השאלה היא "כיצד לפקח"

אני לא בטוח אם דבריו של ח"כ איציק שמולי על פרשת ההתעללות בקשישים ("מתחת לאף של החברה הישראלית", "גלובס", 20.2.2016) נובעים מהבנתו את תחום הטיפול הסיעודי בקשישים, או מתוך רצונו לקדם את החקיקה, שתהפוך את תחום הסיעוד לשירות באחריות המדינה או שרותי הבריאות - קופות החולים. בעוד שאני שותף מלא לזעם שבהתעללות בקשישים חסרי ישע ולפתרון שדורש יותר בקרה, יש להעמיד מספר פרטים על דיוקם.

למרות המראות הקשים של קשירת קשישים שראינו בתקשורת, חשוב לדעת שלא כל קשירה היא התעללות בקשיש. קשירה נכונה היא גם חלק מהשמירה הסיעודית על חיי הקשיש. יש קשישים (בעיקר כאלה שמוזנים או קשישים דמנטיים היכולים לפגוע בעצמם) שנמצאים בסכנת חיים אותה צריך למנוע. בנהלי הגבלה גופנית של חולה לצורך מתן טיפול רפואי של הסתדרות מדיצינית הדסה נכתב: "הגבלה גופנית מהווה אמצעי טיפול שמטרתו להגן על המטופל מפני גרימת נזק לעצמו... הסמכות למתן הוראה להגבלה גופנית של חולה היא של הרופא המטפל במחלקה...או של אחות אחראית המשמרת בתנאי שהיא אחות מוסמכת" .

הפיקוח של משרד הבריאות על הטיפול בקשישים הסיעודיים הוא חשוב והכרחי. אולם הבעיה אינה הבקרה שמנהל משרד הבריאות - הבעיה היא כיצד הבקרה הזו נעשית. לא משנה מי ינהל את הטיפול בקשישים הסיעודיים - חברות פרטיות או גופים ציבוריים, כל עוד אין את הכלים הנכונים לבצע את בקרה הנכונה. מדובר בפיקוח בשעות הלילה וגם בבקרה של משרד הבריאות בימי שישי ושבת (המהווים כמעט שליש מזמן הטיפול בקשיש). כל עוד הבקרה לא יעילה - הסכנה להתעללות בקשיש הסיעודי שרירה וקיימת.

הפתרון לבעיית הבקרה על הטיפול בקשישים הסיעודיים אינו מונח מתחת לפנס ובצהרי היום, אלא בשעות המאוחרות של הלילה ובסוף השבוע, כאשר יכולת הבקרה הנוכחית של מנהלי בתי האבות עצמם ושל משרד הבריאות היא מאוד מוגבלת. לצערי, גם אם המנהל האחראי ומשרד הבריאות היה מגיעים לבצע את הבקרה, הם לא היו יכולים לחשוף את הזוועות שראינו בתקשורת. בזמנים אלה יש בדרך כלל צוות מצומצם של מטפלים ואחות אחראית, שיכולים לעשות ככל העולה על רוחם, לטוב ולרע.

עד עכשיו משרד הבריאות אפשר הפעלת מצלמות בחדרי המטופלים רק למספר מועט של בתי האבות ומחלקות הסיעודיות. מפאת צנעת הפרט, משרד הבריאות אינו מאפשר מצלמות עם הקלטת קול ואינו מאפשר למנהלים שאינם רופא או אחות ראשית לצפות באופן קבוע בהקלטות אלה.

המציאות לצערי דורשת בקרה מסוג אחר. על מנת לשמור על כבודם של הקשישים הסעודיים יש לאפשר התקנת מצלמות עם הקלטת קול בחדרים ובמסדרונות ולאפשר למנהלי הבית (שאינם צוות רפואי) לצפות באופן רציף בהקלטות אלה. הקלטת קול חיונית לבקרה, מאחר שהיא תאפשר לשמוע את הנעשה במקלחת ומחוץ לטווח הצילום. מנהלי בתי האבות, המחלקות הסיעודיות ומשרד הבריאות, נושאים היום באחריות כבדה - אך ללא הכלים המתאימים לבקרה שכזו. ביקורים פיזיים של מנהל ביתי אבות ושל משרד הבריאות, שיגיעו בזמנים אלה יתקשו למצוא חריגות מנהלים. לכן נוהל קבוע של בדיקת ההקלטות יהווה בקרה וגם ירתיע מטפלים מלהתעלל באופן נפשע בזקנים חסרי ישע.

■ הכותב מרצה במרכז האקדמי פרס ומשמש יועץ לבתי אבות ובתים לדיור מוגן.