ארה"ב: המנהיג החדש של הדמוקרטים לא נחשד באנטישמיות

אין ספק שחברים יהודיים רבים במפלגה הדמוקרטית בארה"ב פלטו אנחת רווחה בהיוודע תוצאות הבחירות ליו"ר המפלגה, שנערכו אמש (שבת) באטלנטה. היו"ר החדש יהיה טום פרס, שר העבודה בממשל אובמה, שנהנה מתמיכת הממסד הדמוקרטי, לרבות מועמדת המפלגה לנשיאות, הילארי קלינטון, ושמקושר לגורמים יהודיים בממסד הזה. הוא נחשב פוליטיקאי "בטוח" בעיני אלה שמדרגים אנשי ציבור על פי מידת תמיכתם במדיניות-החוץ הרשמית של ישראל.

הדגש על האיפיונים הפרו-ישראליים של המנהיג הדמוקרטי החדש חשוב במיוחד לאור העובדה שהאדם שהתמודד מולו בבחירות הוא קית אליסון, יקיר הפלג הליברלי של ברני סנדרס. אליסון, אחד משני הצירים המוסלמיים היחידים בקונגרס, נחשד בנטיות אנטישמיות, היה חבר בארגון השחור הקיצוני "אומת האיסלאם" והואשם פומבית באנטישמיות ע"י חיים סבן, המיליארדר האמריקאי-ישראלי, שנודע בתמיכתו המסיבית במפלגה הדמוקרטית ובמיוחד בבני הזוג קלינטון.

המאבק בין פרס לאליסון היה צמוד ופרס גבר על יריבו ב-35 קולות בלבד: 235 מול 200. תומכי אליסון, שראו בהצבעה המשך ישיר של המאבק בין קלינטון לסנדרס בתקופת הפריימריס של המפלגה הדמוקרטית, הציתו מהומה וצרחו: "זו מפלגת העם, לא מפלגת הכסף הגדול". בתוך דקות ספורות הודיע פרס שהוא ממנה את אליסון כסגנו - והמחאה שככה.

למנהיג החדש של הדמוקרטים בתקופה זו יש חשיבות עצומה: הוא צריך להוביל את המאמצים לשקם את המפלגה שספגה תבוסות קשות בבחירות 2016: היא הפסידה את הנשיאות ואת השליטה בשני בתי הקונגרס.

ב-33 מתוך 50 המדינות יש מושלים רפובליקאים וחלק גדול מבתי המחוקקים של המדינות נמצא בידי המפלגה היריבה. טום פרס יצטרך לנקז את המרירות של עשרות מיליוני הדמוקרטים, שבאה לידי ביטוי בהפגנת הענק נגד טראמפ בוושינגטון בחודש שעבר ובמחאות באספות שעורכים מחוקקים רפובליקאים במחוזות הבחירה שלהם, ולהפוך אותה למכשיר אלקטורלי יעיל - תחילה בבחירות הביניים לקונגרס ב-2018, ואחר-כך בבחירות לנשיאות ב-2020. האנרגיה קיימת; עכשיו צריך לשמרה ולתעל אותה לאפיקים המתאימים - לא רק לבית הלבן אלא לתפקידים בכל מערכות הממשל.

פרס, שתוארו הרשמי הוא יו"ר הוועדה הדמוקרטית הארצית, אמר לאחר היבחרו: "אנחנו כבר לא רק הוועדה שמסייעת לבחור (בדמוקרט) לנשיא; אנו הוועדה שמסייעת לבחור בדמוקרטים לכל המשרות האפשריות".

האטרקטיביות של אליסון כמנהיג בתקופה קשה זו נובעת מקרבתו לאותו פלח דמוקרטי - מעמד ביניים נמוך של בעלי צווארון כחול - שרבים מחבריו נטשו את מפלגתם וערקו לטראמפ. באזור הבחירות שלו, במדינת מיניסוטה, חיים רבים כאלה. לדבריו הוא יודע כיצד לדבר איתם, כיצד להחזירם הביתה. לפרס, לעומתו, אין הרבה ניסיון פוליטי. הוא כיהן במשרות ממשליות רבות, אך מעולם לא היה פעיל באיגודים המקצועיים ולא היה מקורב לבוחרים.

זו הסיבה לכך שסנדרס תמך במועמדותו של אליסון. בעיניו, פרס משקף את הריחוק של מחנה קלינטון מהפלח הדמוקרטי שהלך לרעות בשדות טראמפ. לאחר הכל, קלינטון נחלה תבוסה במערכה. צריך לתת סיכוי למחנה האחר.

ומכאן נבעה הדילמה של יהודים ליברליים רבים: הם האמינו ביכולתו של אליסון לנער את המפלגה הדמורקטית ולהחזירה למוקדי הכח החשובים, אך נרתעו מהמוניטין שלו כאנטישמי. פרס ידע לנצל זאת. בדצמבר הוא ניהל שיחה ארוכה עם פעילים יהודיים במפלגה, ובכללם צירים דמוקרטים בבית-הנבחרים בוושינגטון. הוא סיפר להם על ביקורו בישראל, שבו למד להעריך את החשיבות האסטרטגית של רמת הגולן.

אליסון לעומתו נכנס למערכה עם חטוטרת אנטישמית. לפני שנים הוא היה מעורב ב"אומת האיסלאם", תנועה איסלאמית רדיקלית בארה"ב בהנהגת לואיס פראחאן. אחר-כך, הוא הותיר שובל של התבטאויות אנטישמיות. באירוע לגיוס כספים של פוליטיקאי מוסלמי אחר, עיסאם אומריש, לפני כשש שנים, אמר אליסון, על-פי הקלטה שפרסם ארגון "הפרוייקט לחקר הטרור": "... אנו רוצים את כספנו ואנו רוצים אותו עכשיו. אנו, כאמריקאים, איננו יכולים להרשות שמדינה אחרת תתייחס אלינו כאל הכספומט שלה. אנו חייבים להתנגד לכך כאמריקאים".

ועוד: "מדיניות החוץ של ארה"ב במזה"ת מוכתבת ע"י מה שטוב או מה שרע למדינה שבה יש שבעה מיליון תושבים. כל מה שקורה באזור שבו חיים 350 מיליון אנשים נקבע ע"י מה שטוב או רע למדינה עם שבעה מיליון אנשים".

וכן: "... אנחי אומר לכם שבני הקהילה המוסלמית באמריקה צריכים לקום ולומר לנשיא (אובמה), מספיק. האם אתה יודע מדוע אנו שולחים כל שנה מיליארד דולר (לישראל) והם אפילו לא מכבדים את בקשתנו להפסיק את הבניה במזרח-ירושלים. איפה תקום המדינה הפלסטינית העתידית אם (הישראלים) מתנחלים בה עוד לפני הקמתה"?

לימים אליסון התנער מהצהרותיו נגד ישראל והתנצל על מעורבותו ב"אומת האיסלאם". הוא זכה בתמיכת סנדרס ודמוקרטים בכירים אחרים, ובכללם סנטור צ'אק שומר, ראש הסיעה הדמוקרטית בסנט. אבל רבים אחרים נחרדו מהאפשרות שפוליטיקאי שהשמיע הצהרות בוטות כל כך נגד ישראל יעמדו בראש אחת משתי המפלגות הגדולות בארה"ב.

וכך, בפורם סבן של מכון ברוקינגס בווושינגטון, בדצמבר, אמר חיים סבן: "העובדה שקית אליסון מוסלמי אינה בעיה. אם מאזינים להצהרותיו בהווה, הוא יותר ציוני מתיאודור הרצל, דוד בן גוריון ומנחם בגין יחדיו. זה ממש מפליא... אך אם בודקים את עמדותיו בעבר, את מסמכיו, נאומיו, דפוסי ההצבעה שלו בבית-הנבחרים, אז ברור שהוא אנטישמי ואנטי-ישראלי... קית אליסון יהיה אסון ליחסים בין הקהילה היהודית לבין המפלגה הדמוקרטית".

ובכן, קית אליסון לא יהיה יו"ר המפלגה הדמוקרטית, עובדה שתקל על מצפונם של יהודים רבים להמשיך להצביע בעד הדמוקרטים. אחרים יזכרו שאנטישמי עדיין מוסיף להיות מס' 2 במפלגה. איך, ישפיעו הדברים על התמיכה המסורתית של יהודי ארה"ב במפלגה הדמוקרטית? זאת נדע בוודאות רק ב-2018.