פרואייס טויוטה: מסחרית חדשה שמהווה מכונית לכל עת

השקות של מכוניות מסחריות הן משהו שונה ומרתק, כי מאחורי ייצורן של אלה ניצב "ראש" אחר. ראש שיש בו חשיבה אחרת, הדגשים אחרים, קהל יעד אחר, והיגיון פנימי שהוא שונה לגמרי. כאן לא מחפשים את המסר התדמיתי, לא פונים אל "המשפחה הצעירה בפרברים", לא מבטיחים "דינמיות", ולא מבקשים להרשים את השכנים. מכונית מסחרית אמורה להיות כלי עבודה יעיל, נוח, מדויק, אמין ומשתלם.

לכאורה די בכל אלה כדי לחדד ולקבע את ההבדל בין מכונית מסחרית לבין מכונית מן הזן שנהוג (היה) לקרוא לו MPV או מיניוואן: המסחרית הטיפוסית נולדה כדי להוביל סחורות או בעלי מלאכה על ציודם, ורק כמשימה משנית היא מובילה גם נוסעים. לעומתה, ה-MPV למיניהן נועדו קודם כול לשינוע בני אדם, ורק כמשימה משנית הן יודעות גם להעמיס קרטונים של סחורות.

פרואייס - המסחרית החדשה מבית טויוטה - מתעקשת לחצות את הקווים הללו. היא רוצה לערב שמחה בשמחה. לשבור את כללי "התקינות המסחרית" ולהיות גם וגם וגם. גם מובילת סחורות יעילה ומרווחת, גם מובילית-משפחתית למשפחות מרובות אוכלוסין, וגם - בגירסת ה-VIP שלה - לימוזינת הסעות נוחה ומהודרת.

לידתה של הפרואייס בשיתוף פעולה צרפתי-יפני. טויוטה ופיז'ו-סיטרואן חברו יחדיו כדי לייצרה. ואכן, מכונית זהה כמעט לחלוטין גם נמכרת על ידי פיז'ו וסיטרואן (פיז'ו אקספרט וסיטרואן דיספטש). כמעט מאליה צצה כמובן השאלה: כיצד מקווים בטויוטה להתחרות בשותפיהם לפרודוקציה? ובכן, את תקוותיהם הם תולים במוניטין של האמינות המופלגת של מוצריהם, באיכות ההרכבה ובשינויים של איבזור והידור. וחוץ מזה - לפחות לטעמי - הטויוטה היא בהחלט הנאה מבין השלוש.

נתחיל על כן בעיצוב: מן הצד ומאחור - זו מסחרית למהדרין, כלומר קופסה. מכונית עם גיזרה של מכולה, כמו רוב אחיותיה - אך מן החזית היא מיניוואן למהדרין. חרטום אלגנטי, כמעט ואמרתי מעודן, ששפת העיצוב של טויוטה ניכרת בו מאוד. אין לה קלסתר פחוס כקלסתרו של מתאגרף כושל, אלא חרטום נאה שיש בו תלת-ממדיות מסוימת, עגלגלות נעימה ועיניים מלוכסנות. חזית שיאה מאוד לבשורת הדו-שימושיות המוצהרת של הפרואייס.

החלל הפנימי הוא מגרש משחקים גדוש אפשרויות וקונפיגורציות. ממרחב הטענה ריק לחלוטין, ועד 3 שורות של מושבים להסעת 9 בני אדם בנוחות לא מבוטלת. ובין לבין - אינספור אפשרויות: 8 אנשים בנוחות מוגברת, 6 אנשים בנוחות מופלגת, 4 והרבה מטען, 2-3 עם המון מטען, אחד עם אינסוף מטען... וזו רק רשימה חלקית של אפשרויות. דלתות הזזה משני הצדדים, חלונות מגודלים ואפשרות לחלון-גג ענק מעניקים לכל אלה מרחב מחיה נינוח ונאה.

קיימת כמובן גם גרסה נטולת חלונות, שהיא אפלולית כמערת אלדין, ומתאימה מעין כמוה להובלת סחורות סודיות, יינות רגישים לאור השמש או בני ערובה.

סביבת הנהג - עניין חשוב במיוחד במכוניות שהן גם סביבת העבודה של בעליהן - נעימה גם היא. המושב נוח באורח מפתיע ממש, וכל אשר סביבו - לוח המחוונים, הצג הדיגיטלי, ההגה, כפתורי התפעול למיניהם ומוט ההילוכים (הידניים) - כולם ממוקמים כראוי וקלים לצפייה ולתפעול. כלומר, בהחלט נעים לנהוג בפרואייס.

עמית אחד, שידענותו בענייני כלי רכב מסחריים מופלגת, הפנה את תשומת לבי לחסרונה של ידית אחיזה מסיבית ליד דלת הנהג, ובגובה שיקל עליו את הכניסה והיציאה ממושבו. חוששני שהוא צודק.

(מילה של הסתייגות: נהג מסחרית מבלה במכוניתו ימים רבים וארוכים. אני נהגתי בה רק שעות ספורות. ובכל זאת אני מרשה לעצמי להניח שגם נהג מקצועי יחוש בה נוח ונינוח, גם לאחר מאות ימים של נהיגות ארוכות).

הפרואייס מצוידת במנועי דיזל בלבד. 1.6 ליטר המייצר 95 או 115 כו"ס, ו-2.0 ליטר שמנפיק 120, 150 או 180 כוחות סוס. לאלה משודכים תיבות הילוכים ידניות, רובוטיות, או אוטומטיות רגילות. על שני בסיסי גלגלים מורכבים שלושה אורכים: 4.6, 4.95 ו-5.3 מטרים. לארץ, לפחות בשלב זה, היא תגיע בממדיה הבינוניים, ועם מנוע 2.0 ליטרים.

הגרסה הראשונה שבה נהגתי צוידה במנוע 2.0 ליטר, 150 סוסים וגיר ידני. זו הייתה גירסת VIP, בדרגת הגימור המאובזרת ביותר. מושבי עור נוחים ביותר, שולחנות עבודה לנוסעים, משענות יד, שקעים נוספים, התקנים לתפיסת טלפון או מחשב. ממש "ביזנס קלאס".

גילוי נאות: מה מכל הטוב הזה יגיע לציון? לא ברור. נראה כי חלק לא מבוטל מארכיטקטורת הפנים יורכב במכוניות כאן, ולא ייובא. מה בדיוק? לא לגמרי ברור.

המכונית גם צוידה במיטב התקני הבטיחות ועזרי הנהיגה: בקרת שיוט מתקדמת, שלל התרעות על סטיות מנתיב, עירנות הנהג, נקודות מתות בשדה הראייה, אורות אוטומטיים, בלימה עצמונית נתמכת רדאר, ועוד כהנה וכהנה. ושוב, ולמרבה הצער, לא ברור מה מכל המערכות הללו יותקן גם במכוניות שיגיעו לישראל.

למרבה השמחה, ממדיה של הפרואייס ומשקלה אינם מעיקים כהוא זה על הנהיגה בה. לא ניכרת בה גמלוניות יתר, וגם לא נרפות מיותרת. גם בכבישים בינעירוניים מהירים היא לא סבלה מרגשי נחיתות כלשהם. ההגה, מטבע הדברים, קצת "נימוח", כלומר קל ורך. יעיל ברחובותיה של עיר, פחות נעים בכבישים יותר מהירים. מנגד, קוטר הסיבוב טוב מאוד. נראה על כן כי בכיולו של ההגה הזה הודגש הצד "המסחרי" קצת יותר מאשר הצד "האנושי", ודי בצדק, ראוי לומר.

המנוע הצנום ביותר, 1.6 ליטר נפחו ו-95 מספר סוסיו, ממש הפתיע. הוא ערני, זריז, נעים ואפילו שקט. משום מה נדמה היה לי שגם תפעול הגיר והמצמד היה טיפונת נעים יותר.

בסופו של דבר הפרואייס מקיימת את הבשורות שעליהן היא מצהירה: אופייה הכפול אכן עושה אותה מתאימה גם לארגזים וגם לבני אדם.

היא בהחלט אופציה שראויה גם לעיונן של משפחות מגודלות וגם למובילי סחורות, גם לחברות הסעה וגם לבעלי מקצוע, גם למוניות שירות וגם לאותם מנהלים חרוצים מדי המבקשים להמשיך ולנהל את ישיבת הניהול בעודם בדרכים.

 טויוטה C-HR

חלק מהמתחרות

סיטרואן DISPATCH

סיטרואן DISPATCH ופיז'ו EXPERT, שצפויות להגיע בהמשך השנה, נשענות על אותו בסיס הנדסי של הטויוטה ומיוצרות באותו מפעל. לכל אחת חרטום שונה ותא נוסעים בעיצוב שונה, שתואם את קו העיצוב של המותג שלו. מבין אופציות המנוע, הפופולרית צפויה להיות 1.6 ליטר עם 114 כ"ס - ויוצעו 3 גרסאות מרכב.

רנו טראפיק

אחת המתחרות המרכזיות באירופה היא הרנו טראפיק שעברה חידוש מקיף. גם כאן החרטום מתאפיין בעיצוב עדכני, ותא הנוסעים מודרני ומפנק יותר מבעבר. המנוע העיקרי בארץ הוא 1.6 ליטר טורבו דיזל עם 120 כ"ס ותיבת הילוכים ידנית. הרכב מיוצר בשיתוף עם אופל, שמשווקת את הגרסה שלה תחת השם VIVARO.

פורד טרנזיט

הדור החדש של הטרנזיט הושק בשנה שעברה עם עיצוב אווירודינמי ותא נוסעים איכותי ומאובזר. קיים מגוון עצום של גרסאות כאשר הגרסה "הפרטית" מגיעה עם טורבו דיזל בנפח 2 ליטרים, שמייצר 130 כ"ס כ"ס ו-40 קג"מ. קיימות גם גרסאות באורך אקסטרה-לונג.