בית ספר לנאור

הדרך לבחירת ארבעת השופטים החדשים לבית המשפט העליון לא הייתה פשוטה כלל. היא לוותה בכיפופי ידיים ובמאבקי כוח בין הפוליטיקאים בוועדה לבחירת שופטים בראשות שרת המשפטים, איילת שקד, לבין שופטי העליון, בראשות הנשיאה מרים נאור. בסופו של דבר, ידה של שקד הייתה על העליונה.

שניים מארבעת השופטים שנבחרו אמש (ד'), יוסף אלרון ודוד מינץ, נחשבים לשופטים שמרנים, שתפיסת העולם השיפוטית שלהם קרובה לזו של השרה שקד, שרואה במינויים לעליון כאחת מגולות הכותרת של כהונתה.

מנגד, שופטי העליון התנגדו (לאלרון) או לא היו מעוניינים (במינץ) בבחירתם. עוד שופטת שמקובלת על שקד (וגם על שופטי העליון) היא יעל וילנר.

שקד וחבריה לימין מקווים ומאמינים כי השופטים מינץ ואלרון יימנעו מלהתערב בחקיקה של הכנסת ו/או בהחלטות של הממשלה. ובמילים אחרות, יפעלו בניגוד למה שמכונה "האקטיביזם השיפוטי" של העליון.

כאמור, שקד רואה גם בקידומה לעליון של השופטת החיפאית, יעל וילנר, שמגיעה מהציבור הדתי-לאומי, כבחירה שמהווה הישג גדול עבורה, אך בכל הקשור לקו השמרני ששקד מנסה להנחיל לעליון, היא עלולה להתאכזב מוילנר.

וילנר, שהיא מומחית לדיני נזיקין, נחשבת לשופטת ליברלית ועצמאית במחשבתה. בעבר עבדה וילנר עם נשיאת בית המשפט העליון בדימוס, דורית ביניש, ויש להניח כי בפסיקותיה העתידיות, וילנר תימנע מ"להתיישר" עם הממשלה והכנסת (בהתאם לנסיבות), והיא עשויה להתגלות כשופטת לאו דווקא שמרנית ואף אקטיביסטית. זאת היא גם הסיבה שבחירתה של וילנר, שמקורבת מאוד לשופט העליון, יצחק עמית, הייתה מקובלת על שופטי בית המשפט העליון בוועדה.

השופט הרביעי שנבחר, ג'ורג' קרא, הוא המועמד היחיד מבין הארבעה שנחשב למועמד מובהק של שופטי העליון בוועדה, נאור, ג'ובראן, ורובינשטיין. קרא, שהוא ערבי-נוצרי, נבחר על "הטיקט" של השופט הערבי לעליון, ובכך הוא גבר בהתמודדות על השופט המחוזי בתל-אביב, חאלד כבוב, שלשכת עורכי הדין רצתה בבחירתו. קרא זכה לתמיכתו המלאה של ג'ובראן, שהוא מקורב אליו מאוד.

ניתוץ ברית העולם בין הלשכה לשופטי העליון

גורמים המקורבים לעבודת הוועדה לבחירת שופטים, שעימם שוחחנו היום (ה'), הצביעו על 3 נקודות מפתח בהצלחתה של שקד להביא למינוי 3 שופטים, ששניים מהם שמרנים, והשלישית דתייה וספק-שמרנית. נקודת-הציון הראשונה היא הברית שהשכילה שקד ליצור עם לשכת עורכי הדין ועם שר האוצר משה כחלון סביב מועמדותו של יוסף אלרון.

הנקודה השנייה - ההצהרות של שקד כי אם דעתה לא תתקבל, היא תנקוט שינויי חקיקה שמאיימים על שופטי העליון. הנקודה השלישית היא תרגיל מבריק של הצבת פרופ' גדעון ספיר כמועמד-קש מטעמה של שקד, שנועד לספוג את האש של שופטי העליון מהמועמדים האחרים.

הצלחתה של שקד לנתץ את הברית המסורתית וארוכת-השנים שהייתה בין לשכת עורכי הדין לבין שופטי בית המשפט העליון, בכל הנוגע למינויים לערכאת השיפוט העליונה, סייעה לה מאוד במערכה שניהלה בוועדה לבחירת שופטים, הכוללת 8-9 חברים, לקידום המועמדים שלה.

בעבר היה מקובל ששני נציגי לשכת עורכי הדין בוועדה לבחירת שופטים מיישרים קו עם שלושת שופטי העליון בוועדה, ובאופן זה היה מתגבש רוב (של 5 חברים), שמאפשר לנשיאי העליון לקבוע מי יכהנו לצדם בערכאה העליונה. נראה כי העידן הזה נגמר.

שקד השכילה לכרות ברית עם יו"ר לשכת עורכי הדין, אפי נוה, שלו השפעה מכרעת על שני נציגי הלשכה בוועדה לבחירת שופטים. שילוב הידיים בין שקד לנוה שינה את מאזן הכוחות בוועדה לטובתה של שקד; ובסיועו של שר האוצר, כחלון, חברו של השופט אלרון מימים ימימה, הם הצליחו לכפות את קידומו של אלרון, למרות התנגדות נחרצת של שופטי העליון למינוי, ובעיקר של הנשיאה הבאה, אסתר חיות.

מעניין שדווקא הנשיאה מרים נאור, שפורשת רק בעוד 8 חודשים מתפקידה, לא נלחמה, כמצופה, בנחרצות נגד מינוי אלרון. נראה כי נאור לא התלהבה, בלשון המעטה, ממעורבות היתר של היורשת שלה במינויים בסבב הנוכחי, וייתכן כי גם עובדה זאת גרמה לה שלא להילחם בכל הכוח נגד מינוי אלרון.

ויתור על מועמד-קש תמורת שמרן

טקטיקה נוספת שבה נקטה שקד לאורך כל הדרך, בסיועם של חברי הכנסת רוברט אילטוב ממפלגת ישראל ביתנו ונורית קורן מהליכוד, ואשר סייעה לה לכפות את עמדתה, הייתה לאיים על נאור וחבריה לעליון כי אם הם יסרבו לבחירת המועמדים השמרנים - היא תקדם חקיקה שפוגעת בהם, לשיטתם. בעיקר מדובר בהצעת החוק לביטול סמכות הטלת "הווטו" של שופטי העליון בוועדה, ולביטול הרוב המיוחס של 7 מתוך 9 חברים הנדרש כיום כדי לבחור שופט לעליון.

נאור כינתה את הצעת החוק הזאת כ"הנחת אקדח על השולחן". אמנם בסופו של דבר האקדח לא ירה, שכן החקיקה לא יצאה לפועל, אבל נראה כי החשש של נאור כי בתקופתה תתבצע חקיקה כזו גרם לה להתגמש בעמדותיה.

הצעת חוק נוספת ששקד אמרה כי בכוונתה לקדם, בהתאם לצורך, היא להגדיל את מספר השופטים בעליון מ-15 ל-17 שופטים - מה שלא מקובל על נאור וחבריה.

מהלך המפתח השלישי שנקטה שקד, שסייע לה למנות שופטים שמרנים לעליון ולמנוע מינוי של "הפייבוריטיות" של שופטי העליון, השופטת המחוזית בתל-אביב, רות רונן, ושופטת המחוזי בירושלים, נאווה בן-אור, היה ליצור רושם שהמועמד המועדף עליה הוא פרופ' גדעון (גידי) ספיר מאוניברסיטת בר-אילן.

בנקודה זו, נראה כי שקד הצליחה לשטות גם בתקשורת. ספיר, מתנגד בולט וחריף באקדמיה נגד משנתו האקטיביסטית של נשיא העליון בדימוס אהרן ברק, נחשב ל"סדין אדום" אצל שופטי העליון בוועדה. במהלך מתוכנן מראש, הואילה שקד "לוותר" על מינויו של מועמד-הקש ספיר, ובתמורה היא קיבלה את מינויו של השופט מינץ, מתנחל שתפיסת עולמו דומה לזו של שקד.

כך, על הדרך, הצליחה שקד לגרום לנאור לוותר על קידומן של השופטות רונן ובן-אור, באמתלה שהן "מתקזזות" מול הוויתור שלה על ספיר.

הפוליטיקאים "הכניעו" את הנשיאה נאור

כאשר צוללים לפרטי ישיבת הוועדה אתמול, שהחלה בסביבות 16:00 והסתיימה ב-20:30, מגלים כי בפתיחת הישיבה, כפי שצפינו שיקרה בימים האחרונים, הודיעו נציגי לשכת עורכי הדין, אילנה סקר וחאלד חוסני זועבי, לנאור כי אם אלרון לא ייבחר, הם לא יתמכו באף מועמד אחר.

השר כחלון, שנחשב למגן של בית המשפט העליון בממשלה, אמר דברים דומים, ונאור ושאר חברי הוועדה הבינו כי אין להם ברירה אלא להסכים למינוי של אלרון.

בהמשך הגיעו חברי הוועדה באופן רשמי להסכמה על המינוי של וילנר, שברור היה בימים האחרונים שאיש מחברי הוועדה לא מתנגד למינויה.

מועמדותו של קרא התקבלה לאחר מכן ברוב של 7 מתוך 9 חברי הוועדה, כאשר רק נציגי לשכת עורכי הדין התנגדו למינוי, ותמכו במינוי של השופט חאלד כבוב במקומו.

עם זאת, הצבעת עורכי הדין סקר וזועבי בעד כבוב הייתה בעיקר אקט הצהרתי, שכן הם היו מודעים לדיל בין שקד לנאור, לבחירת קרא.

המינוי הרביעי, של דוד מינץ התקבל פה-אחד רק לאחר ששקד העלתה את שמו של האפוטרופוס הכללי לשעבר, פרופ' דוד האן. נאור התנגדה למינוי הזה לנוכח ביקורות על תפקודו של האן כאפוטרופוס. חברי הוועדה הסכימו עקרונית שהאן ייבחר לשיפוט בבית המשפט המחוזי, אך כדי שהמינוי ייצא לפועל, יש לנקוט פרוצדורה מסודרת של פרסום מועמדותו לתפקיד והצגתה באופן מסודר.

ארבעת השופטים שנבחרו יחליפו את ארבעת שופטי העליון שיפרשו השנה לגמלאות - מרים נאור, אליקים רובינשטיין, סלים ג'ובראן וצבי זילברטל.

שופטי בית המשפט העליון בוועדה התנגדו לבחירתם של אלרון ומינץ. עיקר ההתנגדות הייתה למינויו של אלרון, אך תמיכתם הגורפת של שני נציגי לשכת עורכי הדין בוועדה, עורכי הדין אילנה סקר וחאלד חוסני זועבי, ושל שר האוצר כחלון ושל שקד באלרון, הביאה לבחירתו.

הפוליטיקאים ונציגי לשכת עורכי הדין הבהירו מזמן לנשיאה נאור ולחבריה כי ללא הסכמה על בחירתו של אלרון, לא ניתן יהיה להגיע להסכמות בנוגע לשאר המועמדים, ונאור נכנעה ללחץ.

אלרון, ובעיקר מינץ שמגיע מהציבור הדתי-לאומי ומתגורר בהתנחלות "דולב", נחשבים לשופטים שמרנים, והם זכו לתמיכת הפוליטיקאים, השרים שקד וכחלון וחברי הכנסת נורית קורן ורוברט אילטוב. השופטת וילנר אמנם באה מהציבור הדתי-לאומי, אך היא מקובלת גם על שופטי העליון.

מלשכת שרת המשפטים נמסר בתגובה: "בניגוד לאמור בכתבה, השרה שקד לא הציגה בשום שלב מועמדי 'קש'. השרה שקלה במהלך המשא ומתן הארוך שהתנהל תמיכה במי מבין מספר מועמדים מוערכים. לאורך כל המשא ומתן השרה והנשיאה התנהלו בשקיפות ובענייניות, ביחסי אמון מלאים, בדיסקרטיות ומתוך כבוד הדדי. הבחירה בסופו של דבר לוותה בוויתורים הדדים והייתה מוסכמת על חברי הועדה ובתמיכה מלאה של הנשיאה והשופטים החברים בוועדה".