, מאיפה צמח לו לפתע כוח המחץ שפשט עם שחר על בתי האבות? הוא היה שם תמיד. עשרות רבות של מפקחים הספונים להם בנחת במשרדים חמימים או ממוזגים (תלוי בעונה), מתעוררים משנתם רק אחרי שקורה אסון, מסתערים יומיים ושבים לנמנם, עטויים בשריון הקביעות הכבד והמסורבל שמגן עליהם מאימת העשייה.

ככה המערכת הזאת עובדת, בריטואל קבוע של חוסר מעש מתמשך, שמוביל למחדלים קשים ולאסונות (המתורצים בהיעדר תקציב ותקנים) - בדיוק הדלק הדרוש לשאיבת עוד תקציבים ותקנים, שמעמיקים בתורם את חוסר המעש (יותר תקנים, פחות עבודה) וחוזר חלילה, רק שבשטח לא משתנה כלום. האיש השמן ממשיך להשמין ואיכות השירות ממשיכה לגרד את התחתית.

המערכת מעודדת אבטלה סמויה כדי לקבל תוספת תקציב ותקנים, טבע האדם מבטיח שהבטלה תעמיק (כשאין סנקציה למי יש מוטיבציה לעבוד?), אז פלא שמתעללים בחסרי ישע בחסות ובאדיבות המדינה? כשאי אפשר לפטר אנשים ושכרם אינו תלוי בביצועים, רובם יעברו למצב נמנום מיד עם קבלת הקביעות, כולל במערכות קריטיות כמו בריאות וביטחון (ראה נמנומה של המשטרה שרק אחרי התחקיר נזכרה לחקור חשד למות קשישה כתוצאה מהתעללות במוסד הנ"ל), ועוד לא אמרנו כלום על הרמה הנמוכה של עובדי הציבורי, כפי שהוכח במחקר של בנק ישראל ("המגזר הציבורי הוא מוקד משיכה לטרמפיסטים").

ואכן כל מי שעיניו בראשו מבין שהבעיה איננה מחסור בכוח-אדם. 60 מפקחים על 340 מוסדות סיעודיים זה לא מעט - פחות מ-6 מוסדות למפקח, רק שהחבר'ה האלה עושים בעיקר לא כלום. הבעיה האמיתית היא מנטליות קלוקלת של מגזר חולה, שדאגתו היחידה היא לעובדיו הקבועים ולרווחתם, תוך הכשלת כל ניסיון לבחון את היעילות ולשפר את השירות.

ואז, בלית ברירה, נאלצים להפריט שירותים ציבוריים קריטיים, מה שמוביל לאסון הגדול ביותר שמייצר מוסד הקביעות:  מרבצי שחיתות שמתפתחים סביב תקציבי העתק שמנהלים אנשים הרובצים עשרות שנים על הררי הכסף, מחלקים אותו במכרזים רקובים לכל המרבה בשוחד, והתוצאות - בהתאם.

שחיתות והפקרה ממוסדת של חסרי ישע

מדוע? כי גם שמפריטים צריך לעבוד. על המופרט חייבים לפקח, אחרת הגופים העסקיים מוטי הרווח יעשקו את המדינה ולא יעמדו בתנאי המכרז. אבל כאמור במגזר הציבורי לא אוהבים לעבוד, ולכן  ההפרטות כולן נכשלות. הו אז מתעוררים להם בעזוז כל הסוציאליסטים מתנגדי ההפרטות, בטוחים שהלאמת השירותים הציבוריים תפתור את הבעיה, כאילו בבתי החולים הציבוריים הכל דבש, כאילו חולי הנפש מטופלים שם כבני אדם ולא נקשרים כמו חיות, מתפלשים ימים רבים בצואתם, או סגורים בבידוד שנים על שנים בידיעת שר הבריאות ובאדיבותו, תלויים רק בתקשורת (קרן נויבך) שתציל אותם מהזוועה...

אז מה צריך לעשות? קודם כל לטפל באחראים למחדל במשרד הבריאות. זקנים ושאר חסרי הישע הם לא פחות חשובים מתינוקות, ואין שום סיבה שהממונים על הפיקוח שהתרשלו בתפקידם יזכו ליחס סלחני יותר מרשלני רמדיה. ידיהם מגואלות בדם הזקנים המוכים וחסרי הישע האחרים, לא פחות מאלה שמכים ומתעללים בהם במו ידיהם. לכן, יש להשעותם לאלתר, לחקור את מחדליהם, בתקווה שייכנסו לכלא ועל הדרך ירתיעו את האחרים מהתרשלות דומה.

בנוסף, צריך להגביל ל 4-5 שנים מקסימום את משך הכהונה של מנהלים בכל תפקיד. פרק הזמן הזה ארוך מספיק כדי להשתלט בהצלחה על עולם תוכן חדש, שכן במגזר הציבורי ממילא רובם פקידים ולא מנהלים מקצועיים, מאידך בקצב הצב שהמגזר הזה פועל 5 שנים לא מספיקות להצמיח מרבצי שחיתות משגשגים.

כמובן שמדובר בחצי אקמול, אבל כל זמן שהחולה מתנגד לטיפול כימותרפי, זה המינימום שאפשר לעשות נגד סרטן הקביעות.

האחריות על ההורים היא שלכם

ברמת הפרט, חשוב שתפנימו שהמדינה מפקירה את חסרי הישע הפקרה ממוסדת שלא הולכת להיעלם, וקחו אחריות על הוריכם הקשישים, גם כשהם מאושפזים במחלקות פנימיות/גריאטריות/שיקומיות וכו' כי גם שם הם מוזנחים.

אל תפריטו אותם גם אתם והימנעו ככל האפשר מנטישתם לחסדי המדינה, אלא אם באמת אין ברירה. נכון, ההשקעה שתידרש מכם היא עצומה, לעיתים למשך שנים ארוכות, אבל התחמקות מהאחריות הזו (שהיא בראש ובראשונה שלכם ורק אחר כך של המדינה) פירושה הפקרה מודעת של הוריכם לסבל מיותר ולמוות בייסורים. לא פחות.

■ הכותבת היא מומחית לשוק העבודה. לתגובות: orna@rudi-cm.com