זהירות, טרינידד

זה נשמע כמעט כמו פרודיה, משהו ממין מלחמת הבחירות של נשיא אמריקאי נגד אלבניה בסרט "לכשכש בכלב". האויב מוסיף להיות איסלאמיסטי קנאי, השוחר מזימות נגד חירותו של המערב. אבל למרבה האימה, או הנוחיות, האויב נמצא כמטחווי קשת, או טיסה קצרה, מפלורידה.

לא, לא קובה. מהפכניה הזדקנו, ואין להם עוד חשק של ממש להרוס את העולם למען הפואנטה. אנחנו מדברים על טרינידד וטובאגו, מדינת איים זעירה מול חופי ונצואלה.

בערך חמישה אחוזים של תושביה מוסלמים, רובם צאצאים של כוח עבודה הודי שהבריטים ייבאו עוד במאה ה-19, כדי לעבוד במטעי הסוכר והקפה. זה האחוז הגבוה ביותר בים הקריבי, השלישי בגובהו בחצי הכדור המערבי (רק בסורינאם ההולנדית לשעבר ובגייאנה הבריטית לשעבר יש יותר מוסלמים).

טרינידד בשום פנים אינה הענייה או המיוסרת ביותר בסביבתה. יש לה אחת מרמות ההכנסה הגבוהות ביותר בדרום אמריקה. אוצרות הנפט שלה (80% מן היצוא) מבטיחים לה לפחות גאויות מחזוריות. בעשור הקודם בואך 2007, כאשר מחירי הנפט הרקיעו שחקים, היא רשמה צמיחה שנתית ממוצעת של 8%. התמוטטות המחירים גבתה ממנה מחיר כבד. ב-2016, הכנסותיה מנפט פחתו ב-70% (הנתונים שאולים מאתר הסי.איי.אי).

שיברו את הצלב

היחסים בין המיעוט המוסלמי לרוב הנוצרי-הינדואי אמנם מסובכים, אבל כשלעצמם אינם מסבירים את נהירתם היחסית של מוסלמים טרינידדים אל חיקה של דאעש. 130 מהם לחמו בשורות החליפות. בטאון דאעש בלשון האנגלית קשר להם כתרים, ופרסם דיוקן של אחד מהם, המוצג כ"אבו סעד א-טרינידדי", נוצרי שהתאסלם לאחר שעמד על היקף חטאיה של הכנסייה.

אגב, על עמוד השער של הגיליון עם אבו סעד הופיע לוחם דאעש מפיל צלב אבן גדול, כנראה מגגה של כנסייה נוצרית בשטחי החליפות. לרוחב העמוד הופיעה הכתובת "שיברו את הצלב". טרינידד, ש-70% של תושביה נוצרים, נקראת (בספרדית) על שם השילוש הקדוש, היסוד התיאולוגי של הנצרות. קולומבוס בכבודו ובעצמו העניק לה את השם.

טרינידד נמצאת 2,800 ק"מ מפלורידה. אי אפשר לשחות, וגם אי אפשר להגיע בדוגית. אבל דרכון של אי קריבי מכניס את נושאו ללא אשרה אל כל אי קריבי עצמאי אחר. אבו סעד, או כל אבו אחר, יכול אפוא להחליק עד איי בהמה, רק 300 ק"מ מארה"ב, מבלי לעצור בשום גבול. ההמשך חזוי.

סבירותו של תרחיש כזה גוברת ככל שמתקצרת תוחלת החיים של דאעש. ניצולי תבוסתה המיוחלת יחזרו הביתה, רבי ניסיון ונוטפי טינה. החשש מפני בסיס של דאעש בים הקריבי הביא את נשיא ארה"ב בכבודו ובעצמו לטלפן בסוף השבוע שעבר אל ראש ממשלת טרינידד קית' ראוולי, לשוחח אתו על ביטחון שוטף.

עיינו נא במפת העולם. עד השבוע יכולתם להניח שיש כמה ארצות, שהנשיא טראמפ יקדים וישוחח עם מנהיגיהן עוד לפני שירים טלפון לראוולי. אולי טראמפ סתם מחבב טרינידדים, ואולי הוא מודאג.

כשרייגן שלח את המארינס

הפעם האחרונה שבה אי קריבי קטן הצדיק תשומת לב כזאת מצד נשיא אמריקאי הייתה ב-1983, כאשר רונלד רייגן קשר קשר עם יוג'יניה צ'ארלס, ראש הממשלה של דומיניקה הזערורית, כדי לקבל את ברכתם של איי הים הקריבי לכיבוש האי השכן גרנאדה. גרנאדה איימה להפוך לבסיס קובאני. רייגן שלח את המארינס, ואלף קובאנים נשלחו הביתה.

החצר האחורית הזו של ארה"ב היא מקור היסטורי של דאגות קיומיות. ב-2023 ימלאו 200 שנה ל"דוקטרינת מונרו", שבה הודיעה ארה"ב כי לא תסבול התערבות זרה, קרי אירופית, בענייני דרום אמריקה והקריביים. ב-1898 ארה"ב יצאה למלחמה גלובלית נגד ספרד, כדי לסלק אותה מן הים הקריבי (ארה"ב שחררה אז את קובה ואת פוארטו ריקו, וכבשה את הפיליפינים ואת גואם בקצה השני של העולם).

במרוצת השנים, ארה"ב חזרה והתערבה צבאית בהאיטי, ברפובליקה הדומיניקנית (להבדיל מדומיניקה) ובארצות השוכנות על שפת הים הקריבי: מקסיקו, ניקרגואה, פנמה. בקובה, ארה"ב ניסתה להפיל את המשטר בשנות ה-60.

טארק סוחר סמים ומלבין

בשבוע שעבר ארה"ב שיגרה מסר של דאגה מפני הנעשה בוונצואלה, השוכנת בדרום הקריבי. היא עומדת בעיצומה של קריסה כלכלית, עם אינפלציה גרוטסקית של 800%, ועם מחסור קריטי של כל מצרכי היסוד. כל זה קורה אף כי לוונצואלה יש עתודות הנפט והגז הגדולות ביותר בעולם.

בראש המשטר ה"סוציאליסטי" בוונצואלה עומד נהג אוטובוס לשעבר, המנסה ללא הצלחה לחקות את קודמו רב הכריזמה, אוגו צ'אווס. הסוציאליסטים, שאיבדו את השליטה בבית הנבחרים לפני שנתיים, אינם מתכוונים לפנות את השלטון ויהי מה. מתרבים הסימנים שהם מכשירים לירושה את האיש המכהן עכשיו כסגן הנשיא, בנם של מהגרים דרוזיים מלבנון, ששמו טארק זידאן אלעיסמי מדאח.

לפני עשרה ימים, ארה"ב סיווגה את אלעיסמי כראש רשת של מבריחי סמים, והקפיאה נכסים בערך של עשרות מיליוני דולרים, שוושינגטון טוענת כי הם נמצאים בשליטת אלעיסמי. החשדות נגדו הם רבי שנים, כולל הלבנת כספים במולדת אבותיו לבנון ובארצות נוספות במזרח התיכון.

אלעיסמי חשוד בקשרים ענפים עם חיזבאללה. תובע מחוזי בניו יורק, שחקר את פעילות חיזבאללה באמריקה הלטינית, האשים כי אלעיסמי מספק דרכונים לאנשי חיזבאללה וחמאס. התובע, רוברט מורגנתאו, העלה בשעתו את ה"אפשרות", שאלעיסמי מגייס "ערבים בוונצואלה" לשורות חיזבאללה.

החודש דיווחה רשת סי.אן.אן בספרדית, כי ונצואלה מוכרת את דרכוניה למזרח-תיכונים מעוניינים תמורת 5,000 עד 15,000 דולר. בתגובה, ממשלת ונצואלה סגרה את משרדי סי.אן.אן בקאראקאס (את רשימת נכסיו המוקפאים של סגן נשיא ונצואלה אפשר למצוא באתר הרשת של משרד האוצר האמריקאי).

לא רק אנסים

טרינידד היא כמעט ונצואלה. רק 11 ק"מ של מים מפרידים בינה לבין החוף הצפון-מזרחי של ונצואלה. זה כשלעצמו כמובן אינו מוכיח שום דבר, ואין כל ראיות שלוונצואלה יש קשר כלשהו לרדיקליזציה של מוסלמים בטרינידד.

זה מראה, לעומת זאת, את מידת פגיעותה של ארה"ב. גבולותיה הדרומיים, בים וביבשה, אינם פרוצים רק ל"אנסים וסוחרי סמים" ממקסיקו, כפי שנהג דונלד טראמפ לטעון. נתיב הכניסה וההברחה מועד לשימוש גם בידי טרוריסטים, בין שהם "זאבים בודדים" בנוסח דאעש ואלקאעידה, ובין שהם מודרכים בידי הביון האיראני, סוכני חיזבאללה ומשתפי הפעולה שלהם במשטרים שמאליים רדיקליים בדרום אמריקה.

מבחינת ארה"ב, הרבה יותר קל, לוגיסטית ופוליטית, להפעיל צבא בחצי הכדור המערבי. היא עשתה כן בפעם האחרונה ב-1989, כאשר הפילה את משטרו הצבאי של גנרל מנואל אנטוניו נורייגה בפנמה.

שום דבר מעין זה כנראה אינו עומד על הפרק בוונצואלה. התערבות צבאית תעמיד את כל אמריקה הלטינית על רגליה. אבל אפשר בהחלט להעלות על הדעת נשיא כטראמפ פונה אל אופציה צבאית אזורית, כדי לשכנע את המתבוננים ברצינות כוונותיו.

" רשימות קודמות ב-yoavkarny.com.

""ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny